פרק ב

1וַיְהִ֣י הַיּ֔וֹם וַיָּבֹ֙אוּ֙ בְּנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהֹוָ֑ה וַיָּבֹ֚א גַם־הַשָּׂטָן֙ בְּתֹכָ֔ם לְהִתְיַצֵּ֖ב עַל־יְהֹוָֽה:

2וַיֹּ֚אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־הַשָּׂטָ֔ן אֵ֥י מִזֶּ֖ה תָּבֹ֑א וַיַּ֨עַן הַשָּׂטָ֚ן אֶת־יְהֹוָה֙ וַיֹּאמַ֔ר מִשֻּׁ֣ט בָּאָ֔רֶץ וּמֵֽהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּֽהּ:

אי מזה תבוא איה מקום שתוכל לומר מזה אני בא:

3וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָה֜ אֶל־הַשָּׂטָ֗ן הֲשַׂ֣מְתָּ לִבְּךָ֘ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּוֹב֒ כִּי֩ אֵ֨ין כָּמֹה֜וּ בָּאָ֗רֶץ אִ֣ישׁ תָּ֧ם וְיָשָׁ֛ר יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וְעֹדֶ֙נּוּ֙ מַֽחֲזִ֣יק בְּתֻמָּת֔וֹ וַתְּסִיתֵ֥נִי ב֖וֹ לְבַלְּע֥וֹ חִנָּֽם:

מחזיק אוחז כמו (שמות ד׳:ד׳) וישלח ידו ויחזק בו מחזיק באזני כלב (משלי כ״ו:י״ז):

ותסיתני בו הסיתני לבולעו כל לשון הסתה אינו אלא לשון המשכה שממשיך את האדם לעצתו:

4וַיַּ֧עַן הַשָּׂטָ֛ן אֶת־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר ע֣וֹר בְּעַד־ע֗וֹר וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר לָאִ֔ישׁ יִתֵּ֖ן בְּעַ֥ד נַפְשֽׁוֹ:

עור בעד עור אבר בפני אבר כן דרך בני אדם כשרואה החרב באה על ראשו מגין בזרועו לפניו וכ"ש כל אשר לאיש בממון יתן:

בעד נפשו בפני נפשו להגין לפי שזה יודע בנפשו שנתחייב לפיכך אינו מצטער על ממונו:

5אוּלָם֙ שְֽׁלַח־נָ֣א יָֽדְךָ֔ וְגַ֥ע אֶל־עַצְמ֖וֹ וְאֶל־בְּשָׂר֑וֹ אִם־לֹ֥א אֶל־פָּנֶ֖יךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ:

אולם אבל:

אם לא תראה בו מיד שעל פניך יברכך:

6וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֶל־הַשָּׂטָ֖ן הִנּ֣וֹ בְיָדֶ֑ךָ אַ֥ךְ אֶת־נַפְשׁ֖וֹ שְׁמֹֽר:

אך את נפשו שמור שלא תצא מכאן אמרו חכמים קשה היה צערו של שטן יותר משל איוב כאומר לחבירו שבור חבית זו ושמור יינה:

7וַיֵּצֵא֙ הַשָּׂטָ֔ן מֵאֵ֖ת פְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיַּ֚ךְ אֶת־אִיּוֹב֙ בִּשְׁחִ֣ין רָ֔ע מִכַּ֥ף רַגְל֖וֹ וְעַ֥ד (כתיב עַ֥ד) קָדְקֳדֽוֹ:

8וַיִּֽקַּח־ל֣וֹ חֶ֔רֶשׂ לְהִתְגָּרֵ֖ד בּ֑וֹ וְה֖וּא יֹשֵׁ֥ב בְּתֽוֹךְ־הָאֵֽפֶר:

להתגרד בו בדלי"ת כתוב ולשון משנה היא גורדו ומעמידו על גלדו אבל גורר ברי"ש אינו אלא לשון סחיבה כמו גורר אדם מטה וספסל:

9וַתֹּ֚אמֶר לוֹ֙ אִשְׁתּ֔וֹ עֹֽדְךָ֖ מַֽחֲזִ֣יק בְּתֻמָּתֶ֑ךָ בָּרֵ֥ךְ אֱלֹהִ֖ים וָמֻֽת:

מחזיק אוחז:

ומת לשון צווי כמו ומת בהר (דברים לב):

10וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ כְּדַבֵּ֞ר אַחַ֚ת הַנְּבָלוֹת֙ תְּדַבֵּ֔רִי גַּ֣ם אֶת־הַטּ֗וֹב נְקַבֵּל֙ מֵאֵ֣ת הָֽאֱלֹהִ֔ים וְאֶת־הָרָ֖ע לֹ֣א נְקַבֵּ֑ל בְּכָל־זֹ֛את לֹא־חָטָ֥א אִיּ֖וֹב בִּשְׂפָתָֽיו:

גם לא די שבראנו אלא גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל בתמיה:

בשפתיו אבל בלבו חטא:

11וַיִּשְׁמְע֞וּ שְׁלֹ֣שֶׁת | רֵעֵ֣י אִיּ֗וֹב אֵ֣ת כָּל־הָֽרָעָ֣ה הַזֹּאת֘ הַבָּ֣אָה עָלָיו֒ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקֹמ֔וֹ אֱלִיפַ֚ז הַתֵּֽימָנִי֙ וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֔י וְצוֹפַ֖ר הַנַּֽעֲמָתִ֑י וַיִּוָּֽעֲד֣וּ יַחְדָּ֔ו לָב֥וֹא לָנֽוּד־ל֖וֹ וּלְנַֽחֲמֽוֹ:

רעי איוב אוהביו:

לנוד כמו מי ינוד לך (ישעיהו נ״א:י״ט) לא תנודו לו (ירמיהו ט״ו:ה׳):

12וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֚ם מֵֽרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָֽאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה:

ולא הכירוהו כי נשתנו פניו מחמת הייסורין:

השמימה כלומר למעל' מראשיה' (הרבה) והוא היה להם מנהג אבל:

13וַיֵּֽשְׁב֚וּ אִתּוֹ֙ לָאָ֔רֶץ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת לֵיל֑וֹת וְאֵֽין־דֹּבֵ֚ר אֵלָיו֙ דָּבָ֔ר כִּ֣י רָא֔וּ כִּֽי־גָדַ֥ל הַכְּאֵ֖ב מְאֹֽד:

לארץ על הארץ לצער בצערו: