פרק ב

1וָֽאֶשָּׂ֥א אֶת־עֵינַ֖י וָאֵ֑רֶא וְהִנֵּ֖ה אַרְבַּ֥ע קְרָנֽוֹת:

2וָֽאֹמַ֕ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֚לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֔ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירֽוּשָׁלִָֽם:

אלה הקרנות אלה העכו"ם אשר בארבע רוחות השמים אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלים עד אשר זירום:

3וַיַּרְאֵ֣נִי יְהֹוָ֔ה אַרְבָּעָ֖ה חָֽרָשִֽׁים:

ארבעה חרשים נגרים היודעים לנסר את הקרנות ורבותינו פירשו במסכת סוכה מי הם:

4וָֽאֹמַ֕ר מָ֛ה אֵ֥לֶּה בָאִ֖ים לַֽעֲשׂ֑וֹת וַיֹּ֣אמֶר לֵאמֹ֗ר אֵ֣לֶּה הַקְּרָנ֞וֹת אֲשֶׁר־זֵ֣רוּ אֶת־יְהוּדָ֗ה כְּפִי־אִישׁ֙ לֹֽא־נָשָׂ֣א רֹאשׁ֔וֹ וַיָּבֹ֚אוּ אֵ֙לֶּה֙ לְהַֽחֲרִ֣יד אֹתָ֔ם לְיַדּ֞וֹת אֶת־קַרְנ֣וֹת הַגּוֹיִ֗ם הַנֹּֽשְׂאִ֥ים קֶ֛רֶן אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָ֖ה לְזָרֽוֹתָֽהּ:

ואומר מה אלה הקרנות אשר ראיתי בראשונה:

אשר זרו את יהודה והשפילום עד כפי איש לא נשא ראשו ולא נתנו לאחד מבני עמי להרים ראש:

ויבאו אלה החרשים להחריד אותן הקרנות ולידות אותן:

לידות להשליך:

5וָֽאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא וְהִנֵּה־אִ֑ישׁ וּבְיָד֖וֹ חֶ֥בֶל מִדָּֽה:

חבל מדה חוט המדה למדוד את ירושלים כמה יהיה ארכה ורחבה:

6וָֽאֹמַ֕ר אָ֖נָה אַתָּ֣ה הֹלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י לָמֹד֙ אֶת־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לִרְא֥וֹת כַּמָּֽה־רָחְבָּ֖הּ וְכַמָּ֥ה אָרְכָּֽהּ:

7וְהִנֵּ֗ה הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י יֹצֵ֑א וּמַלְאָ֣ךְ אַחֵ֔ר יֹצֵ֖א לִקְרָאתֽוֹ:

והנה המלאך הדובר בי יוצא הוא אשר בידו חבל המדה:

8וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו (כתיב אֵלָ֔ו) רֻ֗ץ דַּבֵּ֛ר אֶל־הַנַּ֥עַר הַלָּ֖ז לֵאמֹ֑ר פְּרָזוֹת֙ תֵּשֵׁ֣ב יְרֽוּשָׁלִַ֔ם מֵרֹ֥ב אָדָ֛ם וּבְהֵמָ֖ה בְּתוֹכָֽהּ:

רוץ דבר אל הנער אל תצא עוד למוד כי נמלך הקב"ה בפמליא שלו שלא יהא לה קצב ושיעור ועתה רוץ דבר אל זכריה לאמר פרזות תשב. מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום:

9וַֽאֲנִ֚י אֶֽהְיֶה־לָּהּ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ:

ואני אהיה לה למגן כאילו חומת אש סביב לה וגם בתוכה תשכון שכינתי לכבודכם:

10ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה:

הוי הוי אין הוי אלא לשון הכרזה והזעקת קיבוץ וכן ת"י אכלו למבדריא הכריזו כמו (שמואל ב כ״ב:י״ד) ירעם מן שמים, אכלו מן שמיא:

ונוסו מארץ צאו גליות עמי מתוך בבל ואשור:

11ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּֽלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־בָּבֶֽל:

הוי ציון המלטי אף זה ל' הכרזה האספו עם גלות ציון והמלטו מתוך בבל:

12כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֘ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל־הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּֽׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּי הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ:

אחר כבוד אחר כבודכם אני שלוח להגדיל לכם כבוד ומדרש אגדה אחר כבוד אחר שאשלם לעשו כבוד שכיבד את אביו:

13כִּ֠י הִֽנְנִ֨י מֵנִ֚יף אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָ֥יוּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי:

והיו שלל לעבדיהם לישראל שהם עתה עבדים להן:

14רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִֽנְנִי־בָ֛א וְשָֽׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָֽה:

15וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֚ים אֶל־יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּי־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ:

ונלוו ונתחברו:

16וְנָחַ֨ל יְהֹוָ֚ה אֶת־יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם:

ונחל ה' את יהודה לנחלתו ולחלקו:

17הַ֥ס כָּל בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:

הס כל בשר כל שאר העכו"ם:

כי נעור ל' הערה והקצה: