פרק פו

1תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּ֚ה יְהֹוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:
2שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֘ כִּֽי־חָסִ֪יד֫ אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֖בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:
כי חסיד אני.  שאני שומע גדופי וחרפתי ויכולת בידי להנקם ואני שותק, כך הוא באגדת תהלים, ד"א פירשו רבותינו בברכות ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבין בכבודן ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא וכו':
3חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּֽי־אֵלֶ֥יךָ אֶ֜קְרָ֗א כָּל־הַיּֽוֹם:
כל היום.  כל הגלות שהוא יום לאומות ולילה לישראל כך מפורש באגדת תהלים:
4שַׂמֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־אֵלֶ֥יךָ אֲ֜דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא:
נפשי אשא.  לבי אכוין:
5כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֖דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֜֗סֶד לְכָל־קֹֽרְאֶֽיךָ:
6הַֽאֲזִ֣ינָה יְ֖הֹוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֜הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּֽחֲנֽוּנוֹתָֽי:
7בְּי֣וֹם צָֽ֖רָתִ֥י אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַֽעֲנֵֽנִי:
8אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָֽאֱלֹהִ֥ים | אֲ֜דֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּמַֽעֲשֶֽׂיךָ:
ואין כמעשיך.  המקדים עליונים לתחתונים:
9כָּל־גּוֹיִ֚ם | אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֚וֹאוּ וְיִשְׁתַּֽחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִ֖יכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ:
10כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֖תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:
ועושה נפלאות אתה אלהים לבדך.  עד שלא נבראו המלאכים נבראו השמים והארץ לפיכך יכבדו כל הגוים לשמך:
11הוֹרֵ֚נִי יְהֹוָ֗ה דַּ֫רְכֶּ֥ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּֽאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֜בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:
12אֽוֹדְךָ֚ | אֲדֹנָ֣י אֱ֖לֹהַי בְּכָל־לְבָבִ֑י וַֽאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם:
13כִּֽי־חַ֖סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֜פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה:
משאול תחתיה.  דרך המנאפים להנתן בעומקה של שאול ומשם הצלתני שאמר לי נתן הנביא (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה' העביר חטאתך:
14אֱלֹהִ֨ים | זֵ֘דִ֚ים קָ֥מוּ עָלַ֗י וַֽעֲדַ֣ת עָֽ֖רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם:
זדים קמו עלי.  דואג ואחיתופל:
ולא שמוך לנגדם.  לא זכרו אשר ראו שמשחני שמואל על פיך:
15וְאַתָּ֣ה אֲ֖דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֜פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶֽאֱמֶֽת:
16פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֜הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ:
לבן אמתך.  בן האמה משפיל את עצמו לפני אדניו יותר ממקנת כסף שבן האמה יליד בית הוא וגדל בחיק אדוניו:
17עֲשֵׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֽׂנְאַ֣י וְיֵב֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֜הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי:
עשה עמי אות לטובה.  שיהא ניכר לאחרים שמחלת לי:
ויראו שונאי.  האות ויבושו, ולא שמע לו הקב"ה ליתן האות בימיו אלא בימי שלמה בנו כשדבקו השערים זה בזה ולא נפתחו עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך: