קוראים וקוראות יקרים,

תודה! מילה כל-כך פשוטה, אבל כל-כך חשובה.

כי זה קל לקחת את הכול כמובן מאליו, לתת למרוץ של החיים להעסיק אותנו, ולשכוח לעצור, לומר תודה, להכיר טובה.

נראה לי שיש 3 סוגי תודה.

התודה הבסיסית היא זו שאנחנו אומרים אחרי שקיבלנו משהו שרצינו או היינו צריכים.

התודה היותר מתקדמת היא זו שאנחנו אומרים מראש. כי למה אי-אפשר להיות אסירי תודה עוד לפני שקיבלנו את מה שרצינו?

התודה השלישית, האולטמטיבית, היא זו של יעקב אבינו. בפרשת השבוע אנו קוראים על הרגעים בהם הוא עומד לצאת למסע מסוכן, לחרן. הוא מתפלל לבורא העולם, מודה לו מראש, אבל אז אומר את המשפט העוצמתי הבא:

"אם יהיה אלוקים עמדי ושבתי בשלום אל בית אבי... וכל אשר תתן לי, אשר אעשרנו לך".

הוא לא הסתפק בלומר תודה. הוא לקח אותה צעד אחד קדימה.

ברוך השם השתתפתי בהרבה שמחות, נתתי הרבה מתנות, וקיבלתי המון מכתבי תודה. אבל מכתב התודה שריגש אותי יותר מכל היה זה שהופיעו בו המילים הבאות: "תודה על גביע הקידוש. אנחנו נשתמש בו מדי שבת". זו התודה המרגשת ביותר.

בפעם הבאה שתאמרו תודה, תזכרו להוסיף כמה מילים...

תודה לך בורא העולם על ילדיי, אשתדל לחנך אותם בדרך שתביא לך הרבה נחת.

תודה לך על הבית היפה שלי, אפתח את דלתותיו לרווחה לאורחים.

תודה על הרכב, אסע בו לבית הכנסת ולשיעורי תורה.

תודה על החיים שנתת לי, אשתדל לעזור לאלו שמזלם לא שפר עליהם.

תודה שקראתם :)

שבת שלום,

הרב מנדי קמינקר