פרק יג

1בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נִקְרָ֛א בְּסֵ֥פֶר מֹשֶׁ֖ה בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְנִמְצָא֙ כָּת֣וּב בּ֔וֹ אֲ֠שֶׁר לֹא־יָב֨וֹא עַמֹּנִ֧י וּמֹאָבִ֛י בִּקְהַ֥ל הָֽאֱלֹהִ֖ים עַד־עוֹלָֽם:

2כִּ֣י לֹ֧א קִדְּמ֛וּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בַּלֶּ֣חֶם וּבַמָּ֑יִם וַיִּשְׂכֹּ֨ר עָלָ֚יו אֶת־בִּלְעָם֙ לְקַלְל֔וֹ וַיַּֽהֲפֹ֧ךְ אֱלֹהֵ֛ינוּ הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָֽה:

3וַיְהִ֖י כְּשָׁמְעָ֣ם אֶת־הַתּוֹרָ֑ה וַיַּבְדִּ֥ילוּ כָל־עֵ֖רֶב מִיִּשְׂרָאֵֽל:

כל ערב. כל תערובות העכו"ם כמו וגם ערב רב עלה אתם (שמות י״ב:ל״ח):

4וְלִפְנֵ֣י מִזֶּ֔ה אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֔ן נָת֖וּן בְּלִשְׁכַּ֣ת בֵּֽית־אֱלֹהֵ֑ינוּ קָר֖וֹב לְטוֹבִיָּֽה:

ולפני מזה. ומקודם לכן:

קרוב לטוביה. אותו אלישיב הכהן היה קרוב לטוביה חברו של סנבלט ונתן שם הכהן כליו של טוביה:

5וַיַּ֨עַשׂ ל֜וֹ לִשְׁכָּ֣ה גְדוֹלָ֗ה וְשָׁ֣ם הָי֪וּ לְפָנִ֠֩ים נֹֽ֠תְנִים אֶת־הַמִּנְחָ֨ה הַלְּבוֹנָ֜ה וְהַכֵּלִ֗ים וּמַעְשַׂ֚ר הַדָּגָן֙ הַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר מִצְוַת֙ הַלְוִיִּ֔ם וְהַֽמְשֹֽׁרְרִ֖ים וְהַשֹּֽׁעֲרִ֑ים וּתְרוּמַ֖ת הַכֹּֽהֲנִֽים:

ויעש. אלישיב:

לפנים. שם היו נותנים קודם שבאתי לירושלים:

מצות הלוים. מתנות הראויות ללוים:

6וּבְכָל־זֶ֕ה לֹ֥א הָיִ֖יתִי בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֡י בִּשְׁנַת֩ שְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁתַּ֜יִם לְאַרְתַּחְשַׁ֚סְתְּא מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּ֣אתִי אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וּלְקֵ֥ץ יָמִ֖ים נִשְׁאַ֥לְתִּי מִן־הַמֶּֽלֶךְ:

ובכל זה. ובכל המעשה הזה:

באתי אל המלך. וחזרתי לבבל:

נשאלתי. שיתן לי רשות לעלות לירושלים ולחזור:

7וָֽאָב֖וֹא לִירֽוּשָׁלִָ֑ם וָֽאָבִ֣ינָה בָֽרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֚ה אֶלְיָשִׁיב֙ לְט֣וֹבִיָּ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת לוֹ֙ נִשְׁכָּ֔ה בְּחַצְרֵ֖י בֵּ֥ית הָאֱלֹהִֽים:

8וַיֵּ֥רַע לִ֖י מְאֹ֑ד וָֽאַשְׁלִ֜יכָה אֶת־כָּל־כְּלֵ֧י בֵית־טֽוֹבִיָּ֛ה הַח֖וּץ מִן־הַלִּשְׁכָּֽה:

9וָאֹ֣מְרָ֔ה וַיְטַֽהֲר֖וּ הַלְּשָׁכ֑וֹת וָֽאָשִׁ֣יבָה שָּׁ֗ם כְּלֵי֙ בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים אֶת־הַמִּנְחָ֖ה וְהַלְּבֹנָֽה:

ואומרה. צויתי לטהר ויטהרו הלשכות וגומר:

10וָאֵ֣דְעָ֔ה כִּֽי־מְנָי֥וֹת הַלְוִיִּ֖ם לֹ֣א נִתָּ֑נָה וַיִּבְרְח֧וּ אִישׁ־לְשָׂדֵ֛הוּ הַלְוִיִּ֥ם וְהַמְשֹֽׁרְרִ֖ים עֹשֵׂ֥י הַמְּלָאכָֽה:

מניות. מנות:

לא נתנה. שלא נתנו ישראל שם המתנות ועל כן ברחו והלכו להם אנה ואנה לשאול מתנותיהם ולא היו עוסקים כל כך בעבודתם:

11וָֽאָרִ֙יבָה֙ אֶת־הַסְּגָנִ֔ים וָאֹ֣מְרָ֔ה מַדּ֖וּעַ נֶעֱזַ֣ב בֵּית־הָאֱלֹהִ֑ים וָֽאֶ֨קְבְּצֵ֔ם וָאַֽעֲמִדֵ֖ם עַל־עָמְדָֽם:

ואקבצם. קבצתי את הכהנים והלוים להעמידם על משמרתם בעבודתם וכל ישראל היו מביאים להם שם מתנותם:

12וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֵבִ֜יאוּ מַעְשַׂ֧ר הַדָּגָ֛ן וְהַתִּיר֥וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֖ר לָאֽוֹצָרֽוֹת:

13וָאֽוֹצְרָ֣ה עַל־א֠וֹצָרוֹת שֶֽׁלֶמְיָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וְצָד֣וֹק הַסּוֹפֵ֗ר וּפְדָיָה֙ מִן־הַֽלְוִיִּ֔ם וְעַ֨ל־יָדָ֔ם חָנָ֥ן בֶּן־זַכּ֖וּר בֶּן־מַתַּנְיָ֑ה כִּ֚י נֶֽאֱמָנִים֙ נֶחְשָׁ֔בוּ וַֽעֲלֵיהֶ֖ם לַֽחֲלֹ֥ק לַֽאֲחֵיהֶֽם:

כי נאמנים. היו לחלוק המתנות ביניהם:

14זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י עַל־זֹ֑את וְאַל־תֶּ֣מַח חֲסָדַ֗י אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי בְּבֵ֥ית אֱלֹהַ֖י וּבְמִשְׁמָרָֽיו:

15בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֡מָּה רָאִ֣יתִי בִֽיהוּדָ֣ה | דֹּֽרְכִ֣ים גִּתּ֣וֹת | בַּשַּׁבָּ֡ת וּמְבִיאִ֣ים הָֽעֲרֵמ֣וֹת וְעֹֽמְסִ֪ים עַל־הַֽחֲמֹרִ֠֩ים וְאַף־יַ֜יִן עֲנָבִ֚ים וּתְאֵנִים֙ וְכָל־מַשָּׂ֔א וּמְבִיאִ֥ים יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת וָֽאָעִ֕יד בְּי֖וֹם מִכְרָ֥ם צָֽיִד:

הערמות. אלומות של תבואה:

ואעיד. העידותי בהם שלא לעשות:

ביום מכרם ציד. ביום שהיו מוכרים מזון וציד, ציד כמו ויתן להם צידה לדרך (בראשית מ"ח):

16וְהַצֹּרִים֙ יָ֣שְׁבוּ בָ֔הּ מְבִיאִ֥ים דָּ֖ג (כתיב דָּ֖אג) וְכָל־מֶ֑כֶר וּמוֹכְרִ֧ים בַּשַּׁבָּ֛ת לִבְנֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִירֽוּשָׁלִָֽם:

והצורים. סוחרים של צור מביאים דגים למכור:

17וָאָרִ֕יבָה אֵ֖ת חֹרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וָאֹֽמְרָ֣ה לָהֶ֗ם מָֽה־הַדָּבָ֨ר הָרָ֚ע הַזֶּה֙ אֲשֶׁר אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֔ים וּמְחַלְּלִ֖ים אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:

18הֲל֨וֹא כֹ֚ה עָשׂוּ֙ אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם וַיָּבֵ֨א אֱלֹהֵ֜ינוּ עָלֵ֗ינוּ אֵת כָּל־הָרָעָ֣ה הַזֹּ֔את וְעַ֖ל הָעִ֣יר הַזֹּ֑את וְאַתֶּ֞ם מֽוֹסִיפִ֚ים חָרוֹן֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל לְחַלֵּ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּֽת:

19וַיְהִ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר צָֽלְלוּ֩ שַֽׁעֲרֵ֨י יְרֽוּשָׁלִַ֜ם לִפְנֵ֣י הַשַּׁבָּ֗ת וָאֹֽמְרָה֙ וַיִּסָּגְר֣וּ הַדְּלָת֔וֹת וָאֹ֣מְרָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִפְתָּח֔וּם עַ֖ד אַחַ֣ר הַשַּׁבָּ֑ת וּמִנְּעָרַ֗י הֶֽעֱמַ֙דְתִּי֙ עַל־הַשְּׁעָרִ֔ים לֹא־יָב֥וֹא מַשָּׂ֖א בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:

ויהי כאשר צללו. כאשר נטו הצללים של ערב שבת בשערים צויתי לסגור דלתות העיר שלא יפתחו עד אחר שבת שלא יבואו הרוכלים בעיר למכור סחורתן כדי שלא יחללו ישראל את השבת על ידיהם:

20וַיָּלִ֨ינוּ הָרֹֽכְלִ֜ים וּמֹֽכְרֵ֧י כָל־מִמְכָּ֛ר מִח֥וּץ לִירֽוּשָׁלִָ֖ם פַּ֥עַם וּשְׁתָּֽיִם:

וילינו. והיו לנים הרוכלים והסוחרים ביום השבת מחוץ לירושלים פעם א' ושתי פעמים כדי שיבואו בני ישראל לפתוח השערים ולקנות מהם בשבת:

21וָֽאָעִ֣ידָה בָהֶ֗ם וָאֹֽמְרָ֚ה אֲלֵיהֶם֙ מַדּ֜וּעַ אַתֶּ֚ם לֵנִים֙ נֶ֣גֶד הַחוֹמָ֔ה אִם־תִּשְׁנ֕וּ יָ֖ד אֶשְׁלַ֣ח בָּכֶ֑ם מִן־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא לֹא־בָ֖אוּ בַּשַּׁבָּֽת:

ואומרה אליהם. התריתי באותם הרוכלים:

אם תשנו. אם תוסיפו לעשות פעם שנייה:

מן העת. מן אותו יום והלאה לא באו ביום השבת:

22וָאֹֽמְרָ֣ה לַֽלְוִיִּ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִֽהְי֚וּ מִטַּֽהֲרִים֙ וּבָאִים֙ שֹֽׁמְרִ֣ים הַשְּׁעָרִ֔ים לְקַדֵּ֖שׁ אֶת־י֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת גַּם־זֹאת֙ זָכְרָה־לִּ֣י אֱלֹהַ֔י וְח֥וּסָה עָלַ֖י כְּרֹ֥ב חַסְדֶּֽךָ:

23גַּ֣ם | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֚יתִי אֶת־הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֚יבוּ נָשִׁים֙ אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת (כתיב אַשְׁדֳּודִיּ֔וֹת) עַמֳּנִיּ֖וֹת (כתיב עַמֳּונִיּ֖וֹת) מֽוֹאֲבִיּֽוֹת:

הושיבו נשים. אשר נשאו להם נשים של עכו"ם:

24וּבְנֵיהֶ֗ם חֲצִי֙ מְדַבֵּ֣ר אַשְׁדּוֹדִ֔ית וְאֵינָ֥ם מַכִּירִ֖ים לְדַבֵּ֣ר יְהוּדִ֑ית וְכִלְשׁ֖וֹן עַ֥ם וָעָֽם:

חצי מדבר. הרבה מבניהם היו מדברים לשון אשדודי' כאמותם:

25וָֽאָרִ֚יב עִמָּם֙ וָֽאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָֽאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֚וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:

ואכה. נתתי להם מלקיות להלקותם כדי להוכיחם ולהזכירם:

26הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָֽרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֚וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶֽחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנָּכְרִיּֽוֹת:

גם אותו החטיאו. כל שכן שתהיו חוטאים ע"י נשיכם של עכו"ם וזהו שנאמר בסמוך ולכם הנשמע וגו' בתמיה כלומר שלמה מלך ישראל נמצא חטא על ידי נשי' של עכו"ם ואתם נשאתם נשים של עכו"ם להיות חוטאין:

27וְלָכֶ֣ם הֲנִשְׁמַ֗ע לַֽעֲשֹׂת֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֚ה הַגְּדוֹלָה֙ הַזֹּ֔את לִמְעֹ֖ל בֵּֽאלֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת:

28וּמִבְּנֵ֨י יֽוֹיָדָ֚ע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹֽרֹנִ֑י וָֽאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵֽעָלָֽי:

ומבני יוידע. חתן לסנבלט אחד מבני יוידע חתן לסנבלט צורר היהודים והברחתיהו מעלי למען לא יהיה רגיל בירושלים בשביל חתנו לראות את העיר ואת מוצאיה ואת מובאיה:

29זָכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַל גָּֽאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַֽלְוִיִּֽם:

זכרה להם. הטובה אשר עשו:

30וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכָּל־נֵכָ֑ר וָאַֽעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּֽהֲנִ֥ים וְלַֽלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ:

31וּלְקֻרְבַּ֧ן הָֽעֵצִ֛ים בְּעִתִּ֥ים מְזֻמָּנ֖וֹת וְלַבִּכּוּרִ֑ים זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָֽה:

בעתים. לעתים היו כורתים עצים למערכה: