קוראים וקוראות יקרים,

לא מזמן יצא לי לשוחח עם חבר על מהפכת המכוניות האוטונומיות. הרעיון שבעתיד הלא רחוק נוכל להיכנס לרכב, לציין את הכתובת המבוקשת ולתת לרכב לנהוג בעצמו – די מלהיבה אותי. החבר היה נלהב קצת פחות. "תחשוב על כל האנשים שיהיו מובטלים!" הוא אמר.

והוא צודק. כשמכוניות ייסעו לבד, מיליוני אנשים שעובדים בענף התחבורה יאבדו את מקום עבודתם. חישבו על נהגי המוניות, נהגי המשאיות והאוטובוסים. אבל אם כבר, אז נמשיך עם הרעיון עד הסוף: הרי בעצם רובוטים יכולים לתפוס את מקומן של הרופאות, הקופאיות ואפילו פועלי הבניין.

זה נשמע מאוד מפחיד. עולם שבו כמעט לאף אחד, חוץ מאנשי תיכנות ואבטחת מידע, אין עבודה.

אמרתי לו שזה דווקא מזכיר לי משהו שכתוב בסוף ספרו של הרמב"ם, ספר 'משנה תורה'. כך מסיים הרמב"ם את ספרו:

"באותו הזמן (כאשר המשיח יבוא), לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד... שנאמר: כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים".

היום אנו רגילים לראות את העבודה כחלק חשוב מהחיים שלנו, אולי אפילו החלק בו אנו מוצאים משמעות, משהו שגורם לנו להרגיש טוב. אבל החיים האמיתיים הם לא חיים של עבודה, פרנסה ומשכורת; הם חיים של ידע, חיים של התחברות לבורא העולם.

אולי, המכוניות האוטנומיות פשוט מבשרות לנו את בואו הקרוב של המשיח.

שבת שלום,

הרב מנדי קמינקר