הוראה.

מעטים המקצועות שבמסגרתם נוטלים אחריות כה רבה לחייו של מישהו אחר. מעטים אנשי המקצוע שאכן מודעים לאחריות הזאת.

מורים במידה מסוימת הם דברים רבים גם יחד: שוטרים, מפשרים ומגשרים, פסיכולוגים, אחיות, שמרטפים, שחקנים, במאים, מאמנים, עובדים-סוציאליים, בדרנים, אמנים - ואם נשאר להם זמן, הם גם מלמדים, וכמובן, רק אם הם מצליחים להשתלט ואין להם בעיות משמעת...

לעשות כה הרבה ולקבל כל-כך מעט?!

לא פלא שיש זלזול ושחיקה במעמדו של המורה ובתפקודו, ורבים ממסיימי לימודי ההוראה נודדים למקומות עבודה אחרים.

מה הופך מורה רגיל למורה לחיים? מורים לחיים הם מורים הרואים בעבודתם שליחות ומקדישים לה את חייהם. אלה הם מורים המבקשים לבנות את אישיות הילד, ולא רק את הקריירה שלהם על חשבון גיליון הציונים הנוצץ שלו.

אלה הם מורים שמדירים שינה מעיניהם בגלל תלמיד. מורים שלומדים גם מתלמידיהם ולא מהססים להודות בטעויות. מורים שחשים שיש להם זכות גדולה להיות חלק ממה שיהיה לדור הבא.

אלה הם אנשים שחיים את עבודתם, נושמים אותה, חולמים עליה, עוקבים אחריה גם כשהיא כבר חלק מכובד בעברם. אנשים שחשים שתלמידיהם הם יותר מאשר אוסף ילדים שהכנתי לבגרות בתנ"ך, או שחינכתי כשהיו בכיתה ו'.

אנשים שמאמינים שמשכורתם תהיה שלמה רק מאת השם ומשלימים עם העובדה הזו, אך לא עם העובדה שאי-אפשר לעשות מהילד ה'מופרע' מכיתה ד' בן-אדם וכי כלו כל הקיצין.

מורה לחיים הוא מורה מיוחד, שהולך איתך הרבה שנים אחרי סיום הלימודים. מורה שבמשפט אחד בנה את ביטחונך העצמי, העמיד אותך על רגליך ונתן לך מעוף ואמונה ביכולותיך. מורה שעשה מעשה או שניים שגילו לתלמידו כי הוא חושב עליו, מעריך אותו ומאמין בו.

המורָה שלי לחיים

מדי פעם, כשעושים חשבון-נפש ובוחנים את מכמני הלב כפי שהם משתקפים במציאות חיינו, ניתן לזהות מורים כגורם משמעותי לשינוי בעקבות אירוע אחד או שניים שבהם פרחת או נשנקת - תלוי במורה ותלוי במזלך. אני רוצה לקוות שלכל אחד מאיתנו היה לפחות מורה אחד לחיים.

המורה טובה (שם בדוי) לימדה אותי במשך שנתיים בחטיבת הביניים, אך היא מלווה אותי שנים רבות מאז. המורה טובה היא מאותן מורות המשתייכות לאותו זן מיוחד ונדיר של מורים לחיים. מה הפך אותה לכזאת עבורי ועבור בנות כיתתי?

הנה מספר אפיזודות קטנות שנחרתו אצלי:

* ציפיות

במפגש הראשון שלנו עם המורה טובה, עוד לפני היום הראשון ללימודים, ביקשה מאיתנו המורה לכתוב ברצינות ובהרחבה, על דף חלק ובאותיות ברורות, על שלוש ציפיות מעצמנו וממנה שאותן אנו מקוות להצליח להגשים בשנת הלימודים הקרובה. עצם הבקשה שלה היוותה עבורי הפתעה נעימה. הופתעתי עוד יותר כשבסוף השנה, כשקיימה עם כל אחת מאיתנו שיחה אישית, שלפה את הפתק, שכבר היה נראה די בלוי ומהוה, וניתחה איתנו ציפיות מול תוצאות.

* 'להיכנס לנעליים'

בצעירותי למדה אתי תלמידה אחת, בתם של שלוחים המתגוררים באחת מערי הנגב. חטיבת הביניים ותיכון חב"ד היו במרחק של כשעתיים נסיעה לכל צד, אבל מה לא עושים בשביל חינוך... בכל בוקר היתה חברתי משכימה קום בשעה חמש כדי שתוכל להגיע בזמן ללימודים. היה עליה להחליף שלושה אוטובוסים, לצעוד מרחקים ארוכים, וכל זה בשביל ללמוד ולעשות אותה הדרך שוב חזרה הביתה מדי יום ביומו. גשם, רוח ושרב לא שינו ולא הקלו.

וכשמגיעים הביתה עייפים ומותשים, יש להכין שיעורי-בית ועבודות ולהתכונן למבחנים, ויש גם אמא בבית, שזקוקה לעזרה, ואחים קטנים, שצריך להתייחס אליהם.

היו עוד מספר בנות בכיתתי שנסעו מבתיהן שבעיר אחת לבית הספר הנמצא בעיר אחרת, אבל הנסיעה היתה קצרה בהרבה ולא היוותה נטל כבד במיוחד. אף אחד בעצם לא יכול היה להבין את חברתי לכיתה ואת ההקרבה העצומה שלה מדי יום. למעט אדם אחד; מורתי טובה, שקמה ועשתה מעשה וביומה החופשי נסעה את כל הדרך הארוכה הזאת הלוך ושוב רק בשביל להבין את תלמידתה ולהרגיש את מה שהיא מרגישה. היו לה בוודאי עשרות מטלות שיכלו לדחות משימה 'מיותרת' זאת, אבל למורה טובה היה סדר-עדיפויות אחר. עד היום, המעשה הזה שלה מלווה לא רק את חברתי, שידעה שיש אדם אחד שבאמת מעריך אותה על מאמציה, תומך בה ומבין אותה כשהיא מאחרת, נעדרת או נרדמת על השולחן - אלא גם את רבות מבנות כיתתי, שזוכרות את השיעור המאלף הזה כמוסר לחיים.

* משובים

המורה טובה דרשה מאיתנו להכין עבודות שונות בנושאים שונים. עד כאן טוב ויפה, ומוכר לאלפי מורות ותלמידות, אבל בשונה ממורות אחרות, המורה טובה ידעה גם לבדוק את העבודות כמו שצריך ולזהות באמצעותן את הבעיות הנדרשות לטיפולה, כמו גם את הכישרונות הזקוקים לעידוד ולטיפוח. היא ידעה לכתוב שבעמוד 6 הנחת את התמונה הפוך ובעמוד 18 יש טעות בהערה הביבליוגרפית למטה. היא ידעה לזהות מתי סייעו לתלמידה יותר מדי, ומתי אכן ניכרו מאמציה. המורה טובה התייחסה בהרחבה לכל עבודה, אחרי שקראה אותה כולה 'ישר והפוך'. המורה טובה זיהתה אצלי פוטנציאל כתיבה. במשובים שכתבה על עבודותיי, שאותם קראתי עשרות פעמים, יכולתי למצוא המון 'פירגון'. אני חושבת ששם נזרעו הזרעים הראשונים, ועל כך אני מודה לה.

* בקדמת הבמה

לקראת מסיבת הסיום הפתיעה אותנו המורה טובה בגדול. להצגה ולקטעי הסולו נבחרו בנות שלראשונה הוצע להן לעמוד בקדמת הבמה ולא בירכתיה. מסתבר שגם בת פחות פופולארית ומקובלת זכאית להכרה ביכולותיה ובכישרונותיה. לראשונה בחיי כתלמידה ראיתי כיצד מורה יכולה לבנות את ביטחונה העצמי של תלמידה חלשה, כמו גם לשים גבולות ורסן לתלמידות שברור להן שיש להן תפקיד מרכזי בכל תחום, כולל בהצגה.

היו עוד דברים רבים, אבל קצרה היריעה; די אם אוסיף שהיא ממשיכה ללוות אותנו בהתעניינות ובאהבה גם שנים רבות אחר כך.

חייבים להתאמץ!

אינני חושבת שנדיר למצוא אצלנו מורים טובים, אבל ברי לי שיש עוד מקום רב לשינוי. רבים נמצאים במערכת משיקולי נוחות ופרנסה, ולאו-דווקא מהסיבה שזה באמת מה שמתאים להם לעשות. ולמרות הכול, אני חושבת שכולם יכולים לשנות את גישתם לו ידעו ויכירו בערך ובאחריות שלהם. מספיק יהיה לפתוח אגרות-קודש של הרבי ולקרוא עד כמה הרבי שם בראש סדר העדיפויות את חינוך ילדי ישראל ועד כמה הוא מדגיש את האחריות העצומה של המחנכים. אם ישכילו המורים והמחנכים לראות בעבודתם לא חובה אלא זכות גדולה, בטוחני שיגדלו מספר המורים הטובים, וכמובן, תגדלנה גם התוצאות החיוביות אצל תלמידיהם. לא כל אחד יכול להיות מורה לחיים, אבל כל מורה יכול וחייב להשתדל ולהתאמץ בעבודתו החינוכית ולהיות מורה טוב יותר.

ועוד מילה אחת להורים (מצוטט מפיה של חברתי בתיה, מורה מיוחדת בפני עצמה):

"הורים חייבים להבין שבלי שיתוף-פעולה מצידם קשה לפעול. החינוך מתחיל בראש ובראשונה בבית, ואסור להורה להטיל את כובד המשקל, את האחריות ואת המשימה על המחנך בלבד.

"קורה שהורים בוחרים לצאת למלחמה נגד המורה ודרכו, ולעתים הם עושים זאת בשיתוף עם ילדם ובראש-חוצות. מעטים המקרים שבהם אכן נדרשת פעולה כזו. בדרך כלל זה מחליש את המורה ואת מערכת האמון שנבנית בינו לבין תלמידיו. שנים של עבודה חינוכית עלולות לרדת לטמיון. כשלא מבינים משהו בדרכו של המורה, יש לברר בשקט מול הילד ומול המורה מה באמת אירע ומדוע בחר המורה לנהוג כך וכך, ולא לצדד אוטומטית בצד מסוים. התופעה של 'זכויות הילד' מחלחלת לכל מקום, ועד כמה שהדבר נשמע רצוי, הוא מהווה פתח להתדרדרות במעמד המורה בעיני הילד ולא רק, אלא אף חלה התדרדרות במעמד ההורה בעיניו.

"מילות המפתח הן אפוא שיתוף-פעולה. עִזרו לנו להיות מורים טובים יותר לילדיכם".