פרק צט

1יְהֹוָ֣ה מָ֖לָךְ יִרְגְּז֣וּ עַמִּ֑ים יֹשֵׁ֥ב כְּ֜רוּבִ֗ים תָּנ֥וּט הָאָֽרֶץ:
ירגזו עמים: מדבר במלחמת גוג ומגוג, ואז ירגזו עמים כענין שנאמר (זכריה י״ד:י״ב) וזאת תהיה המגפה וגו':
תנוט: לשון נטיו רגלי:
2יְהֹוָה בְּצִיּ֣וֹן גָּד֑וֹל וְרָ֥ם ה֜֗וּא עַל־כָּל־הָֽעַמִּֽים:
3יוֹד֣וּ שִׁ֖מְךָ גָּד֥וֹל וְנוֹרָ֗א קָד֥וֹשׁ הֽוּא:
יודו שמך: יודו את עז מלך האוהב משפט:
4וְעֹ֥ז מֶלֶךְ֘ מִשְׁפָּ֪ט אָ֫הֵ֥ב אַ֖תָּה כּוֹנַ֣נְתָּ מֵּֽישָׁרִ֑ים מִשְׁפָּ֥ט וּ֜צְדָקָ֗ה בְּיַֽעֲקֹ֚ב | אַתָּ֬ה עָשִֽׂיתָ:
ועז מלך: מוסב על מקרא העליון:
אתה כוננת מישרים: פשרה ושימת שלום בין אנשים כוננת באמרך (שמות כ״ג:ד׳) כי תראה חמור שונאך רובץ וגו', כי תפגע שור אויבך ומי הוא שיראה את שונאו גומל לו חסד שלא ידבנו לבו לחבקו ולנשקו, תנחומא:
5רֽוֹמְמ֡וּ יְהֹ֘וָ֚ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְ֖הִֽשְׁתַּֽחֲווּ לַֽהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא:
6מ֘שֶׁ֚ה וְאַֽהֲרֹ֨ן | בְּכֹֽהֲנָ֗יו וּ֖שְׁמוּאֵל בְּקֹֽרְאֵ֣י שְׁמ֑וֹ קֹרִ֥אים אֶל־יְ֜הֹוָ֗ה וְה֣וּא יַֽעֲנֵֽם:
7בְּעַמּ֣וּד עָ֖נָן יְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם שָֽׁמְר֥וּ עֵֽ֜דֹתָ֗יו וְחֹ֣ק נָֽתַן־לָֽמוֹ:
בעמוד ענן ידבר אליהם: אף עם שמואל וזה הוא שנאמר (שמואל א ט׳:י״א-י״ב) היש בזה הרואה ותעננה אותם ותאמרנה יש, ראו הענן קשור על פתחו, כד"א ויש אשר יהיה הענן (במדבר י׳:י״א):
שמרו עדתיו וחק נתן למו: וחוק אשר נתן למו:
8יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵינוּ֘ אַתָּ֪ה עֲנִ֫יתָ֥ם אֵ֣ל נֹ֖שֵׂא הָיִ֣יתָ לָהֶ֑ם וְ֜נֹקֵ֗ם עַל־עֲלִֽילוֹתָֽם:
אל נושא: עון ישראל:
היית להם: בשבילם:
ונוקם: היית על עלילותם, משה ואהרן (שם כ) שמעו נא המורים, שמואל על שלא הדריך בניו בדרך טובה מת בחור:
9רֽוֹמְמ֡וּ יְ֘הֹוָ֚ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְ֖הִֽשְׁתַּֽחֲווּ לְהַ֣ר קָדְשׁ֑וֹ כִּ֥י קָ֜ד֗וֹשׁ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ:
כי קדוש ה' אלהינו: על אשר הוא מדקדק עם הצדיקים הוא מקודש בעולם, וכן הוא אומר (שמות כ״ט:מ״ג) ונקדש בכבודי, במכובדי: