פרק יג

1הֶן־כֹּ֖ל רָֽאֲתָ֣ה עֵינִ֑י שָֽׁמְעָ֥ה אָ֜זְנִ֗י וַתָּ֥בֶן לָֽהּ:
2כְּֽדַעְתְּכֶם יָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֑נִי לֹֽא־נֹפֵ֖ל אָֽנֹכִ֣י מִכֶּֽם:
3אוּלָ֗ם אֲ֖נִי אֶל־שַׁדַּ֣י אֲדַבֵּ֑ר וְהוֹכֵ֖חַ אֶל־אֵ֣ל אֶחְפָּֽץ:
אולם אני.  איני מבקש אלא לדבר אליו ולהתווכח עמו אחפוץ:
4וְֽאוּלָ֗ם אַ֖תֶּם טֹֽפְלֵי־שָׁ֑קֶר רֹפְאֵ֖י אֱלִ֣ל כֻּלְּכֶֽם:
טופלי שקר.  מחברי דברי שקר:
רופאי אליל כולכם.  כל אליל שבמקרא לשון אל ורבותינו פירשו זה גיד הצואר שאין לו רפואה ושמו אלל:
5מִֽי־יִ֖תֵּן הַֽחֲרֵ֣שׁ תַּֽחֲרִישׁ֑וּן וּתְהִ֖י לָכֶ֣ם לְחָכְמָֽה:
6שִׁמְעוּ־נָ֥א תֽוֹכַחְתִּ֑י וְרִב֖וֹת שְׂפָתַ֣י הַקְשִֽׁיבוּ:
וריבות.  הוכחות:
7הַֽלְאֵל תְּדַבְּר֣וּ עַוְלָ֑ה וְ֜ל֗וֹ תְּֽדַבְּר֥וּ רְמִיָּֽה:
הלאל תדברו עולה.  אחרי אשר תחת אל באתם לריב לא טוב שתדברו עולה:
ולו תדברו רמיה.  בעבורו תדברו רמיה כמו (לקמן לג) הן אני כפיך לאל וכמו אל הארץ אשר דבר להם (דברים ט׳:כ״ח) לצורכם וכמו ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) האתם תריבון לבעל (שופטים ו׳:ל״א) הוקשה בעיני לדמותו כאן והוא דוגמת ביד משה לו על קרח (במדבר י״ז:ה׳):
8הֲפָנָ֥יו תִּשָּׂא֑וּן אִם־לָאֵ֥ל תְּרִיבֽוּן:
הפניו תשאון.  וכי להחניף לו בשאת פנים באתם:
אם לאל.  בשבילו תתווכחון על רמיה:
9הֲטוֹב כִּֽי־יַחְקֹ֣ר אֶתְכֶ֑ם אִם־כְּהָתֵ֥ל בֶּֽ֜אֱנ֗וֹשׁ תְּהָתֵ֥לּוּ בֽוֹ:
הטוב כי יחקור אתכם.  ותמצאו שקרים:
אם כהתל באנוש תהתלו בו.  לומר לכבודך עשינו עצמינו שקרים:
10הוֹכֵ֣חַ יוֹכִ֣יחַ אֶתְכֶ֑ם אִם־בַּ֜סֵּ֗תֶר פָּנִ֥ים תִּשָּׂאֽוּן:
הוכח יוכיח אתכם.  הלא יודיע לכם דבתכם אם בסתר וכי בסתר שתעמדו לפניו בדין פנים תשאו לו לומר שם נשאנו פניך:
11הֲלֹ֣א שְׂ֖אֵתוֹ תְּבַעֵ֣ת אֶתְכֶ֑ם וּ֜פַחְדּ֗וֹ יִפֹּ֥ל עֲלֵיכֶֽם:
הלא שאתו.  גבהו ואימתו תבעת אתכם ויש אומרים שאתו שריפת אשו כמו וישאם דוד ואנשיו (שמואל ב ה) וכמו משאת העיר (שופטי' כ):
12זִכְרֹֽנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵ֑פֶר לְגַבֵּי־חֹ֜מֶ֗ר גַּבֵּיכֶֽם:
זכרוניכם.  נמשל משלי אפר זכרוניכם נמשל לאפר, אתם סבורים להתמשל לאברהם שאמר אנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז):
לגבי חומר.  שוה לעפר יהי גביכם אצלו גביכם. גובה שלכם כמו ותבני לך גב (ביחזקאל טו):
13הַֽחֲרִ֣ישׁוּ מִ֖מֶּנִּי וַֽאֲדַבְּרָה־אָ֑נִי וְיַֽעֲבֹ֖ר עָלַ֣י מָֽה:
ויעבור עלי מה.  מה שיעבור עלי בעון צעקתי יעבור עלי ואל תחושו על מה אני צריך לשאת ולאחוז:
14עַל־מָ֚ה | אֶשָּׂ֣א בְשָׂרִ֣י בְשִׁנָּ֑י וְ֜נַפְשִׁ֗י אָשִׂ֥ים בְּכַפִּֽי:
בשרי בשני.  לייסרני ולכופני אל השתיקה:
ונפשי אשים בכפי.  להגיש נפשי למות בייסורי שתיקה:
15הֵ֣ן יִ֖קְטְלֵנִי ל֣וֹ (כתיב לֹ֣א) אֲיַחֵ֑ל אַךְ־דְּ֜רָכַ֗י אֶל־פָּנָ֥יו אוֹכִֽיחַ:
הן יקטלני.  הלא אם יקטלני איני נפרד ממנו ותמיד לו אייחל על כן אין מרד ופשע בדברי אך דרכי ומדותי שנהגתי בהם אל פניו אוכיח לדעת מה יפשיעני:
16גַּם־הוּא־לִ֥י לִֽישׁוּעָ֑ה כִּי־לֹ֥א לְ֜פָנָ֗יו חָנֵ֥ף יָבֽוֹא:
גם הוא.  וכאשר אני שלם עמו כן הוא גם הוא לי לישועה ולא תמצאו אתם חן בעיניו:
כי לא לפניו חנף יבוא.  וזה שנא' להם (לקמן מב) כי לא דברתם אלי נכונה:
17שִׁמְע֣וּ שָׁ֖מוֹעַ מִלָּתִ֑י וְ֜אַֽחֲוָתִ֗י בְּאָזְנֵיכֶֽם:
18הִנֵּה־נָ֖א עָרַ֣כְתִּי מִשְׁפָּ֑ט יָ֜דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֲנִ֥י אֶצְדָּֽק:
ערכתי משפט.  הוכחת דברים סדרתי טענותי בלבי מה להשיב:
19מִי־ה֖וּא יָרִ֣יב עִמָּדִ֑י כִּֽי־עַתָּ֖ה אַֽחֲרִ֣ישׁ וְאֶגְוָֽע:
אחריש ואגוע.  אם לא אריב אחריש ואגוע:
20אַךְ־שְׁ֖תַּיִם אַל־תַּ֣עַשׂ עִמָּדִ֑י אָ֥ז מִ֜פָּנֶ֗יךָ לֹ֣א אֶסָּתֵֽר:
אך שתים אל תעש עמדי.  דין של מעלה ודין של מטה ואם באחת תבוא למשפט אז מפניך לא אסתר אם בדין של מעלה אני אומר חטאתי מכסה פשעיו לא יצליח וגו' (משלי כ״ח:י״ג) ואם בדין של מטה אף אנכי לא אודה כסוי חטאה ל"ש (סא"א):
21כַּפְּךָ מֵֽעָלַ֣י הַרְחַ֑ק וְ֜אֵ֥ימָֽתְךָ֗ אַל־תְּבַֽעֲתַֽנִּי:
כפך מעלי הרחק.  כפייתך כמו שהשיבו אליהוא ואכפי עליך לא יכבד (לקמן לג) ויש פותרים כפך כלומר ידך וקשה לי לאומרו כי לא מצינו כף לרעה כי אם להגן כמו ושכותי כפי (שמות לג):
22וּקְרָא וְאָֽנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑ה א֥וֹ אֲ֜דַבֵּ֗ר וַֽהֲשִׁיבֵֽנִי:
23כַּמָּ֣ה לִ֖י עֲו‍ֹנ֣וֹת וְחַטָּא֑וֹת פִּשְׁעִ֥י וְ֜חַטָּאתִ֗י הֹֽדִיעֵֽנִי:
24לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר וְתַחְשְׁבֵ֖נִי לְאוֹיֵ֣ב לָֽךְ:
פניך תסתיר.  לראות את דרכי יושרי:
25הֶּעָלֶ֣ה נִדָּ֣ף תַּֽעֲר֑וֹץ וְאֶת־קַ֖שׁ יָבֵ֣שׁ תִּרְדֹּֽף:
תערוץ.  תפחיד:
26כִּֽי־תִכְתֹּ֣ב עָלַ֣י מְרֹר֑וֹת וְ֜תֽוֹרִישֵׁ֗נִי עֲו‍ֹנ֥וֹת נְעוּרָֽי:
מרורות.  סרבניות אשר מריתי פיך אתה כותב ולא הטובות שפעלתי:
27וְתָ֘שֵׂ֚ם בַּסַּ֨ד | רַגְלַ֗י וְתִשְׁמ֥וֹר כָּל־אָרְחֹתָ֑י עַל־שָׁרְשֵׁ֥י רַ֜גְלַ֗י תִּתְחַקֶּֽה:
בסד.  בלשון ארמי סדנא בסדני' יתיב עץ גדול שנותנין בו רגלי האסורים ובל' יוני אשתו"ק:
תתחקה.  אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו"ל בלע"ז הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז):
28וְהוּא כְּרָקָ֣ב יִבְלֶ֑ה כְּ֜בֶ֗גֶד אֲכָ֣לוֹ עָֽשׁ:
והוא כרקב יבלה.  הגוף הזה אשר תרדוף ירקב ויבלה ואין כבודך ברדיפתך: