פרק י

1בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֗וֹשׁ לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס דָּבָר֙ נִגְלָ֣ה לְדָֽנִיֵּ֔אל אֲשֶֽׁר־נִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֵּלְטְשַׁאצָּ֑ר וֶֽאֱמֶ֚ת הַדָּבָר֙ וְצָבָ֣א גָד֔וֹל וּבִין֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר וּבִ֥ינָה ל֖וֹ בַּמַּרְאֶֽה:

וצבא גדול. ולזמן ארוך יבא:

ובין את הדבר. ולהבין את הדבר נגלה לי את החזון:

ובינה לו במראה. ולהבינה לו במראה ואין התיבה הזאת שם דבר כמו אם ידעת בינה (איוב לח) אלא ה"א יתירה והוא כמו בינה הגיגי (תהלים ה) לפיכך הטעם למעלה בבי"ת ופירושה כמו הבן:

2בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם אֲנִ֚י דָֽנִיֵּאל֙ הָיִ֣יתִי מִתְאַבֵּ֔ל שְׁלֹשָׁ֥ה שָֽׁבֻעִ֖ים יָמִֽים:

הייתי מתאבל. כשראה שביטל כורש מלאכת הבית שצוה להתחיל וחזר בו ע"פ כתב צרי יהודה ובנימין רחום בעל טעם ושמשי ספרא כמו שכתוב בספר עזרא:

שלשה שבועים ימים. כ"א שנה הם י"ח שנה משנה אחת לדריוש המדי אשר שם אל לבו לחשוב ע' שני הגולה כמו שכתוב עד שנת שתים לדריוש הפרסי בן אסתר שבנה הבית וג' שנים היתירי' לא ידעתי אם לפניהם התחיל להתענו' או משך קבלת נדר תעניותיו ג' שנים לאחר הבנין:

3לֶ֣חֶם חֲמֻד֞וֹת לֹ֣א אָכַ֗לְתִּי וּבָשָׂ֥ר וָיַ֛יִן לֹֽא־בָ֥א אֶל־פִּ֖י וְס֣וֹךְ לֹא־סָ֑כְתִּי עַד־מְלֹ֕את שְׁלֹ֥שֶׁת שָֽׁבֻעִ֖ים יָמִֽים:

לחם חמודות. פת נקייה כמו שתרגם אונקלוס את בגדי עשו החמודות (בראשית כד) דכייתא:

4וּבְי֛וֹם עֶשְׂרִ֥ים וְאַרְבָּעָ֖ה לַחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֑וֹן וַֽאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי עַל יַ֧ד הַנָּהָ֛ר הַגָּד֖וֹל ה֥וּא חִדָּֽקֶל:

5וָֽאֶשָּׂ֚א אֶת־עֵינַי֙ וָאֵ֔רֶא וְהִנֵּ֥ה אִֽישׁ־אֶחָ֖ד לָב֣וּשׁ בַּדִּ֑ים וּמָתְנָ֥יו חֲגֻרִ֖ים בְּכֶ֥תֶם אוּפָֽז:

לבוש בדים. בגד בוץ:

בכתם אופז. בחגורה של קבוצת מרגליות כל כתם ל' קבוצת זהב ואבן יקרה:

6וּגְוִיָּת֣וֹ כְתַרְשִׁ֗ישׁ וּפָנָ֞יו כְּמַרְאֵ֚ה בָרָק֙ וְעֵינָיו֙ כְּלַפִּ֣ידֵי אֵ֔שׁ וּזְרֹֽעֹתָיו֙ וּמַרְגְּלֹתָ֔יו כְּעֵ֖ין נְחֹ֣שֶׁת קָלָ֑ל וְק֥וֹל דְּבָרָ֖יו כְּק֥וֹל הָמֽוֹן:

וגויתו כתרשיש. פירשו רז"ל בשחיטת חולין (צא) גופו גדול שני אלפים פרסה כמדת ים ששמו תרשיש והוא ימה של אפריקא:

קלל. צרוף ומזוקק ומצהיב:

כקול המון. כקול קבוצת המון רב שקולם נשמע למרחוק:

7וְרָאִיתִי֩ אֲנִ֨י דָֽנִיֵּ֚אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹֽא־רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֚ה גְדֹלָה֙ נָפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵֽחָבֵֽא:

והאנשים אשר היו עמי. ארז"ל הם חגי זכריה ומלאכי:

אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. ארז"ל אע"פ שאדם אינו רואה דבר שהוא נבעת ממנו מזלו שברקיע רואהו ולכך נבעת:

8וַֽאֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י וָֽאֶרְאֶ֗ה אֶת־הַמַּרְאָ֚ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְלֹֽא־נִשְׁאַ֥ר בִּ֖י כֹּ֑ח וְהוֹדִ֗י נֶהְפַּ֚ךְ עָלַי֙ לְמַשְׁחִ֔ית וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ:

נהפך עלי למשחית. להשחתה ודרך המקראות לדבר כן כמו (ירמיהו ה׳:ח׳) סוסים מזוינים משכים היו (משכים) בהשכמת הבקר:

ולא עצרתי כח. כלומר לא כנסתי כל כחי (כי כחי) הלך מקרבי:

9וָֽאֶשְׁמַ֖ע אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֑יו וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת־ק֣וֹל דְּבָרָ֔יו וַֽאֲנִ֗י הָיִ֛יתִי נִרְדָּ֥ם עַל־פָּנַ֖י וּפָנַ֥י אָֽרְצָה:

נרדם. מרוב פחד:

10וְהִנֵּה־יָ֖ד נָ֣גְעָה בִּ֑י וַתְּנִיעֵ֥נִי עַל־בִּרְכַּ֖י וְכַפּ֥וֹת יָדָֽי:

ותניעני. כאדם המניע את הישן להקיצו:

11וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י דָּֽנִיֵּ֣אל אִֽישׁ־חֲ֠מֻדוֹת הָבֵ֨ן בַּדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר֩ אָֽנֹכִ֨י דֹבֵ֚ר אֵלֶ֙יךָ֙ וַֽעֲמֹ֣ד עַל־עָמְדֶ֔ךָ כִּ֥י עַתָּ֖ה שֻׁלַּ֣חְתִּי אֵלֶ֑יךָ וּבְדַבְּר֥וֹ עִמִּ֛י אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה עָמַ֥דְתִּי מַרְעִֽיד:

איש חמודות. איש טהור:

על עמדך. על מעמד רגליך:

שלחתי אליך. נשתלחתי אליך מאת המקום:

מרעיד. מרתית:

12וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ אַל־תִּירָ֣א דָֽנִיֵּאל֒ כִּ֣י | מִן־הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תָּ אֶת־לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ וַֽאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ:

ואני באתי בדבריך. באתי בשליחות זו בשביל דבריך ורבותינו דרשו במס' יומא ואני באתי לתוך הפרגוד על ידך שהייתי מגורש מתוכו:

13וְשַׂ֣ר | מַלְכ֣וּת פָּרַ֗ס עֹמֵ֚ד לְנֶגְדִּי֙ עֶשְׂרִ֣ים וְאֶחָ֣ד י֔וֹם וְהִנֵּ֣ה מִֽיכָאֵ֗ל אַחַ֛ד הַשָּׂרִ֥ים הָֽרִאשֹׁנִ֖ים בָּ֣א לְעָזְרֵ֑נִי וַֽאֲנִי֙ נוֹתַ֣רְתִּי שָׁ֔ם אֵ֖צֶל מַלְכֵ֥י פָרָֽס:

עומד לנגדי. נלחם עמדי ברקיע כששואל ארך מלוכ' לפרס לשעבד אתכם הרי כ"א יום שהוא עומד לנגדי:

השרים הראשונים. כלומר החשובים ראשונה בנכנסים:

ואני נותרתי שם. לשתק את שר פרס שבשמים:

14וּבָ֙אתִי֙ לַֽהֲבִ֣ינְךָ֔ אֵ֛ת אֲשֶֽׁר־יִקְרָ֥ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַֽחֲרִ֣ית הַיָּמִ֑ים כִּי־ע֥וֹד חָז֖וֹן לַיָּמִֽים:

כי עוד חזון. להגיד לך מה שלא הוגד לך ויבא עוד לימים הרבים הנתונים למועד:

15וּבְדַבְּר֣וֹ עִמִּ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה נָתַ֧תִּי פָנַ֛י אַ֖רְצָה וְנֶֽאֱלָֽמְתִּי:

16וְהִנֵּ֗ה כִּדְמוּת֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם נֹגֵ֖עַ עַל־שְׂפָתָ֑י וָֽאֶפְתַּח־פִּ֗י וָֽאֲדַבְּרָה֙ וָאֹֽמְרָה֙ אֶל־הָֽעֹמֵ֣ד לְנֶגְדִּ֔י אֲדֹנִ֗י בַּמַּרְאָה֙ נֶֽהֶפְכ֚וּ צִירַי֙ עָלַ֔י וְלֹ֥א עָצַ֖רְתִּי כֹּֽחַ:

נהפכו צירי עלי. אלו ראשי עצמות כל אבר ואבר התקועים בחורי מושבם וסובב בתוכם כדלת על צירה בחור המפתן צירי נהפכו להשמט ממקומם מרוב רתת וחרדה:

17וְהֵ֣יךְ יוּכַ֗ל עֶ֚בֶד אֲדֹנִי֙ זֶ֔ה לְדַבֵּ֖ר עִם־אֲדֹ֣נִי זֶ֑ה וַֽאֲנִ֚י מֵעַ֙תָּה֙ לֹא־יַֽעֲמָד־בִּ֣י כֹ֔חַ וּנְשָׁמָ֖ה לֹ֥א נִשְׁאֲרָה־בִֽי:

עבד אדני זה. על עצמו הוא אומר עבד ועל המלאך הוא אומר אדני, כלומר ואיך יוכל עבדך זה לדבר עמך:

18וַיֹּ֧סֶף וַיִּגַּע־בִּ֛י כְּמַרְאֵ֥ה אָדָ֖ם וַֽיְחַזְּקֵֽנִי:

19וַיֹּ֜אמֶר אַל־תִּירָ֧א אִֽישׁ־חֲמֻד֛וֹת שָׁל֥וֹם לָ֖ךְ חֲזַ֣ק וַֽחֲזָ֑ק וּֽבְדַבְּר֚וֹ עִמִּי֙ הִתְחַזַּ֔קְתִּי וָֽאֹ֥מְרָ֛ה יְדַבֵּ֥ר אֲדֹנִ֖י כִּ֥י חִזַּקְתָּֽנִי:

20וַיֹּ֗אמֶר הֲיָדַ֙עְתָּ֙ לָֽמָּה־בָּ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ וְעַתָּ֣ה אָשׁ֔וּב לְהִלָּחֵ֖ם עִם־שַׂ֣ר פָּרָ֑ס וַֽאֲנִ֣י יוֹצֵ֔א וְהִנֵּ֥ה שַׂר־יָוָ֖ן בָּֽא:

ועתה אשיב להלחם עם שר פרס. וידעתי כי אוכל אך כבא עת מלכות אנטיוכס ידעתי שאני אצא והוא יכנס לאחר ל"ד שנה לבנין הבית ושיעמוד אלכסנדרוס מוקדן כי אע"פ שהיו ישראל משועבדים למלכי פרס באותן הימים עבודה נוחה עבדו בהם ולא הכבידו עליהם כי נתנם הקב"ה לרחמים להם אבל מלכות יון הטילו עליהם עול קשה:

21אֲבָל֙ אַגִּ֣יד לְךָ֔ אֶת־הָֽרָשׁ֥וּם בִּכְתָ֖ב אֱמֶ֑ת וְאֵ֨ין אֶחָ֜ד מִתְחַזֵּ֚ק עִמִּי֙ עַל־אֵ֔לֶּה כִּ֥י אִם־מִיכָאֵ֖ל שַׂרְכֶֽם:

את הרשום בכתב אמת. שטר הגזרה ואמת היא ואין אחד בכל השרים העליונים מתחזק לעזרני על כל אלה כי אם וגו':