פרק ב

1וּבִשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֗יִם לְמַלְכוּת֙ נְבֻֽכַדְנֶצַּ֔ר חָלַ֥ם נְבֻֽכַדְנֶצַּ֖ר חֲלֹמ֑וֹת וַתִּתְפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וּשְׁנָת֖וֹ נִֽהְיְתָ֥ה עָלָֽיו:

ובשנת שתים למלכות נבוכדנצר אי אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחורבן הבית כך שנויה בסדר עולם וקראו למלכות נבוכדנצר על שהראה זדונו לכנס לתוך דביר מלכו של עולם:

ותתפעם רוחו בפרעה נאמר ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) שלא נעלם ממנו אלא פתרון החלום וכאן שנעלם ממנו גם החלום נכפלה הלשון ותתפעם לשון פעימה והלימה, ובחומש פירש"י ז"ל לשון נקיפה:

נהיתה עליו לשון שברון כמו (יחזקאל ו) הווה על הווה:

2וַיֹּ֣אמֶר הַ֠מֶּלֶךְ לִקְרֹ֨א לַֽחַרְטֻמִּ֜ים וְלָֽאַשָּׁפִ֗ים וְלַֽמְכַשְּׁפִים֙ וְלַכַּשְׂדִּ֔ים לְהַגִּ֥יד לַמֶּ֖לֶךְ חֲלֹֽמֹתָ֑יו וַיָּבֹ֕אוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

3וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַמֶּ֖לֶךְ חֲל֣וֹם חָלָ֑מְתִּי וַתִּפָּ֣עֶם רוּחִ֔י לָדַ֖עַת אֶת־הַֽחֲלֽוֹם:

4וַיְדַבְּר֧וּ הַכַּשְׂדִּ֛ים לַמֶּ֖לֶךְ אֲרָמִ֑ית מַלְכָּא֙ לְעָלְמִ֣ין חֱיִ֔י אֱמַ֥ר חֶלְמָ֛א לְעַבְדָ֖ךְ (כתיב לְעַבְדָ֖יךְ) וּפִשְׁרָ֥א נְחַוֵּֽא:

לעלמין חיי לעולם יחיה:

אמר חלמא לעבדך אמור החלום לעבדך:

5עָנֵ֚ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְכַשְׂדָּאֵ֔י (כתיב לְכַשְׂדָּי֔אֵ) מִלְּתָ֖ה מִנִּ֣י אַזְדָּ֑א הֵ֣ן לָ֚א תְהֽוֹדְעוּנַּ֙נִי֙ חֶלְמָ֣א וּפִשְׁרֵ֔הּ הַדָּמִין֙ תִּתְעַבְד֔וּן וּבָֽתֵּיכ֖וֹן נְוָלִ֥י יִתְּשָׂמֽוּן:

מילתה מני אזדא הדבר ממני הלך:

הן לא תהודעונני חלמא ופשריה אם לא תודיעוני החלום ופתרונו:

הדמין תתעבדון לאברים תתחתכו והרבה יש בגמרא הדומי הדמוה במסכת גיטין:

נולי אשפה:

יתשמון לשון וישם יהון שומות לאשפות:

6וְהֵ֨ן חֶלְמָ֚א וּפִשְׁרֵהּ֙ תְּֽהַֽחֲו‍ֹ֔ן מַתְּנָ֚ן וּנְבִזְבָּה֙ וִיקָ֣ר שַׂגִּ֔יא תְּקַבְּל֖וּן מִן־קֳדָמָ֑י לָהֵ֛ן חֶלְמָ֥א וּפִשְׁרֵ֖הּ הַֽחֲו‍ֹֽנִי:

והן ואם:

ונבזבה דורנות:

להן אך:

החוני תגידו לי:

7עֲנ֥וֹ תִנְיָנ֖וּת וְאָמְרִ֑ין מַלְכָּ֕א חֶלְמָ֛א יֵאמַ֥ר לְעַבְד֖וֹהִי וּפִשְׁרָ֥ה נְהַֽחֲוֵֽה:

תנינות שנית:

נהחוה נגיד:

8עָנֵ֚ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֔ר מִן־יַצִּיב֙ יָדַ֣ע אֲנָ֔ה דִּ֥י עִדָּנָ֖א אַנְתּ֣וּן זָֽבְנִ֑ין כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזֵית֔וּן דִּ֥י אַזְדָּ֖א מִנִּ֥י מִלְּתָֽא:

מן יציב ידע אנה באמת יודע אני:

יציב דבר אמת ויציב:

די עדנא אנתון זבנין אשר זו השעה אתם מסורים למות:

כל קבל די חזיתון כל כנגד שאתם רואים שהלך ממני הדבר ואתם כופלים לי להגיד לכם:

9דִּ֣י הֵן־חֶלְמָא֩ לָ֨א תְהֽוֹדְעֻנַּ֜נִי חֲדָה־הִ֣יא דָתְכ֗וֹן וּמִלָּ֨ה כִדְבָ֚ה וּשְׁחִיתָה֙ הִזְדַּמִנְתּוּן֙ (כתיב הִזְַמִנְתּוּן֙) לְמֵאמַ֣ר קֳדָמַ֔י עַ֛ד דִּ֥י עִדָּנָ֖א יִשְׁתַּנֵּ֑א לָהֵ֗ן חֶלְמָא֙ אֱמַ֣רוּ לִ֔י וְאִנְדַּ֕ע דִּ֥י פִשְׁרֵ֖הּ תְּהַֽחֲוֻנַּֽנִי:

די הן חלמא לא תהודעינני שאם החלום ופתרונו לא תודיעוני אחת היא דתכם למות:

ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון או אם דבר כזב ונשחת תכינו עצמכם לומר לפני:

עד די עדנא ישתנא עד אשר ישתנה העת כלומר קודם נטות צללי ערב שישתנה מועד הבוקר:

עד די עדנא ישתנא ל' גערה וגזום הוא כך יענש והעונש כבר פירש למעלה ודוגמתו לכן כל הורג קין (בראשית ד׳:ט״ו):

להן אך החלום אמרו לי מה חלמתי, ואדע כ"ש שהפתרון תגידו:

10עֲנ֨וֹ כַשְׂדָּאֵ֚י (כתיב כַשְׂדָּיאֵ֚) קֳדָם־מַלְכָּא֙ וְאָ֣מְרִ֔ין לָֽא־אִיתַ֚י אֱנַשׁ֙ עַל־יַבֶּשְׁתָּ֔א דִּי מִלַּ֣ת מַלְכָּ֔א יוּכַ֖ל לְהַֽחֲוָיָ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּי כָּל־מֶ֙לֶךְ֙ רַ֣ב וְשַׁלִּ֔יט מִלָּ֚ה כִדְנָה֙ לָ֣א שְׁאֵ֔ל לְכָל־חַרְטֹ֥ם וְאַשָּׁ֖ף וְכַשְׂדָּֽי:

די מלת מלכא אשר דבר המלך יוכל להגיד:

כל קבל כל כנגד כלומר תשובתינו זו אמת היא לעומת שלא היה מלך מעולם ששאל דבר כזה:

מלה כדנה דבר כזה:

ואשף הדוחק במזל:

11וּמִלְּתָ֨א דִֽי־מַלְכָּ֚ה שָׁאֵל֙ יַקִּירָ֔ה וְאָֽחֳרָן֙ לָ֣א אִיתַ֔י דִּ֥י יְחַוִּנָּ֖הּ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א לָהֵ֣ן אֱלָהִ֔ין דִּי מְדָ֣רְה֔וֹן עִם־בִּשְׂרָ֖א לָ֥א אִיתֽוֹהִי:

יקירה כבדה ומשאה כבד:

ואחרן לא איתי די יחוינה ואחר אין אשר יגידה:

להן אלהין אך המלאכים אשר מדורם עם בשר ודם איננו:

מדריהון מגוריהון ומדרש רבי תנחומא ואחרן לא איתי. ואהרן לא איתי כהן הלובש אורים ותומים אינו כאן שיגיד לך אמר להם כל כך היה כח באותו בית ונתתם לי עצה להחריבו מיד כעס וצוה להרגן:

12כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה מַלְכָּ֕א בְּנַ֖ס וּקְצַ֣ף שַׂגִּ֑יא וַֽאֲמַר֙ לְה֣וֹבָדָ֔ה לְכֹ֖ל חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

כל קבל דנה לעומת התשובה הזאת:

מלכא בנס וקצף שגיא היה המלך בזעף וקצף גדול:

בנס בזעף, והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) ת"א והא אינון נסיסין:

ואמר להובדה ויאמר להאביד, וי"ו של ואמר נתעצמו בו מנחם ודונ"ש, מנחם דחק עצמו לתת ב' של בנס ביסוד התיבה ולא פתר בנס וקצף לשון שמות דברים אלא לשון פעל רגז וקצף הרבה ואמר להאביד וי"ו שבואמר דחקו לפתור כן ודונש אמר אי אפשר להיות ב' בנס יסוד בתיבה אלא שם דבר הוא וכן פתרו בזעף וקצף גדול אמר להאביד ושם הוי"ו טפילה ויתירה כמו וי"ו של ורכב וסוס (תהילים ע״ו:ז׳), ואני אומר אין הוי"ו דחוקה להיות טפילה ויתירה כי כן פתרונו מלכא בנס וקצף שגיא המלך נהיה בזעף וקצף גדול ואמר בזעפו להאבידם ומן המקראות קצרי לשון היא:

13וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּֽנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה:

ודתא נפקת דת המלך וגזירתו יצא במדינה:

ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה ונתבקשו דניאל וחביריו ליהרג:

14בֵּאדַ֣יִן דָּֽנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּֽחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּי נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל:

באדין תרגום של אז:

התיב עטא וטעם לאריוך השיב עצה וטעם לאריוך שם האיש:

רב טבחיא שר ההורגים המחוייבים הריגה:

15עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָֽנִיֵּֽאל:

על מה דתא מהחצפה מה זה שדת המלך חצופה להרוג:

אדין מלתא הודע אריוך לדניאל שקצף המלך על שאין מגיד חלומו:

16וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣א מִן־מַלְכָּ֑א דִּי זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:

על ובעא נכנס ובקש:

ינתן ליה יתן לו:

17אֱדַ֥יִן דָּֽנִיֵּ֖אל לְבַיְתֵ֣הּ אֲזַ֑ל וְ֠לַֽחֲנַנְיָה מִֽישָׁאֵ֧ל וַֽעֲזַרְיָ֛ה חַבְר֖וֹהִי מִלְּתָ֥א הוֹדַֽע:

18וְרַֽחֲמִ֗ין לְמִבְעֵא֙ מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָ֑ה דִּ֣י לָ֚א יְהֽוֹבְדוּן֙ דָּֽנִיֵּ֣אל וְחַבְר֔וֹהִי עִם־שְׁאָ֖ר חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

19אֱדַ֗יִן לְדָֽנִיֵּ֛אל בְּחֶזְוָ֥א דִֽי־לֵֽילְיָ֖א רָזָ֣א גֲלִ֑י אֱדַ֙יִן֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בָּרִ֖ךְ לֶֽאֱלָ֥הּ שְׁמַיָּֽא:

רזא גלי בסתר נגלה:

20עָנֵ֚ה דָֽנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר לֶֽהֱוֵ֨א שְׁמֵ֚הּ דִּֽי־אֱלָהָא֙ מְבָרַ֔ךְ מִן־עָֽלְמָ֖א וְעַ֣ד־עָֽלְמָ֑א דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א דִּֽי־לֵ֥הּ הִֽיא:

21וְ֠הוּא מְהַשְׁנֵ֚א עִדָּֽנַיָּא֙ וְזִמְנַיָּ֔א מְהַעְדֵּ֥ה מַלְכִ֖ין וּמְהָקֵ֣ים מַלְכִ֑ין יָהֵ֚ב חָכְמְתָא֙ לְחַכִּימִ֔ין וּמַנְדְּעָ֖א לְיָֽדְעֵ֥י בִינָֽה:

מהשנא מחליף:

מהעדה מסיר מלכין על שהבין מתוך החלום שמלכות נבוכדנצר פוסקת ומלכות אחרת עומדת:

22ה֛וּא גָּלֵ֥א עַמִּֽיקָתָ֖א וּמְסַתְּרָתָ֑א יָדַע֙ מָ֣ה בַֽחֲשׁוֹכָ֔א וּנְהוֹרָ֖א (כתיב וּנְהֹירָ֖א) עִמֵּ֥הּ שְׁרֵֽא:

הוא גלא עמיקתא גולה עמוקות:

ומסתרתא על שגלה לו עומק זה:

23לָ֣ךְ| אֱלָ֣הּ אֲבָֽהָתִ֗י מְהוֹדֵ֚א וּמְשַׁבַּח֙ אֲנָ֔ה דִּ֧י חָכְמְתָ֛א וּגְבוּרְתָ֖א יְהַ֣בְתְּ לִ֑י וּכְעַ֚ן הֽוֹדַעְתַּ֙נִי֙ דִּֽי־בְעֵ֣ינָא מִנָּ֔ךְ דִּֽי־מִלַּ֥ת מַלְכָּ֖א הֽוֹדַעְתֶּֽנָא:

הודעתנא הודעתני:

24כָּל־קֳבֵ֣ל דְּנָ֗ה דָּֽנִיֵּאל֙ עַ֣ל עַל־אַרְי֔וֹךְ דִּי מַנִּ֣י מַלְכָּ֔א לְהֽוֹבָדָ֖ה לְחַכִּימֵ֣י בָבֶ֑ל אֲזַ֣ל| וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ לְחַכִּימֵ֚י בָבֶל֙ אַל־תְּהוֹבֵ֔ד הָעֵ֙לְנִי֙ קֳדָ֣ם מַלְכָּ֔א וּפִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א אֲחַוֵּֽא:

כל קבל דנה כל עומת זה שנגלה לו הסוד:

דניאל על על אריוך נכנס אצל אריוך:

די מני שהפקיד:

אל תהובד אל תאבד:

העלני הכניסני:

25אֱדַ֚יִן אַרְיוֹךְ֙ בְּהִתְבְּהָלָ֔ה הַנְעֵ֥ל לְדָֽנִיֵּ֖אל קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א וְכֵ֣ן אֲמַר־לֵ֗הּ דִּֽי־הַשְׁכַּ֚חַת גְּבַר֙ מִן־בְּנֵ֚י גָֽלוּתָא֙ דִּ֣י יְה֔וּד דִּ֥י פִשְׁרָ֖א לְמַלְכָּ֥א יְהוֹדַֽע:

אדין אז:

בהתבהלה בבהלה כלומר במהירות:

הנעל הכניס את דניאל:

די השכחת גבר אשר מצאתי איש:

גלותא די יהוד גלות יהודה:

26עָנֵ֚ה מַלְכָּא֙ וְאָמַ֣ר לְדָֽנִיֵּ֔אל דִּ֥י שְׁמֵ֖הּ בֵּלְטְשַׁאצַּ֑ר הַאִיתָ֣ךְ (כתיב הַאִיתָ֣יךְ) כָּהֵ֗ל לְהֽוֹדָעֻתַ֛נִי חֶלְמָ֥א דִֽי־חֲזֵ֖ית וּפִשְׁרֵֽהּ:

האיתך כהל הישך יכול:

די חזית אשר ראיתי:

27עָנֵ֧ה דָֽנִיֵּ֛אל קֳדָ֥ם מַלְכָּ֖א וְאָמַ֑ר רָזָא֙ דִּֽי־מַלְכָּ֣א שָׁאֵ֔ל לָ֧א חַכִּימִ֣ין אָֽשְׁפִ֗ין חַרְטֻמִּין֙ גָּֽזְרִ֔ין יָֽכְלִ֖ין לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא:

גזרין שם מין בעל כישוף:

28בְּרַ֡ם אִיתַ֞י אֱלָ֚הּ בִּשְׁמַיָּא֙ גָּלֵ֣א רָזִ֔ין וְהוֹדַ֗ע לְמַלְכָּא֙ נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר מָ֛ה דִּ֥י לֶֽהֱוֵ֖א בְּאַֽחֲרִ֣ית יוֹמַיָּ֑א חֶלְמָ֨ךְ וְחֶזְוֵ֥י רֵאשָׁ֛ךְ עַֽל־מִשְׁכְּבָ֖ךְ דְּנָ֥ה הֽוּא:

ברם איתי וגו': והודע למלכא וגו' הוא גילה לי רז זה ועל ידו הודיע למלך עיקר חלומו בעתידות:

חלמך וחזוי ראשך על משכבך אשר על משכבך זהו:

29 אַ֣נְתְּ (כתיב אַ֣נְתְּה) מַלְכָּ֗א רַעְיוֹנָךְ֙ (כתיב רַעְיוֹנָיךְ֙) עַל־מִשְׁכְּבָ֣ךְ סְלִ֔קוּ מָ֛ה דִּ֥י לֶֽהֱוֵ֖א אַֽחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְגָלֵ֧א רָֽזַיָּ֛א הֽוֹדְעָ֖ךְ מָה־דִ֥י לֶֽהֱוֵֽא:

רעיונך הרהורך:

על משכבך סליקו מה שהיית מהרהר ביום מה יהיה אחריך על משכבך עלו:

וגלא רזיא הודעך והקב"ה מגלה רזים הודיעך את אשר יהיה:

30וַֽאֲנָ֗ה לָ֚א בְחָכְמָה֙ דִּֽי־אִיתַ֥י בִּי֙ מִן־כָּל־חַיַּיָּ֔א רָזָ֥א דְנָ֖ה גֱּלִ֣י לִ֑י לָהֵ֗ן עַל־דִּבְרַת֙ דִּ֚י פִשְׁרָא֙ לְמַלְכָּ֣א יְהֽוֹדְע֔וּן וְרַעְיוֹנֵ֥י לִבְבָ֖ךְ תִּנְדָּֽע:

ואנה לא בחכמה ואני לא מרוב החכמה שיש בי משאר הבריות יותר נגלה לי הסוד הזה:

להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון יודיעוך מן השמים:

ורעיוני לבבך תנדע והרהורי לבבך שאתה מהרהר תמיד לדעת מי יקום אחריך:

תנדע תדע:

31 אַ֣נְתְּ (כתיב אַ֣נְתְּה) מַלְכָּ֗א חָזֵ֚ה הֲוַ֙יְתָ֙ וַֽאֲל֨וּ צְלֵ֥ם חַד֙ שַׂגִּ֔יא צַלְמָ֨א דִּכֵּ֥ן רַ֛ב וְזִיוֵ֥הּ יַתִּ֖יר קָאֵ֣ם לְקָבְלָ֑ךְ וְרֵוֵ֖הּ דְּחִֽיל:

חזה הוית רואה היית:

ואלו לשון והנה:

צלמא דכן רב צלם אשר היה לו כן גדול:

וזיוה יתיר קאם לקבלך היה עומד לנגדך:

ורוה דחיל ותארו נורא:

32ה֣וּא צַלְמָ֗א רֵאשֵׁהּ֙ דִּֽי־דְהַ֣ב טָ֔ב חֲד֥וֹהִי וּדְרָע֖וֹהִי דִּ֣י כְסָ֑ף מְע֥וֹהִי וְיַרְכָתֵ֖הּ דִּ֥י נְחָֽשׁ:

די דהב טב של זהב טוב:

חדוהי חזה שלו:

ודרעוהי וזרועותיו:

מעוהי וירכתיה בטנו וירכותיו:

33שָׁק֖וֹהִי דִּ֣י פַרְזֶ֑ל רַגְל֕וֹהִי מִנְּהֵין֙ (כתיב מִנְּהֵון֙) דִּ֣י פַרְזֶ֔ל וּמִנְּהֵ֖ין (כתיב וּמִנְּהֵ֖ון) דִּ֥י חֲסָֽף:

שקוהי די פרזל שוקיו של ברזל: מנהן די פרזל:

ומנהן די חסף מהם של ברזל ומהם של חרס:

34חָזֵ֣ה הֲוַ֗יְתָ עַ֠ד דִּ֣י הִתְגְּזֶ֚רֶת אֶ֙בֶן֙ דִּי־לָ֣א בִידַ֔יִן וּמְחָ֚ת לְצַלְמָא֙ עַל־רַגְל֔וֹהִי דִּ֥י פַרְזְלָ֖א וְחַסְפָּ֑א וְהַדֶּ֖קֶת הִמּֽוֹן:

די התגזרת אבן אשר נחתכה ונבדלה אבן אחת:

די לא בידין אשר לא בידים כי אם מאיליה:

ומחת לצלמא והכת' את הצלם:

והדקת המון והדיקה אותם:

35בֵּאדַ֣יִן דָּ֣קוּ כַֽחֲדָ֡ה פַּרְזְלָא֩ חַסְפָּ֨א נְחָשָׁ֜א כַּסְפָּ֣א וְדַֽהֲבָ֗א וַֽהֲווֹ֙ כְּע֣וּר מִן־אִדְּרֵי־קַ֔יִט וּנְשָׂ֚א הִמּוֹן֙ רוּחָ֔א וְכָל־אֲתַ֖ר לָֽא־הִשְׁתְּכַ֣ח לְה֑וֹן וְאַבְנָ֣א| דִּֽי־מְחָ֣ת לְצַלְמָ֗א הֲוַ֛ת לְט֥וּר רַ֖ב וּמְלָ֥את כָּל־אַרְעָֽא:

באדין דקו כחדה אז הודקו יחד כל מיני מתכות וחרס שהיה בו:

והוו כעור מן אידרי קיט והיו כמוץ מגרנות הקיץ:

ונשא המון רוחא ותשא אותם הרוח:

וכל אתר לא השתכח להון כלומר לא נודע מקומה הראשון ולא ניכר שהיו שם מעולם:

הות לטור רב נעשית הר גדול:

36דְּנָ֣ה חֶלְמָ֔א וּפִשְׁרֵ֖הּ נֵאמַ֥ר קֳדָם־מַלְכָּֽא:

דנה חלמא הרי זה החלום שחלמת:

ופשריה נאמר וגו' ופתרונו נאמר לך:

37 אַ֣נְתְּ (כתיב אַ֣נְתְּה) מַלְכָּ֔א מֶ֖לֶךְ מַלְכַיָּ֑א דִּי אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א מַלְכוּתָ֥א חִסְנָ֛א וְתָקְפָּ֥א וִֽיקָרָ֖א יְהַב־לָֽךְ:

מלך מלכיא פירשו רז"ל כל מלך מלכיא דדניאל מלך ב"ו חוץ מזה שכנגד הקב"ה אמר וכן פתרונו מלך המלכי' שהוא אלקי השמי':

מלכותא חסנא מלכות חזק וכבד נתן לך:

38וּבְכָל־דִּ֣י דָֽיְרִ֣ין (כתיב דָֽאְרִ֣ין) בְּֽנֵי־אֲ֠נָשָׁא חֵיוַ֨ת בָּרָ֚א וְעֽוֹף־שְׁמַיָּא֙ יְהַ֣ב בִּידָ֔ךְ וְהַשְׁלְטָ֖ךְ בְּכָלְּה֑וֹן אַ֣נְתְּ־ (כתיב אַנְתְּה) ה֔וּא רֵאשָׁ֖ה דִּ֥י דַֽהֲבָֽא:

והשלטך בכלהון והשליטך על כולם שאפילו גוזר על הסוס לא יהא צונף ועל העוף לא יפרח כמו שנאמר ואת חית השדה נתתי לעבדו (ירמיה כז):

אנת הוא ראשה די דהבא ראש הזהב של הצורה שראית אתה הוא שמלכותך חזקה ועתה קיימת והיא חשובה מאד:

39וּבַתְרָ֗ךְ תְּק֛וּם מַלְכ֥וּ אָֽחֳרִ֖י אֲרַ֣ע (כתיב אֲרַ֣עא) מִנָּ֑ךְ וּמַלְכ֨וּ תְלִיתָאָ֚ה (כתיב תְלִיתָיאָ֚) אָֽחֳרִי֙ דִּ֣י נְחָשָׁ֔א דִּ֥י תִשְׁלַ֖ט בְּכָל־אַרְעָֽא:

ובתרך תקום מלכו אחרי: ארע מנך ואחריך אחר מלכות בלשצר בנך תקום מלכות שתטול השררה מזרעך נמוכה ושפלה ממלכות שלך:

ארע תחתונה ונמוכה, כמו שהכסף נמוך ושפל מהזהב, וראית שהחזה שהיא אחר הראש היא של כסף כך תהא מלכות מדי ופרס אחר מלכות בבל שפלה ממלכות נבוכדנצר:

ומלכו תליתאה אחרי אחרת:

די נחשא חסינא כנחשת והיא מלכות יון מלכות אלכסנדרוס מוקדן:

40וּמַלְכוּ֙ רְבִ֣יעָאָ֔ה (כתיב רְבִ֣יעָיָ֔ה) תֶּֽהֱוֵ֥א תַקִּיפָ֖ה כְּפַרְזְלָ֑א כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֚י פַרְזְלָא֙ מְהַדֵּ֚ק וְחָשֵׁל֙ כֹּ֔לָּא וּכְפַרְזְלָ֛א דִּֽי־מְרָעַ֥ע כָּל־אִלֵּ֖ין תַּדִּ֥ק וְתֵרֹֽעַ:

ומלכו רביעאה היא קשה כפרזלא כאשר ראית השוקיים שהם רביעים לראש ולחזה ולמעיים והם של ברזל:

מהדק וחשל כלא מרדד ומהדק כל מיני מתכות שמרדדין אותם בקורנס:

וחשל ומרדד והרבה יש בגמ' חשלי דודי (כתובות עז) ביעי חשילתא (חולין צב):

כל אלין כל מיני מתכות הללו שראית בצלם:

תדיק ותרוע תדיק ותרוצץ:

41וְדִֽי־חֲזַ֜יְתָה רַגְלַיָּ֣א וְאֶצְבְּעָתָ֗א מִנְּהֵ֞ן (כתיב מִנְּהֵ֞ון) חֲסַ֚ף דִּֽי־פֶחָר֙ וּמִנְּהֵ֣ין (כתיב וּמִנְּהֵ֣ון) פַּרְזֶ֔ל מַלְכ֚וּ פְלִיגָה֙ תֶּֽהֱוֵ֔ה וּמִן־נִצְבְּתָ֥א דִֽי־פַרְזְלָ֖א לֶֽהֱוֵא־בָּ֑הּ כָּל־קֳבֵל֙ דִּ֣י חֲזַ֔יְתָה פַּ֨רְזְלָ֔א מְעָרַ֖ב בַּֽחֲסַ֥ף טִינָֽא:

חסף די פחר חרס של יוצר והרבה יש בגמרא מאני דפחרא:

מלכו פליגה תהוה מלכות חלוקה תהיה שני מלכים יהיו ממנה כאחד חזק וחלש כמו שמפורש למטה מן קצת מלכותא תהוה תקיפא:

ומן נצבתא די פרזלא להוא בה אף החלש יהא חזק על אחרים ע"י חוזק חברו שיראו מפניו וזה מן נצבתא די פרזלא להוי בה, מן חוזק מצב הברזל, יהיה במלך החלש:

כל קבל די חזיתה כל עומת שראית ברזל מעורב בחרסית הטיט:

42וְאֶצְבְּעָת֙ רַגְלַיָּ֔א מִנְּהֵ֥ין (כתיב מִנְּהֵ֥ון) פַּרְזֶ֖ל וּמִנְּהֵ֣ין (כתיב וּמִנְּהֵ֣ון) חֲסַ֑ף מִן־קְצָ֚ת מַלְכוּתָא֙ תֶּֽהֱוֵ֣ה תַקִּיפָ֔ה וּמִנָּ֖הּ תֶּֽהֱוֵ֥ה תְבִירָֽה:

43 וְדִ֣י (כתיב דִ֣י) חֲזַ֗יְתָ פַּרְזְלָא֙ מְעָרַב֙ בַּֽחֲסַ֣ף טִינָ֔א מִתְעָֽרְבִ֚ין לֶֽהֱו‍ֹן֙ בִּזְרַ֣ע אֲנָשָׁ֔א וְלָא־לֶֽהֱו‍ֹ֥ן דָּֽבְקִ֖ין דְּנָ֣ה עִם־דְּנָ֑ה הֵֽא־כְדִ֣י פַרְזְלָ֔א לָ֥א מִתְעָרַ֖ב עִם־חַסְפָּֽא:

מתערבין להון בזרע אנשא וגו' מתחתנים יהיו עם שאר האומות ולא יהיו שלימים ונדבקים עמם באמת ולב שלם ודתיהם שונות מדתי שאר האומות:

הא כדי פרזלא לא מתערב הלא הוא כמו שאין הברזל נדבק יפה עם החרס:

44וּבְיֽוֹמֵיה֞וֹן דִּ֧י מַלְכַיָּ֣א אִנּ֗וּן יְקִים֩ אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֚א מַלְכוּ֙ דִּ֚י לְעָֽלְמִין֙ לָ֣א תִתְחַבַּ֔ל וּמַ֨לְכוּתָ֔ה לְעַ֥ם אָֽחֳרָ֖ן לָ֣א תִשְׁתְּבִ֑ק תַּדִּ֚ק וְתָסֵף֙ כָּל־אִלֵּ֣ין מַלְכְּוָתָ֔א וְהִ֖יא תְּק֥וּם לְעָֽלְמַיָּֽא:

וביומיהון די מלכיא אנון ביומיהון של מלכים הללו בעוד מלכותם של רומיים קיימת:

יקים אלה שמיא מלכות הקב"ה שלעולם לא תתחבל מלכו והיא מלכות מלך המשיח:

תדק ותסף תדק ותכלה כל אלו המלכיות:

45כָּל־קֳבֵ֣ל דִּֽי־חֲזַ֡יְתָ דִּ֣י מִטּוּרָא֩ אִתְגְּזֶ֨רֶת אֶ֜בֶן דִּי־לָ֣א בִידַ֗יִן וְ֠הַדֶּקֶת פַּרְזְלָ֨א נְחָשָׁ֚א חַסְפָּא֙ כַּסְפָּ֣א וְדַֽהֲבָ֔א אֱלָ֥הּ רַב֙ הוֹדַ֣ע לְמַלְכָּ֔א מָ֛ה דִּ֥י לֶֽהֱוֵ֖א אַֽחֲרֵ֣י דְנָ֑ה וְיַצִּ֥יב חֶלְמָ֖א וּמְהֵימַ֥ן פִּשְׁרֵֽהּ:

כל קבל די חזית כל עומת שראית שנתפרקה אבן מן ההר שהדיקה כל הצלם זה פתרון שהמלכות החמישית תכלה ותרוצץ את כולם:

מה די להוא אחרי דנה מה שיהיה אחר זאת אחר מלכות זו שלך:

ויציב חלמא אמת הוא החלום:

46בֵּ֠אדַיִן מַלְכָּ֚א נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ נְפַ֣ל עַל־אַנְפּ֔וֹהִי וּלְדָֽנִיֵּ֖אל סְגִ֑ד וּמִנְחָה֙ וְנִ֣יחֹחִ֔ין אֲמַ֖ר לְנַסָּ֥כָה לֵֽהּ:

אמר לנסכה רצה לעשותו אלוה:

47עָנֵה֩ מַלְכָּ֨א לְדָֽנִיֵּ֜אל וְאָמַ֗ר מִן־קְשֹׁט֙ דִּ֣י אֱלָֽהֲכ֗וֹן ה֣וּא אֱלָ֧הּ אֱלָהִ֛ין וּמָרֵ֥א מַלְכִ֖ין וְגָלֵ֣ה רָזִ֑ין דִּ֣י יְכֵ֔לְתָּ לְמִגְלֵ֖א רָזָ֥א דְנָֽה:

מן קשוט באמת:

ומרא מלכין אדוני האדונים:

רזא דנה סתר זה:

48אֱדַ֨יִן מַלְכָּ֜א לְדָֽנִיֵּ֣אל רַבִּ֗י וּמַתְּנָ֨ן רַבְרְבָ֚ן שַׂגִּיאָן֙ יְהַב־לֵ֔הּ וְהַ֨שְׁלְטֵ֔הּ עַ֖ל כָּל־מְדִינַ֣ת בָּבֶ֑ל וְרַב־סִגְנִ֔ין עַ֖ל כָּל־חַכִּימֵ֥י בָבֶֽל:

לדניאל רבי לדניאל גדל על כל השרים:

49וְדָֽנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֚ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּי מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָֽנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא:

ומני על עבידתא די מדינת בבל ויפקד על כל צרכי הממלכות את חנניה מישאל ועזריה: