| 1לְכוּ נְרַֽנְּנָ֣ה לַֽיהֹוָ֑ה נָ֜רִ֗יעָה לְצ֣וּר יִשְׁעֵֽנוּ: |
| 2נְקַדְּמָ֣ה פָנָ֣יו בְּתוֹדָ֑ה בִּ֜זְמִר֗וֹת נָרִיעַֽ לֽוֹ: |
| 3כִּ֚י אֵ֣ל גָּד֣וֹל יְהֹוָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ גָּ֜ד֗וֹל עַל־כָּל־אֱלֹהִֽים: |
| 4אֲשֶׁ֣ר בְּ֖יָדוֹ מֶחְקְרֵי־אָ֑רֶץ וְתֽוֹעֲפ֖וֹת הָרִ֣ים לֽוֹ: |
| ותועפות.
לשון גובה כעוף המעופף:
|
| 5אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַ֖יָּם וְה֣וּא עָשָׂ֑הוּ וְ֜יַבֶּ֗שֶׁת יָדָֽיו יָצָֽרוּ: |
| 6בֹּאוּ נִשְׁתַּֽחֲוֶ֣ה וְנִכְרָ֑עָה נִ֜בְרְכָ֗ה לִֽפְנֵי־יְהֹוָ֥ה עֹשֵֽׂנוּ: |
| נברכה.
לשון ויברך את הגמלים (בראשית כד):
|
| 7כִּ֘י ה֚וּא אֱלֹהֵ֗ינוּ וַֽאֲנַ֚חְנוּ עַ֣ם מַ֖רְעִיתוֹ וְצֹ֣אן יָד֑וֹ הַ֜יּ֗וֹם אִם־בְּקֹל֥וֹ תִשְׁמָֽעוּ: |
| היום.
בעולם הזה אם בקולו תשמעו:
|
| 8אַל־תַּקְשׁ֣וּ לְ֖בַבְכֶם כִּמְרִיבָ֑ה כְּי֥וֹם מַ֜סָּ֗ה בַּמִּדְבָּֽר: |
| 9אֲשֶׁ֣ר נִ֖סּוּנִי אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם בְּ֜חָנ֗וּנִי גַּם־רָא֥וּ פָֽעֳלִֽי: |
| בחנוני.
חנם:
|
| גם ראו פעלי.
במצרים:
|
| 10אַרְבָּעִ֚ים שָׁנָ֨ה | אָ֘ק֚וּט בְּד֗וֹר וָֽאֹמַ֗ר עַ֚ם תֹּעֵ֣י לֵבָ֣ב הֵ֑ם וְ֜הֵ֗ם לֹא־יָֽדְע֥וּ דְרָכָֽי: |
| ארבעים שנה.
קטתי בהם, רבתי עמהם לשון נקטה נפשי בחיי (איוב י׳:א׳) נלחמתי בם ארבעים שנה להמיתם במדבר כי אמרתי תועי לבב הם:
|
| 11אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי בְאַפִּ֑י אִם־יְ֜בֹא֗וּן אֶל־מְנֽוּחָתִֽי: |
| אל מנוחתי.
לארץ ישראל ולירושלים אשר קראתים מנוחה שנאמר (לקמן קלב) זאת מנוחתי עדי עד:
|
