פרק ו

1וַיְהִ֣י כַֽאֲשֶׁ֣ר נִשְׁמַ֣ע לְסַנְבַלַּ֣ט וְ֠טֽוֹבִיָּה וּלְגֶ֨שֶׁם הָֽעַרְבִ֜י וּלְיֶ֣תֶר אֹֽיְבֵ֗ינוּ כִּ֚י בָנִ֙יתִי֙ אֶת־הַ֣חוֹמָ֔ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בָּ֖הּ פָּ֑רֶץ גַּם עַד־הָעֵ֣ת הַהִ֔יא דְּלָת֖וֹת לֹא־הֶֽעֱמַ֥דְתִּי בַשְּׁעָרִֽים:

ולא נותר בה. בחומת העיר:

דלתות לא העמדתי. שלא נעשו דלתות בשערי העיר:

2וַיִּשְׁלַ֨ח סַנְבַלַּ֚ט וְגֶ֙שֶׁם֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר לְכָ֕ה וְנִֽוָּֽעֲדָ֥ה יַחְדָּ֛ו בַּכְּפִירִ֖ים בְּבִקְעַ֣ת אוֹנ֑וֹ וְהֵ֙מָּה֙ חֹֽשְׁבִ֔ים לַֽעֲשׂ֥וֹת לִ֖י רָעָֽה:

בכפירים. שם מקום הוא:

בבקעת אונו. כך שם הבקעה:

והמה חושבים. הבנתי מהם שהיו חושבים עלי להרגני שם:

3וָֽאֶשְׁלְחָ֨ה עֲלֵיהֶ֚ם מַלְאָכִים֙ לֵאמֹ֔ר מְלָאכָ֚ה גְדוֹלָה֙ אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת לָ֣מָּה תִשְׁבַּ֚ת הַמְּלָאכָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר אַרְפֶּ֔הָ וְיָֽרַדְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם:

מלאכה גדולה אני עושה. מבנייני (העיר ס"א) העפר:

למה תשבת. למה תהיה המלאכה בטלה:

כאשר ארפה. ידי מן הבניין:

וירדתי אליכם. לדבר ולהועד אליכם:

4וַיִּשְׁלְח֥וּ אֵלַ֛י כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אַרְבַּ֣ע פְּעָמִ֑ים וָֽאָשִׁ֥יב אוֹתָ֖ם כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:

5וַיִּשְׁלַח֩ אֵלַ֨י סַנְבַלַּ֜ט כַּדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה פַּ֥עַם חֲמִישִׁ֖ית אֶת־נַֽעֲר֑וֹ וְאִגֶּ֥רֶת פְּתוּחָ֖ה בְּיָדֽוֹ:

את נערו. ע"י נערו:

ואגרת פתוחה בידו. כתב אגרת שלח לי על ידו:

6כָּת֣וּב בָּ֗הּ בַּגּוֹיִ֚ם נִשְׁמָע֙ וְגַשְׁמ֣וּ אֹמֵ֔ר אַתָּ֚ה וְהַיְּהוּדִים֙ חֹֽשְׁבִ֣ים לִמְר֔וֹד עַל־כֵּ֛ן אַתָּ֥ה בוֹנֶ֖ה הַֽחוֹמָ֑ה וְאַתָּ֗ה הוֶֹ֚ה לָהֶם֙ לְמֶ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:

כתוב בה. באותה אגרת:

בגוים נשמע. שנודע לכל העכו"ם שאתה וכל היהודים חושבים למרוד:

וגשמו אומר. גשמו הוא גשם הערבי ופתרונו כאדם שאומר לחבירו כך הוא הדבר ופלוני אומר:

כדברים האלה. מוסב על כתוב בה ומקרא מסורס הוא והרי הוא כאילו נאמר כתוב בה כדברים האלה בגוים נשמע וגו':

7וְגַם־נְבִיאִ֡ים הֶֽעֱמַ֣דְתָּ לִקְרֹא֩ עָלֶ֨יךָ בִירֽוּשָׁלִַ֜ם לֵאמֹ֗ר מֶלֶךְ בִּֽיהוּדָ֔ה וְעַתָּה֙ יִשָּׁמַ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְנִוָּֽעֲצָ֖ה יַחְדָּֽו:

וגם נביאים וגו'. עד ונועצה יחדיו היה כתוב באגרת:

נביאים. בעלי לשון כמו בורא ניב שפתים (ישעיה ט'):

לאמר. שאומרים יש מלך ביהודה:

ועתה ישמע למלך. אחרי שנקראת מלך ישמע למלך כדברים האלה:

8וָֽאֶשְׁלְחָ֚ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א נִֽהְיָה֙ כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר כִּ֥י מִֽלִּבְּךָ֖ אַתָּ֥ה בוֹדָֽם (כתיב בוֹדָֽאם) :

כי מלבך. הרי כי במקום אלא:

בודם. קונטרבנטאל"ש בלע"ז כמו אשר בדה מלבו:

9כִּ֣י כֻלָּ֗ם מְיָֽרְאִ֚ים אוֹתָ֙נוּ֙ לֵאמֹ֔ר יִרְפּ֧וּ יְדֵיהֶ֛ם מִן־הַמְּלָאכָ֖ה וְלֹ֣א תֵֽעָשֶׂ֑ה וְעַתָּ֖ה חַזֵּ֥ק אֶת־יָדָֽי:

כי כולם. כי כל העכו"ם:

מיראים אותנו. מתיראים ממנו וכך הם אומרים ירפו ידיהם וגו':

ועתה חזק את ידי. לסייעני בבנין החומה:

10וַֽאֲנִ֣י בָ֗אתִי בֵּ֣ית שְׁמַֽעְיָ֧ה בֶן־דְּלָיָ֛ה בֶּן־מְהֵֽיטַבְאֵ֖ל וְה֣וּא עָצ֑וּר וַיֹּ֡אמֶר נִוָּעֵד֩ אֶל־בֵּ֨ית הָֽאֱלֹהִ֜ים אֶל־תּ֣וֹךְ הַֽהֵיכָ֗ל וְנִסְגְּרָה֙ דַּלְת֣וֹת הַֽהֵיכָ֔ל כִּי בָּאִ֣ים לְהָרְגֶ֔ךָ וְלַ֖יְלָה בָּאִ֥ים לְהָרְגֶֽךָ:

והוא עצור. שמצאו בביתו:

ויאמר נועד. אותו שמעיה היה נביא שקר וקבל שוחד מן סנבלט וחביריו להפחיד את נחמיה כדי לבטל את המלאכה:

כי באים להרגך. שהרי יבואו להרגך סנבלט וחביריו:

ולילה באים. וע"כ הזהירו ליכנס בהיכל ולסגור הדלתות עליו שעדיין לא נעשו דלתות שערי העיר כמה שנאמר בתחילת הפרשה גם עד העת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים:

11וָאֹֽמְרָ֗ה הַאִ֚ישׁ כָּמ֙וֹנִי֙ יִבְרָ֔ח וּמִ֥י כָמ֛וֹנִי אֲשֶׁר־יָבֹ֥א אֶל־הַֽהֵיכָ֖ל וָחָ֑י לֹ֖א אָבֽוֹא:

האיש כמוני יברח. בתמיה אם איש כמוני יברח ליכנס בהיכל:

לא אבוא. לא אכנס שם מפני פחד המיתה ולא אעבור על המצוה של הקב"ה שלא יבוא ויכנס זר בהיכלו:

12וָֽאַכִּ֕ירָה וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־אֱלֹהִ֖ים שְׁלָח֑וֹ כִּ֚י הַנְּבוּאָה֙ דִּבֶּ֣ר עָלַ֔י וְטֽוֹבִיָּ֥ה וְסַנְבַלַּ֖ט שְׂכָרֽוֹ:

ואכירה. הכרתי בדבריו שלא שלחו הקב"ה בדבר זה שאעבור עבירה מפני פחד המיתה:

כי הנבואה דבר עלי. שהרי הוא דבר הדברים הללו עלי בשם נבואה:

שכרו. כל א' וא' מהם שכרו ונתנו לו שכר להפחידני ולבטל בבנין החומה:

13לְמַ֚עַן שָׂכוּר֙ ה֔וּא לְמַֽעַן־אִירָ֥א וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן וְחָטָ֑אתִי וְהָיָ֚ה לָהֶם֙ לְשֵׁ֣ם רָ֔ע לְמַ֖עַן יְחָֽרְפֽוּנִי:

למען שכור הוא. אמר לי הדברים הללו:

למען אירא. כדי שאתירא מהם להיות עושה כן ליכנס בהיכל ולהיות חוטא:

והיה להם לשם רע. למען שיהיה להם לשם רע לחרפני בעבירה זו:

14זָכְרָ֧ה אֱלֹהַ֛י לְטֽוֹבִיָּ֥ה וּלְסַנְבַלַּ֖ט כְּמַֽעֲשָׂ֣יו אֵ֑לֶּה וְגַ֨ם לְנֽוֹעַדְיָ֚ה הַנְּבִיאָה֙ וּלְיֶ֣תֶר הַנְּבִיאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מְיָֽרְאִ֥ים אוֹתִֽי:

וגם לנועדיה הנביאה. היא ושאר נביאי השקר קבלו שכר מסנבלט וחביריו כדי להפחידני בנבואת שקריהם:

15וַתִּשְׁלַם֙ הַֽחוֹמָ֔ה בְּעֶשְׂרִ֥ים וַֽחֲמִשָּׁ֖ה לֶֽאֱל֑וּל לַֽחֲמִשִּׁ֥ים וּשְׁנַ֖יִם יֽוֹם:

בעשרים וחמשה. ימים לחדש אלול בשנת כ' לדריוש המלך שבשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה מבבל ובאותה שנה בנה חרבות ירושלים:

לחמשים ושנים יום. סוף נ"ב יום מיום שהתחילו לבנותו נגמר בנין החומה:

16וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֚ר שָֽׁמְעוּ֙ כָּל־א֣וֹיְבֵ֔ינוּ וַיִּֽרְא֗וּ כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר סְבִֽיבֹתֵ֔ינוּ וַיִּפְּל֥וּ מְאֹ֖ד בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּי מֵאֵ֣ת אֱלֹהֵ֔ינוּ נֶֽעֶשְׂתָ֖ה הַמְּלָאכָ֥ה הַזֹּֽאת:

ויהי כאשר שמעו כל אויבינו. דבר זה שנשלם בנין החומה:

ויראו כל הגוים. וכאשר ראו כל העכו"ם שנגמר בנין חומת העיר:

ויפלו מאד בעיניהם. נפלו הם עצמם בעיניהם שהיו מואסים בעצמם כי נפל פחד היהודים עליהם:

17גַּ֣ם | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם מַרְבִּ֞ים חֹרֵ֚י יְהוּדָה֙ אִגְּרֹ֣תֵיהֶ֔ם הֽוֹלְכ֖וֹת עַל־טֽוֹבִיָּ֑ה וַֽאֲשֶׁ֥ר לְטֽוֹבִיָּ֖ה בָּא֥וֹת אֲלֵיהֶֽם:

חורי יהודה. שרי יהודה:

על טוביה. אל טוביה ישראל רשע היה, (עיין במס' קדושין ע, שמבואר שם שהיה עכו"ם וצ"ע מיוש"ה):

ואשר לטוביה. ואגרת אשר לטוביה:

18כִּֽי־רַבִּ֣ים בִּֽיהוּדָ֗ה בַּֽעֲלֵ֚י שְׁבוּעָה֙ ל֔וֹ כִּי־חָתָ֥ן ה֖וּא לִשְׁכַנְיָ֣ה בֶן־אָרַ֑ח וִיהֽוֹחָנָ֣ן בְּנ֔וֹ לָקַ֕ח אֶת־בַּת־מְשֻׁלָּ֖ם בֶּ֥ן בֶּֽרֶכְיָֽה:

כי רבים ביהודה. שהיו שרים רבים ביהודה אשר היו לו לטוביה בעלי ברית ושבועה:

כי חתן הוא. אותו טוביה לשכניה:

ויהוחנן בנו. של טוביה:

בת משולם. אותו משולם שר וגדול היה:

19גַּ֣ם טֽוֹבֹתָ֗יו הָי֚וּ אֹֽמְרִים֙ לְפָנַ֔י וּדְבָרַ֕י הָי֥וּ מֽוֹצִיאִ֖ים ל֑וֹ אִגְּר֛וֹת שָׁלַ֥ח טֽוֹבִיָּ֖ה לְיָֽרְאֵ֖נִי:

גם טובותיו. של טוביה היו מספרים לפני אותן בעלי שבועתו וקרוביו:

טובותיו. ששפרואוצ"ש בלע"ז:

היו מוציאים לו. להגיד לו לטוביה:

אגרת שלח טוביה. אגרות היה שולח תדיר להפחידני שלא לבנות בנין החומ':