פרק כ

1וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵֽי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם| מֵהָֽעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה:

ועמהם מהעמונים. זה עמלק ולמה נקראו עמונים לפי ששינה כסותו ולשונו כעמונים ונתערבו בהם ובא להלחם בישראל וכן מוכח למטה בענין ובעת החלו ברינה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון ומואב והר שעיר וגו' נמצא שהעמונים שנאמר כאן הם עמלקים ששינו לשונם וכסותם והוא שיסד הקליר בפרשת זכור זכור עריץ בעמונים נחבא פרץ כרמי עין גדי כהובא כלומר זכור מה שעשה עמלק העריץ שנחבא בין העמונים ובא לפרוץ כרמי ישראל באותו זמן כדכתיב והנם בחצצון תמר היא עין גדי ועין גדי סמוך למחוז של עמלק כמו שנאמר בלך לך (בראשית י״ד:ז׳) ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמורי היושב בחצצון תמר:

2וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֚ידוּ לִיהֽוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֔יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵֽאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי:

היא עין גדי. כלומר שאמרו לו כבר באו כל כך בקרוב לנו:

3וַיִּרָ֕א וַיִתֵּ֧ן יְהֽוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַיהֹוָ֑ה וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה:

4וַיִּקָּֽבְצ֣וּ יְהוּדָ֔ה לְבַקֵּ֖שׁ מֵֽיְהֹוָ֑ה גַּם מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה בָּ֖אוּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהֹוָֽה:

גם מכל ערי יהודה. שלא תאמר כשאמר בתחלה ויקבצו יהודה לבקש אלו יושבי ירושלים לבד הם אלא מכל ערי יהודה באו:

5וַיַּֽעֲמֹ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט בִּקְהַ֧ל יְהוּדָ֛ה וִירֽוּשָׁלִַ֖ם בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לִפְנֵ֖י הֶֽחָצֵ֥ר הַֽחֲדָשָֽׁה:

6וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֚י אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֨א אַתָּֽה־ה֚וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וְאַתָּ֣ה מוֹשֵׁ֔ל בְּכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וּבְיָֽדְךָ֙ כֹּ֣חַ וּגְבוּרָ֔ה וְאֵ֥ין עִמְּךָ֖ לְהִתְיַצֵּֽב:

ואתה מושל בכל ממלכות הגוים ובידך כח וגבורה. לנהוג ממשלתך עליהם לכך אנו מבקשים ממך לעזרונו מהם:

ובידך כח. בעל כח וגבורה הרדי"ן בלע"ז:

ואין עמך להתיצב. אין שום בריה יכולה לעמוד נגדך בכל ממלכות הגוים דוגמתו (יהושע א׳:ה׳) לא יתיצב איש לפניך וכן (מ"א) מי הוא לפניו יתיצב (כך פי' רבינו מנחם בר חלבו זצ"ל):

7הֲלֹ֣א| אַתָּ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ הוֹרַ֙שְׁתָּ֙ אֶת־יֹֽשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִלִּפְנֵ֖י עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַתִּתְּנָ֗הּ לְזֶ֛רַע אַבְרָהָ֥ם אֹֽהַבְךָ֖ לְעוֹלָֽם:

ותתנה לזרע אברהם. לפיכך עליך להחזיקה בידם ולגרש העמי' האלה כי אפי' מלך ואפי' שום אדם כשנתן מתנה לאוהבו ובא אחר לגוזלו הימנו דוחק בעצמו להחזיקה בידו כ"ש אתה ושמא תאמר לא נתתיה לכם אלא לפי שעה בשביל כך נאמר לעיל ירושת עולם נתת לנו:

8וַיֵּֽשְׁב֖וּ־בָ֑הּ וַיִּבְנ֨וּ לְךָ֧| בָּ֛הּ מִקְדָּ֖שׁ לְשִׁמְךָ֥ לֵאמֹֽר:

ויבנו לך בה מקדש לשמך לאמר. שאם תבוא עלינו רעה חרב שפוט או שום דין ודבר ורעב:

9אִם־תָּב֨וֹא עָלֵ֜ינוּ רָעָ֗ה חֶרֶב֘ שְׁפוֹט֘ וְדֶ֣בֶר וְרָעָב֒ נַֽעַמְדָ֞ה לִפְנֵי֙ הַבַּ֚יִת הַזֶּה֙ וּלְפָנֶ֔יךָ כִּ֥י שִׁמְךָ֖ בַּבַּ֣יִת הַזֶּ֑ה וְנִזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ מִצָּֽרָתֵ֖נוּ וְתִשְׁמַ֥ע וְתוֹשִֽׁיעַ:

ונזעק אליך מצרתינו. בבית המקדש:

ותשמע ותושיע. כאשר התפלל לפניך שלמה והבטחתו לעשות כך כמ"ש (לעיל ב' ו') ואם ינגף עמך וכל הפרשה עד וסלחת ונתת לאיש ככל דרכיו ויעתר לו ה' כדכתיב (שם) וירא ה' אל שלמה ויאמר לו שמעתי את תפלתך וכל הפרשה עד ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם ועתה אני מתפלל שתזכור אותה הבטחה שהבטחתו ותשמע ותושיענו מאויבינו הבאים עלינו:

10וְעַתָּ֡ה הִנֵּה֩ בְנֵֽי־עַמּ֨וֹן וּמוֹאָ֜ב וְהַר־שֵׂעִ֗יר אֲ֠שֶׁר לֹֽא־נָתַ֚תָּה לְיִשְׂרָאֵל֙ לָב֣וֹא בָהֶ֔ם בְּבֹאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם כִּ֛י סָ֥רוּ מֵֽעֲלֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א הִשְׁמִידֽוּם:

ועתה. על כל זאת שהבטחתנו להושיענו מאויבנו הבאים עלינו:

הנה בני עמון ומואב והר שעיר אשר לא נתתה לישראל לבוא בהם. להלחם:

בבואם מארץ מצרים. ועליהם היה לזכור את החסד ולבא בעזרתינו והם לא די להם שאינן זוכרין לנו אותו החסד להיות עמנו בכל צרותינו אלא שגומלין אלינו רעה ובאין עלינו:

11וְהִ֨נֵּה־הֵ֔ם גֹּֽמְלִ֖ים עָלֵ֑ינוּ לָבוֹא֙ לְגָ֣רְשֵׁ֔נוּ מִיְּרֻשָּֽׁתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר הֽוֹרַשְׁתָּֽנוּ:

לגרשינו מירושתך אשר הורשתנו. אתה בעצמך ולפיכך מה יש להם לערער על ירושתינו:

12אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ הֲלֹ֣א תִשְׁפָּט־בָּ֔ם כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֙נוּ֙ כֹּ֔חַ לִ֠פְנֵי הֶֽהָמ֥וֹן הָרָ֛ב הַזֶּ֖ה הַבָּ֣א עָלֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֗חְנוּ לֹ֚א נֵדַע֙ מַה־נַּֽעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ:

כי עליך עינינו. להושיענו:

13וְכֹ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹֽמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם:

גם טפם. כמנהג שהגדודים באים על הארץ בורחים מן הכפרים לערי מבצריהם טפם נשיהם ובניהם:

14וְיַֽחֲזִיאֵ֡ל בֶּן־זְכַרְיָ֡הוּ בֶּן־בְּ֠נָיָה בֶּן־יְעִיאֵ֧ל בֶּן־מַתַּנְיָ֛ה הַלֵּוִ֖י מִן־בְּנֵ֣י אָסָ֑ף הָֽיְתָ֚ה עָלָיו֙ ר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה בְּת֖וֹךְ הַקָּהָֽל:

15וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֚יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־תִּֽירְא֚וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶֽהָמ֚וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵֽאלֹהִֽים:

אל תיראו ואל תחתו. מוסב על שאמרו אין בנו כח לפני ההמון והנביא אמר להם אף על פי שהם רבים מכם אל תיראו מהם:

כי לא לכם המלחמה כי לאלהים. מוסב על ואנחנו לא נדע והשיב הנביא ודאי כאשר אמרתם שעל הקב"ה עיניכם ובטחונכם להושיעכם כן יעשה כי לא לכם המלחמה כי לאלהים:

16מָחָר֙ רְד֣וּ עֲלֵיהֶ֔ם הִנָּ֥ם עֹלִ֖ים בְּמַֽעֲלֵ֣ה הַצִּ֑יץ וּמְצָאתֶ֚ם אֹתָם֙ בְּס֣וֹף הַנַּ֔חַל פְּנֵ֖י מִדְבַּ֥ר יְרוּאֵֽל:

במעלה הציץ. שם מקום:

17לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִֽתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְהֹוָ֨ה עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִירֽוּשָׁלִַ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַֽיהֹוָ֖ה עִמָּכֶֽם:

התיצבו. מוסב על לא לכם המלחמה:

וראו את ישועת ה'. מוסב למעלה הלא אתה אלהינו הורשתנו ואמר להם הקב"ה הדין עמכם עלי להחזיקה בידכם:

מחר צאו. ואלחם בעדיכם והם האמינו ונזדרזו וישכימו בבקר:

18וַיִּקֹּ֧ד יְהֽוֹשָׁפָ֛ט אַפַּ֖יִם אָ֑רְצָה וְכָל־יְהוּדָ֞ה וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלַ֗םִ נָֽפְלוּ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְהִֽשְׁתַּֽחֲו‍ֹ֖ת לַֽיהֹוָֽה:

19וַיָּקֻ֧מוּ הַֽלְוִיִּ֛ם מִן־בְּנֵ֥י הַקְּהָתִ֖ים וּמִן־בְּנֵ֣י הַקָּרְחִ֑ים לְהַלֵּ֚ל לַיהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּק֥וֹל גָּד֖וֹל לְמָֽעְלָה:

20וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֵּֽצְא֖וּ לְמִדְבַּ֣ר תְּק֑וֹעַ וּבְצֵאתָ֞ם עָמַ֣ד יְהֽוֹשָׁפָ֗ט וַיֹּ֙אמֶר֙ שְׁמָע֚וּנִי יְהוּדָה֙ וְיֹֽשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם הַֽאֲמִ֜ינוּ בַּֽיהֹוָ֚ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וְתֵ֣אָמֵ֔נוּ הַֽאֲמִ֥ינוּ בִנְבִיאָ֖יו וְהַצְלִֽיחוּ:

ותאמנו. ותהיו בני אמונה ותצליחו דוגמא (ישעי' ז') לא תאמינו:

21וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּֽעֲמֵ֚ד מְשֹֽׁרְרִים֙ לַיהֹוָ֔ה וּמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַֽיהֹוָ֔ה כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ:

22וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְהֹוָ֣ה| מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ:

נתן ה' מארבים. נתן מארבים להשמידם ולהחרימם דוגמא באביה בן רחבעם (לעיל ב' י"ג) וירבעם היסב את המארב כמו כן הסיבם הקב"ה זה בזה ושוב חזר מואב ועזר לבני עמון וקמו שניהם על בני שעיר:

23וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַֽחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיֽוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָֽזְר֛וּ אִ֥ישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית:

ויעמדו בני עמון ומואב על יושבי הר שעיר להחרים ולהשמיד וככלותם ביושבי שעיר עזרו איש ברעהו. הסיבן הקב"ה זה אל זה להשחיתם עד כלותם עד שנפלו ההגרים לארץ לאין פליטה:

24וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹֽפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה:

25וַיָּבֹ֨א יְהֽוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֘ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֚וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּֽזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא:

לאין משא. מרוב:

26וּבַיּ֣וֹם הָֽרְבִיעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּֽרְכ֣וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם:

נקהלו לעמק ברכה. לאותו עמק שלאחר כן נקרא עמק ברכה על שם המעשה כמו שמפורש בסמוך כדאמר:

כי שם ברכו את ה'. והודו על כל הטובה אשר עשה להם שעזרם מעכומ"ז:

27וַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֚ה וִירֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וִיהֽוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְּחָ֥ם יְהֹוָ֖ה מֵאֽוֹיְבֵיהֶֽם:

28וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְרֽוּשָׁלִַ֔ם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַֽחֲצֹֽצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְהֹוָֽה:

ויבאו ירושלים בנבלים ובכנרות ובחצצרות. הרי ג' כלי שיר כנגד ג' כל איש יהודה וירושלים ויהושפט:

29וַיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָֽאֲרָצ֑וֹת בְּשָׁמְעָ֕ם כִּי נִלְחַ֣ם יְהֹוָ֔ה עִ֖ם אֽוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

30וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהֽוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַח ל֥֥וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב:

31וַיִּמְלֹ֥ךְ יְהֽוֹשָׁפָ֖ט עַל־יְהוּדָ֑ה בֶּן־שְׁלֹשִׁים֩ וְחָמֵ֨שׁ שָׁנָ֜ה בְּמָלְכ֗וֹ וְעֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֚שׁ שָׁנָה֙ מָלַ֣ךְ בִּירֽוּשָׁלִַ֔ם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ עֲזוּבָ֖ה בַּת־שִׁלְחִֽי:

32וַיֵּ֗לֶךְ בְּדֶ֛רֶךְ אָבִ֥יו אָסָ֖א וְלֹא־סָ֣ר מִמֶּ֑נָּה לַֽעֲשׂ֥וֹת הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:

וילך בדרך אביו אסא. מאיזה דבר לא סר:

לעשות הישר. מדרך הטוב והישר של אביו לא סר אבל מדרכו הרעה של אסא סר כמו שכתוב (לעיל ב' טו) ויוצא אסא כסף וזהב וכל הפרשה אבל יהושפט לא עשה כן אלא בטח כל ימיו בהקב"ה:

33אַ֥ךְ הַבָּמ֖וֹת לֹֽא־סָ֑רוּ וְע֚וֹד הָעָם֙ לֹֽא־הֵכִ֣ינוּ לְבָבָ֔ם לֵֽאלֹהֵ֖י אֲבֹתֵיהֶֽם:

34וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י יְהֽוֹשָׁפָ֔ט הָרִֽאשֹׁנִ֖ים וְהָאַֽחֲרֹנִ֑ים הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים בְּדִבְרֵי֙ יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֔נִי אֲשֶׁ֣ר הֹֽעֲלָ֔ה עַל־סֵ֖פֶר מַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

בדברי יהוא בן חנני. שאמר אל המלך יהושפט (שם י"ט) הלרשע לעזור:

35וְאַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהֽוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַֽעֲשֽׂוֹת:

36וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַֽעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּֽעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר:

37וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֚זֶר בֶּן־דּוֹדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהֽוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר בְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֚ץ יְהֹוָה֙ אֶת־מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּֽׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָֽצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ:

ולא עצרו. פתרון לא עצרו כח האניות ללכת וישברו: