פרק ח

1וַיֵּאָֽסְפ֚וּ כָל־הָעָם֙ כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֔ד אֶל־הָ֣רְח֔וֹב אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמָּ֑יִם וַיֹּֽאמְרוּ֙ לְעֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֔ר לְהָבִ֗יא אֶת־סֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־יִשְׂרָאֵֽל:

2וַיָּבִ֣יא עֶזְרָ֣א הַ֠כֹּהֵן אֶת־הַתּוֹרָ֞ה לִפְנֵ֚י הַקָּהָל֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה וְכֹ֖ל מֵבִ֣ין לִשְׁמֹ֑עַ בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:

ביום אחד לחדש השביעי. הוא יום של ראש השנה:

3וַיִּקְרָא־בוֹ֩ לִפְנֵ֨י הָרְח֜וֹב אֲשֶׁ֣ר | לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמַּ֗יִם מִן־הָאוֹר֙ עַד־מַֽחֲצִ֣ית הַיּ֔וֹם נֶ֛גֶד הָֽאֲנָשִׁ֥ים וְהַנָּשִׁ֖ים וְהַמְּבִינִ֑ים וְאָזְנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶל־סֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה:

מן האור. של תחלת היום:

אל ספר התורה. היו כל העם מטים אזניהם:

4וַיַּֽעֲמֹ֞ד עֶזְרָ֣א הַסֹּפֵ֗ר עַל־מִגְדַּל־עֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֣וּ לַדָּבָר֒ וַיַּֽעֲמֹ֣ד אֶצְל֡וֹ מַתִּתְיָ֡ה וְשֶׁ֡מַע וַֽ֠עֲנָיָה וְאֽוּרִיָּ֧ה וְחִלְקִיָּ֛ה וּמַֽעֲשֵׂיָ֖ה עַל־יְמִינ֑וֹ וּמִשְּׂמֹאל֗וֹ פְּ֠דָיָה וּמִֽישָׁאֵ֧ל וּמַלְכִּיָּ֛ה וְחָשֻׁ֥ם וְחַשְׁבַּדָּ֖נָה זְכַרְיָ֥ה מְשֻׁלָּֽם:

אשר עשו לדבר. אותו מגדל עץ עשו לשם כך לקרות שם עליו ספר התורה:

5וַיִּפְתַּ֨ח עֶזְרָ֚א הַסֵּ֙פֶר֙ לְעֵינֵ֣י כָל־הָעָ֔ם כִּֽי־מֵעַ֥ל כָּל־הָעָ֖ם הָיָ֑ה וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל־הָעָֽם:

כי מעל כל העם היה. ועל כן ראוהו כולם:

וכפתחו עמדו כל העם. וכאשר פתחו לקרות שתקו כל העם:

עמדו. לשון שתיקה (שתקו) כמו עמדו ולא ענו עוד (איוב ל״ב:ט״ז):

6וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת־יְהֹוָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֜ם אָמֵ֚ן | אָמֵן֙ בְּמֹ֣עַל יְדֵיהֶ֔ם וַיִּקְּד֧וּ וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ֛ לַיהֹוָ֖ה אַפַּ֥יִם אָֽרְצָה:

במועל ידיהם. בנשיאות ידיהם שנשאו כפיהם למעלה להודות להקב"ה כענין שנאמר ויפרוש כפיו השמים (מלכים א ח׳:כ״ב):

7וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵֽבְיָ֣ה יָמִ֡ין עַקּ֡וּב שַׁבְּתַ֣י | הֽוֹדִיָּ֡ה מַֽעֲשֵׂיָ֡ה קְלִיטָ֣א עֲזַרְיָה֩ יֽוֹזָבָ֨ד חָנָ֚ן פְּלָאיָה֙ וְהַֽלְוִיִּ֔ם מְבִינִ֥ים אֶת־הָעָ֖ם לַתּוֹרָ֑ה וְהָעָ֖ם עַל־עָמְדָֽם:

מבינים את העם. שהיו מתרגמין לעם דברי תורה:

על עמדם. שהיו עומדים על רגליהם:

8וַיִּקְרְא֥וּ בַסֵּ֛פֶר בְּתוֹרַ֥ת הָֽאֱלֹהִ֖ים מְפֹרָ֑שׁ וְשׂ֣וֹם שֶׂ֔כֶל וַיָּבִ֖ינוּ בַּמִּקְרָֽא:

ושום שכל. ושימת חכמה ושום לשון פעול:

9וַיֹּ֣אמֶר נְחֶמְיָ֣ה ה֣וּא הַתִּרְשָׁ֡תָא וְעֶזְרָ֣א הַכֹּהֵ֣ן | הַסֹּפֵ֡ר וְהַֽלְוִיִּם֩ הַמְּבִינִ֨ים אֶת־הָעָ֜ם לְכָל־הָעָ֗ם הַיּ֚וֹם קָדֹֽשׁ־הוּא֙ לַֽיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אַל־תִּֽתְאַבְּל֖וּ וְאַל־תִּבְכּ֑וּ כִּ֚י בוֹכִים֙ כָּל־הָעָ֔ם כְּשָׁמְעָ֖ם אֶת־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:

היום קדוש. כי יום ר"ה הוא:

כי בוכים כל העם. מפני שלא קיימו התורה כראוי:

10וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֡ם לְכוּ֩ אִכְל֨וּ מַשְׁמַנִּ֜ים וּשְׁת֣וּ מַמְתַּקִּ֗ים וְשִׁלְח֚וּ מָנוֹת֙ לְאֵ֣ין נָכ֣וֹן ל֔וֹ כִּֽי־קָד֥וֹשׁ הַיּ֖וֹם לַֽאֲדֹנֵ֑ינוּ וְאַל־תֵּ֣עָצֵ֔בוּ כִּֽי־חֶדְוַ֥ת יְהֹוָ֖ה הִ֥יא מָֽעֻזְּכֶֽם:

לאין נכון לו. לעני שאין מזומן לו מאכלו:

11וְהַֽלְוִיִּ֞ם מַחְשִׁ֚ים לְכָל־הָעָם֙ לֵאמֹ֣ר הַ֔סּוּ כִּֽי־הַיּ֖וֹם קָדֹ֑שׁ וְאַל־תֵּֽעָצֵֽבוּ:

מחשים. היו מזהירין לכל העם לחשות שלא יבכו עוד:

הסו. ל' שתיקה כמו ויהס כלב (מדבר י"ג):

12וַיֵּֽלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶֽאֱכֹ֚ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַֽעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֚י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם:

13וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֡י נֶֽאֶסְפוּ֩ רָאשֵׁ֨י הָֽאָב֜וֹת לְכָל־הָעָ֗ם הַכֹּֽהֲנִים֙ וְהַֽלְוִיִּ֔ם אֶל־עֶזְרָ֖א הַסֹּפֵ֑ר וּלְהַשְׂכִּ֖יל אֶל־דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה:

וביום השני. של ראש השנה:

14וַיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֚ה יְהֹוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵֽשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:

15וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָֽרֵיהֶם֘ וּבִירֽוּשָׁלִַ֣ם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַֽעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַֽעֲלֵ֚י הֲדָס֙ וַֽעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַֽעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַֽעֲשׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב:

ואשר ישמיעו. וצוו אשר ישמיעו קול לחוג את חג הסוכות וכן נוהג המקרא לדבר כענין הזה כמו אמור לנער ויעבור לפנינו (שמואל א ט׳:כ״ז):

ועלי הדס. מפורש במסכת סוכה זה הדס שוטה שאינו ראוי ללולב כי אם לעשות סוכה:

ועלי תמרים. ללולב:

ועלי עץ עבות. זה הדס הראוי ללולב כמפורש במסכת סוכה:

16וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֘ וַיָּבִיאוּ֒ וַיַּֽעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֚ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם:

17וַיַּֽעֲשׂ֣וּ כָל־הַ֠קָּהָל הַשָּׁבִ֨ים מִן־הַשְּׁבִ֥י | סֻכּוֹת֘ וַיֵּֽשְׁב֣וּ בַסֻּכּוֹת֒ כִּ֣י לֹֽא־עָשׂ֡וּ מִימֵי֩ יֵשׁ֨וּעַ בִּן־נ֥וּן כֵּן֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַה֑וּא וַתְּהִ֛י שִׂמְחָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד:

18וַ֠יִּקְרָא בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֚ת הָֽאֱלֹהִים֙ י֣וֹם | בְּי֔וֹם מִן־הַיּוֹם֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן עַ֖ד הַיּ֣וֹם הָאַֽחֲר֑וֹן וַיַּֽעֲשׂוּ־חָג֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁמִינִ֛י עֲצֶ֖רֶת כַּמִּשְׁפָּֽט:

יום ביום. בכל יום ויום: