פרק א

1 בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁמִינִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָֽרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔ה בֶּן־עִדּ֥וֹ הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
נבואת זכריה.  סתומה היא מאוד כי יש בה מראות דומות לחלום הניתן לפתרון ואין אנו יכולים לעמוד על אמיתת פתרונו עד יבא מורה צדק ולפי היכולת אתן לב ליישב המקראות אחד אחד מן הפתרונות הדומות לו ואחר פתרונות של יונתן:
בחדש השמיני.  קודם שהתחילו לחזור ולבנות במלאכה שהרי בעשרים וארבע לחדש התחילו בה:
2קָצַ֧ף יְהֹוָ֛ה עַל־אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם קָֽצֶף:
על אבותיכם.  שבדור חורבן הבית:
3וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֗ם כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֣וּבוּ אֵלַ֔י נְאֻ֖ם יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְאָשׁ֣וּב אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
4אַל־תִּֽהְי֣וּ כַֽאֲבֹֽתֵיכֶ֡ם אֲשֶׁ֣ר קָֽרְאוּ־אֲלֵיהֶם֩ הַנְּבִיאִ֨ים הָֽרִאשֹׁנִ֜ים לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת שׁ֚וּבוּ נָא֙ מִדַּרְכֵיכֶ֣ם הָרָעִ֔ים וּמַֽעַלְלֵיכֶ֖ם (כתיב וּמַֽעַלְילֵיכֶ֖ם) הָֽרָעִ֑ים וְלֹ֥א שָֽׁמְע֛וּ וְלֹֽא־הִקְשִׁ֥יבוּ אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה:
5אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם אַיֵּה־הֵ֑ם וְהַ֨נְּבִאִ֔ים הַלְעוֹלָ֖ם יִֽחְיֽוּ:
אבותיכם איה הם.  ראו שלקו מכה רעה ברעב בחרב ובשבי:
והנביאים הלעולם יחיו.  וא"ת אף הנביאים איה הם הרי מתו אני משיב לכם וכי הנביאים היה להם לעולם לחיות אך סופן מוכיח כי אמת היה דבריהם שכל דברי וחוקי גזירות פורענותי אשר צויתי את עבדי הנביאים עליכם הלא השיגו אבותיכם:
6אַ֣ךְ | דְּבָרַ֣י וְחֻקַּ֗י אֲשֶׁ֚ר צִוִּ֙יתִי֙ אֶת־עֲבָדַ֣י הַנְּבִיאִ֔ים הֲל֥וֹא הִשִּׂ֖יגוּ אֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וַיָּשׁ֣וּבוּ וַיֹּֽאמְר֗וּ כַּֽאֲשֶׁ֨ר זָמַ֜ם יְהֹוָ֚ה צְבָאוֹת֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת לָ֔נוּ כִּדְרָכֵ֙ינוּ֙ וּכְמַ֣עֲלָלֵ֔ינוּ כֵּ֖ן עָשָׂ֥ה אִתָּֽנוּ:
7בְּיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לְעַשְׁתֵּֽי־עָשָׂ֥ר חֹ֙דֶשׁ֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ שְׁבָ֔ט בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֗ה אֶל־זְכַרְיָה֙ בֶּן־בֶּ֣רֶכְיָ֔הוּ בֶּן־עִדּ֥וֹא הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
8רָאִ֣יתִי | הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַֽהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַֽחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים:
ראיתי הלילה וגו'.  רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת חלק אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב בו:
והנה איש.  מלאך:
על סוס אדום.  רמז הוא ליפרע מכשדים ממדי ופרס בחרב ובדם כמו שהוא אומר כאן וקצף גדול אני קוצף על העכו"ם:
ואחריו סוסים אדומים וגו'.  מוכנים לשליחותו של מקום ויש בהם מיני צבעים הרבה ושבח הוא לו:
שרוקים.  לא ידעתי מה צבע הוא וי"ת קווחין:
בין ההדסים אשר במצולה.  בין אילני דהדסיא דבבל:
9וָֽאֹמַ֖ר מָה־אֵ֣לֶּה אֲדֹנִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י אֲנִ֥י אַרְאֶ֖ךָּ מָה־הֵ֥מָּה אֵֽלֶּה:
ואומר.  למלאך אחד אשר היה מראה אותי כל זאת:
מה אלה אדוני.  והוא הרוכב על סוס אדום:
10וַיַּ֗עַן הָאִ֛ישׁ הָעֹמֵ֥ד בֵּֽין־הַֽהֲדַסִּ֖ים וַיֹּאמַ֑ר אֵלֶּה אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֣ח יְהֹוָ֔ה לְהִתְהַלֵּ֖ךְ בָּאָֽרֶץ:
להתהלך בארץ.  לראות את שלוות העכו"ם:
11וַיַּֽעֲנ֞וּ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה הָֽעֹמֵד֙ בֵּ֣ין הַֽהֲדַסִּ֔ים וַיֹּֽאמְר֖וּ הִתְהַלַּ֣כְנוּ בָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה כָל־הָאָ֖רֶץ ישֶׁ֥בֶת וְשֹׁקָֽטֶת:
12וַיַּ֣עַן מַלְאַךְ יְהֹוָה֘ וַיֹּאמַר֒ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת עַד מָתַ֗י אַתָּה֙ לֹֽא תְרַחֵ֣ם אֶת יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וְאֵ֖ת עָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר זָעַ֔מְתָּה זֶ֖ה שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה:
ויען מלאך ה'.  הוא הדובר בי:
13וַיַּ֣עַן יְהֹוָ֗ה אֶת־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י דְּבָרִ֣ים טוֹבִ֑ים דְּבָרִ֖ים נִֽחֻמִּֽים:
ויען ה', את המלאך הדובר בי דברים טובים.  לא ששמע הנביא מה ענה אך ממה שאמר המלאך לו קרא לאמר קנאתי וגו' אני יודע שדברים טובים ענהו:
14וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּלְאָךְ֙ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֔י קְרָ֣א לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת קִנֵּ֧אתִי לִירֽוּשָׁלִַ֛ם וּלְצִיּ֖וֹן קִנְאָ֥ה גְדוֹלָֽה:
קנאתי: לציון.  מתפרע אנא פורענות דין ירושלים מן המציקים לה:
15וְקֶ֚צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֚ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה:
השאננים.  אשר אלו אומרים עליהם שהם יושבים ושקטים:
אשר אני קצפתי.  על עמי מעט:
והמה עזרו.  על הקצף לרעה:
16לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה שַׁ֚בְתִּי לִירֽוּשָׁ֙לִַם֙ בְּֽרַֽחֲמִ֔ים בֵּיתִי֙ יִבָּ֣נֶה בָּ֔הּ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְקָ֥ו (כתיב וְקָ֥וה) יִנָּטֶ֖ה עַל־יְרֽוּשָׁלִָֽם:
וקו ינטה.  למוד חומותיה ארכה ורחבה:
17ע֣וֹד | קְרָ֣א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֛וֹד תְּפוּצֶ֥נָה עָרַ֖י מִטּ֑וֹב וְנִחַ֨ם יְהֹוָ֥ה עוֹד֙ אֶת־צִיּ֔וֹן וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם: