| 1ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗הּ כַּ֚חַשׁ פֶּ֙רֶק֙ מְלֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף: |
| פרק.
גזל שמפרקו מיד בעליו:
|
| לא ימיש טרף.
מתוכה תמיד:
|
| 2ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְרַקֵּדָֽה: |
| קול שוט.
להכות סוסים היה נשמע בה תמיד:
|
| וקול רעש.
אופני מרכבות:
|
| וסוס דוהר.
דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב):
|
| 3פָּרָ֣שׁ מַֽעֲלֶ֗ה וְלַ֚הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְרֹ֥ב חָלָ֖ל וְכֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְאֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּוִיָּ֔ה וְכָֽשְׁל֖וּ (כתיב יְכָֽשְׁל֖וּ) בִּגְוִיָּתָֽם: |
| ולהב חרב.
רולימל"א בלע"ז כי סכין וחרב קרוי להב כמו (שם ד) ויבא הנצב אחר הלהב:
|
| וברק חנית.
חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדו"ר בלע"ז:
|
| וכובד פגר.
היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי' נכשלים בגויות הפגרים:
|
| 4מֵרֹב֙ זְנוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּֽעֲלַ֣ת כְּשָׁפִ֑ים הַמֹּכֶ֚רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ: |
| מרוב זנוני זונה.
מרוב חנופות עיר שהיו יודעי' לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי' אותם תחתיה':
|
| 5הִֽנְנִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְגִלֵּיתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל־פָּנָ֑יִךְ וְהַרְאֵיתִ֚י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְלוֹנֵֽךְ: |
| שוליך.
הם שפולי בגדי האשה:
|
| מערך.
גלויך כמו (מיכה א) עריה בשת:
|
| 6וְהִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּצִ֖ים וְנִבַּלְתִּ֑יךְ וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּרֹֽאִי: |
| שקוצים.
בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב:
|
| כראי.
כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז):
|
| 7וְהָיָ֚ה כָל־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣וֹד מִמֵּ֔ךְ וְאָמַר֙ שָׁדְּדָ֣ה נִֽינְוֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥שׁ מְנַֽחֲמִ֖ים לָֽךְ: |
| ידוד ממך.
יתרחק ממך:
|
| 8הֲתֵֽיטְבִי֙ מִנֹּ֣א אָמ֔וֹן הַיֹּֽשְׁבָה֙ בַּיְאֹרִ֔ים מַ֖יִם סָבִ֣יב לָ֑הּ אֲשֶׁר־חֵ֣יל יָ֔ם מִיָּ֖ם חֽוֹמָתָֽהּ: |
| התיטבי מנוא אמון.
ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי' של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו:
|
| אשר חיל ים.
אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא:
|
| 9כּ֥וּשׁ עָצְמָ֛ה וּמִצְרַ֖יִם וְאֵ֣ין קֵ֑צֶה פּ֣וּט וְלוּבִ֔ים הָי֖וּ בְּעֶזְרָתֵֽךְ: |
| כוש עצמה.
כושים היו לה לחוזק:
|
| פוט ולובים היו בעזרתך.
והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה:
|
| 10גַּם־הִ֗יא לַגֹּלָה֙ הָֽלְכָ֣ה בַשֶּׁ֔בִי גַּ֧ם עֹֽלָלֶ֛יהָ יְרֻטְּשׁ֖וּ בְּרֹ֣אשׁ כָּל־חוּצ֑וֹת וְעַל־נִכְבַּדֶּ֙יהָ֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל וְכָל־גְּדוֹלֶ֖יהָ רֻתְּק֥וּ בַזִּקִּֽים: |
| גם היא לגולה הלכה.
אף היא הלכה בגולה אעפ"כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר:
|
| רתקו.
נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיה מ) עשה הרתוק (יחזקאל ז) שלשלות:
|
| בזיקים.
שלשלאות:
|
| 11גַּם־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּרִ֔י תְּהִ֖י נַֽעֲלָמָ֑ה גַּם־אַ֛תְּ תְּבַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵֽאוֹיֵֽב: |
| גם את.
אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה:
|
| 12כָּ֨ל־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּאֵנִ֖ים עִם־בִּכּוּרִ֑ים אִם־יִנּ֕וֹעוּ וְנָֽפְל֖וּ עַל־פִּ֥י אוֹכֵֽל: |
| כל מבצריך תאנים עם בכורים.
כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים:
|
| תאנים.
אילני תאנים:
|
| אם ינועו.
אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה:
|
| 13הִנֵּ֨ה עַמֵּ֚ךְ נָשִׁים֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לְאֹ֣יְבַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּח֖וּ שַֽׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָֽכְלָ֥ה אֵ֖שׁ בְּרִיחָֽיִךְ: |
| 14מֵ֚י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי־לָ֔ךְ חַזְּקִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛יט וְרִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַֽחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן: |
| מי מצור שאבי לך.
עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות:
|
| באי בטיט ורמסי.
אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות:
|
| החזיקי מלבן.
אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה:
|
| 15שָׁם תֹּֽאכְלֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּֽאכְלֵ֖ךְ כַּיָּ֑לֶק הִתְכַּבֵּ֣ד כַּיֶּ֔לֶק הִֽתְכַּבְּדִ֖י כָּֽאַרְבֶּֽה: |
| התכבד.
במטאטי השמיד:
|
| כילק.
הגומר ומכלה כל ירק השדה ויש פותרין התכבד כילק תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד:
|
| 16הִרְבֵּית֙ רֹֽכְלַ֔יִךְ מִכּֽוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּעֹֽף: |
| ילק פשט ויעוף.
יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף:
|
| 17מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גּוֹבָ֑י הַֽחוֹנִ֚ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֚מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנוֹדַ֔ד וְלֹֽא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם: |
| מנזריך.
שריך והמ"ם יסוד ושורש בתיבה כמ"ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מט), וכן נזיריה שריה (איכה ד):
|
| וטפסריך.
הממונים שלך:
|
| כגוב גובי.
כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדי"ץ בלע"ז:
|
| החונים בגדרות ביום קרה.
כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך:
|
| ונודד.
ומטלטל:
|
| ולא נודע מקומו אים.
איפה הם ואנה הלכו:
|
| 18נָמ֚וּ רֹעֶ֙יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר יִשְׁכְּנ֖וּ אַדִּירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּךָ֛ עַל־הֶֽהָרִ֖ים וְאֵ֥ין מְקַבֵּֽץ: |
| נמו רועיך.
ל' תנומה:
|
| ישכנו.
אין יכולים לקום:
|
| נפושו.
כמו נפוצו וכל האותיות היוצאת ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי"ן שי"ן סמ"ך צד"י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים:
|
| 19אֵֽין־כֵּהָ֣ה לְשִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּתֶ֑ךָ כֹּ֣ל | שֹֽׁמְעֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֚קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל־מִ֛י לֹֽא־עָֽבְרָ֥ה רָעָֽתְךָ֖ תָּמִֽיד: |
| אין כהה לשברך.
אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה ל' דבר עמום:
|
| תקעו כף.
לשמוח:
|
