| 1וַ֠יָּשָׁב יְהֽוֹשָׁפָ֨ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֧ה אֶל־בֵּית֛וֹ בְּשָׁל֖וֹם לִֽירֽוּשָׁלִָֽם: |
| 2וַיֵּצֵ֣א אֶל־פָּנָ֗יו יֵה֣וּא בֶן־חֲנָ֘נִי֘ הַֽחֹזֶה֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהֽוֹשָׁפָ֔ט הֲלָֽרָשָׁ֣ע לַעְזֹ֔ר וּלְשֽׂנְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה תֶּֽאֱהָ֑ב וּבָזֹאת֙ עָלֶ֣יךָ קֶּ֔צֶף מִלִּפְנֵ֖י יְהֹוָֽה: |
| 3אֲבָ֕ל דְּבָרִ֥ים טוֹבִ֖ים נִמְצְא֣וּ עִמָּ֑ךְ כִּֽי־בִעַ֚רְתָּ הָֽאֲשֵׁרוֹת֙ מִן־הָאָ֔רֶץ וַֽהֲכִינ֥וֹתָ לְבָֽבְךָ֖ לִדְרֹ֥שׁ הָֽאֱלֹהִֽים: |
| כי בערת האשרות.
כדלעיל ועוד הסיר את הבמות וגו':
|
| לדרוש האלהים.
כדלעיל (ב' יז) כי לאלהי אביו וגו':
|
| 4וַיֵּ֥שֶׁב יְהֽוֹשָׁפָ֖ט בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם וַיָּ֜שָׁב וַיֵּצֵ֣א בָעָ֗ם מִבְּאֵ֥ר שֶׁ֙בַע֙ עַד־הַ֣ר אֶפְרַ֔יִם וַיְשִׁיבֵ֕ם אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיהֶֽם: |
| 5וַיַּֽעֲמֵ֨ד שֹֽׁפְטִ֜ים בָּאָ֗רֶץ בְּכָל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת לְעִ֥יר וָעִֽיר: |
| ויעמד שופטים.
כשאמר לו החוזה דברים טובים נמצאו עמך כי בערת האשרות בא לו אצל סה"ת אם בערם כמשפט ומתחילה ראה כתיב אבד תאבדון עד ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ונזכר שכ' בכי תשא (שמות ל״ד:י״ג) ואת מצבותם תשברון וגו' תמה בעצמו על שהטיב בעיני ה' שבער האשרים אשירי ישראל שהרי לא הזהירם אלא על אשיריהם ושוב חזר בשופטים ושוטרים ומצא כתוב (דברים טו) לא תטע לך אשירה ואז שמח שבערם וגם ראה שם כתוב שופטים ושוטרים תתן לך (שם) מיד ויעמד שופטים מוחזקי' בכל ערי יהודה לעיר ועיר:
|
| בכל ערי יהודה הבצרות.
העמיד מוחזקים להכריחם ולכופן לדין מתחילה ושוב העמיד שופטים שאינן מוחזקים כל כך לעיירות שאינן בצורות לפי שהן יראי' להיות סרבנים יותר מאותן היושבים בערים בצורות שבוטחים בערי מבצרם:
|
| 6וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַשֹּֽׁפְטִ֗ים רְאוּ֙ מָֽה־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים כִּ֣י לֹ֧א לְאָדָ֛ם תִּשְׁפְּט֖וּ כִּ֣י לַֽיהֹוָ֑ה וְעִמָּכֶ֖ם בִּדְבַ֥ר מִשְׁפָּֽט: |
| כי לא לאדם תשפטו.
פתרון אל תחשבו בלבבכם לומר מה לנו אם אנו מטים את הדין לזכות את אוהבינו להטות דין דלים ולישא פני עשירים הלא אין המשפט לה' לכך נאמר לה' שלו הוא אם חייבת את הזכאי כאלו נטלת ולקחת משל בוראך ודין שמים עקלת לתת משפט מעוקל לפיכך תראו מה שתעשו והיה לבבכם בכל דין ודין כאלו הקב"ה עומד לנפכים בדין וזהו ועמכם בדבר משפט ובסנהדרין מפורש מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצער הזה ת"ל ועמכם בדבר משפט כלומר מוטל עליכם לעשות ואין לו לדיין לעשות אלא מה שעיניו רואות:
|
| 7וְעַתָּ֕ה יְהִ֥י פַֽחַד־יְהֹוָ֖ה עֲלֵיכֶ֑ם שִׁמְר֣וּ וַֽעֲשׂ֔וּ כִּי־אֵ֞ין עִם־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ עַוְלָ֛ה וּמַשָּׂ֥א פָנִ֖ים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד: |
| אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד.
והוא עמכם במשפט לפיכך אינו רוצה שתעשו עול במשפט:
|
| 8וְגַ֣ם בִּ֠ירֽוּשָׁלִַם הֶֽעֱמִ֨יד יְהֽוֹשָׁפָ֜ט מִן־הַלְוִיִּ֣ם וְהַכֹּֽהֲנִ֗ים וּמֵֽרָאשֵׁ֚י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפַּ֥ט יְהֹוָ֖ה וְלָרִ֑יב וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרֽוּשָׁלִָֽם: |
| וגם בירושלים העמיד.
אע"פ שהוא בעצמו בירושלים:
|
| למשפט ה' ולריב.
משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ"ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים וגו':
|
| 9וַיְצַ֥ו עֲלֵיהֶ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה תַֽעֲשׂוּן֙ בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֔ה בֶּֽאֱמוּנָ֖ה וּבְלֵבָ֥ב שָׁלֵֽם: |
| כה תעשון.
משום זריזות וזהירות ולחוזק הוסיף נו"ן כמו (רות ג׳:י״ח) עד אשר תדעין איך יפול דבר וכמו (בראשית ל״ב:ה׳) כה תאמרון לאדני לעשו וכה תדבקין וגו' אשר יקצרון (רות ב׳:ח׳):
|
| 10וְכָל־רִיב֩ אֲשֶׁר־יָב֨וֹא עֲלֵיכֶ֜ם מֵֽאֲחֵיכֶ֣ם| הַיֹּֽשְׁבִ֣ים בְּעָֽרֵיהֶ֗ם בֵּֽין־דָּ֣ם| לְדָם֘ בֵּֽין־תּוֹרָ֣ה לְמִצְוָה֘ לְחֻקִּ֣ים וּלְמִשְׁפָּטִים֒ וְהִזְהַרְתֶּ֣ם אֹתָ֔ם וְלֹ֚א יֶאְשְׁמוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהָֽיָה־קֶ֥צֶף עֲלֵיכֶ֖ם וְעַל־אֲחֵיכֶ֑ם כֹּ֥ה תַֽעֲשׂ֖וּן וְלֹ֥א תֶאְשָֽׁמוּ: |
| בין דם לדם.
בין דם רציחת שוגג למזיד:
|
| והזהרתם אותם.
אחיכם:
|
| והיה קצף עליכם ועל אחיכם.
לפיכך כה תעשון והזהרתם את אחיכם:
|
| ולא תאשמו.
אותם מכל מקום שאם תקבלו את האזהרה לא יהיה לכם קצף ואף לא יהיה בשום דבר אשם עליכם הואיל ועשיתם חובתכם המוטל עליכם לעשות:
|
| 11וְהִנֵּ֡ה אֲמַרְיָ֣הוּ כֹהֵן֩ הָרֹ֨אשׁ עֲלֵיכֶ֜ם לְכֹ֣ל דְּבַר־יְהֹוָ֗ה וּזְבַדְיָ֨הוּ בֶן־יִשְׁמָעֵ֜אל הַנָּגִ֚יד לְבֵֽית־יְהוּדָה֙ לְכֹ֣ל דְּבַר־הַמֶּ֔לֶךְ וְשֹֽׁטְרִ֥ים הַֽלְוִיִּ֖ם לִפְנֵיכֶ֑ם חִזְק֣וּ וַֽעֲשׂ֔וּ וִיהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־הַטּֽוֹב: |
| ויהי ה' עם הטוב.
עם עושה הטוב והישר:
|
