פרק א

1 דְּבַר־יְהֹוָ֣ה | אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶֽׁר־חָזָ֥ה עַל־שֹֽׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם:
דבר.  המורשתי מעיר מורישה:
2שִׁמְעוּ֙ עַמִּ֣ים כֻּלָּ֔ם הַקְשִׁ֖יבִי אֶ֣רֶץ וּמְלֹאָ֑הּ וִיהִי֩ אֲדֹנָ֨י יֱהֹוִ֚ה בָּכֶם֙ לְעֵ֔ד אֲדֹנָ֖י מֵֽהֵיכַ֥ל קָדְשֽׁוֹ:
ויהי, בכם לעד.  שנבאתי לכם בשמו והתריתי בכם:
3כִּֽי־הִנֵּ֥ה יְהֹוָ֖ה יֹצֵ֣א מִמְּקוֹמ֑וֹ וְיָרַ֥ד וְדָרַ֖ךְ עַל־בָּֽמֳתֵי־ (כתיב בָּֽמֳותֵי) אָֽרֶץ:
יוצא ממקומו.  מכסא רחמים לכסא הדין: ודרך על:
במותי ארץ.  על הרמים וגסי הרוח:
4וְנָמַ֚סּוּ הֶֽהָרִים֙ תַּחְתָּ֔יו וְהָֽעֲמָקִ֖ים יִתְבַּקָּ֑עוּ כַּדּוֹנַג֙ מִפְּנֵ֣י הָאֵ֔שׁ כְּמַ֖יִם מֻגָּרִ֥ים בְּמוֹרָֽד:
כדונג.  שעוה:
מוגרים במורד.  ת"י דאשידין במודרון מוגרים לשון זיבת מים וכן (איכה ג׳:מ״ט) עיני נגרה נגרות ביום אפו (איוב כ׳:כ״ח) פרץ נחל מעם גר (שם כח) ויגר מזה (תלי' עה):
5בְּפֶ֚שַׁע יַֽעֲקֹב֙ כָּל־זֹ֔את וּבְחַטֹּ֖אות בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל מִֽי־פֶ֣שַׁע יַֽעֲקֹ֗ב הֲלוֹא֙ שֹֽׁמְר֔וֹן וּמִי֙ בָּמ֣וֹת יְהוּדָ֔ה הֲל֖וֹא יְרֽוּשָׁלִָֽם:
6וְשַׂמְתִּ֥י שֹֽׁמְר֛וֹן לְעִ֥י הַשָּׂדֶ֖ה לְמַטָּ֣עֵי כָ֑רֶם וְהִגַּרְתִּ֚י לַגַּי֙ אֲבָנֶ֔יהָ וִֽיסֹדֶ֖יהָ אֲגַלֶּֽה:
לעי השדה.  ליגרי חקלן לשון גלים כמו יגר שהדותא:
והגרתי לגי אבניה.  והסחבתי כמו המוגרי' במורד:
7וְכָל־פְּסִילֶ֣יהָ יֻכַּ֗תּוּ וְכָל־אֶתְנַנֶּ֙יהָ֙ יִשָּֽׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ וְכָל־עֲצַבֶּ֖יהָ אָשִׂ֣ים שְׁמָמָ֑ה כִּ֠י מֵֽאֶתְנַ֚ן זוֹנָה֙ קִבָּ֔צָה וְעַד־אֶתְנַ֥ן זוֹנָ֖ה יָשֽׁוּבוּ:
כי מאתנן זונה קבצה.  כל ההון הזה:
ועד אתנן זונה ישובו.  ולטמיון כשאר אתנני זונה ישובו כל קבוציה ויונתן תרגם ולבית פלחי טעותא יתמסרון כל קבוציה:
8עַל־זֹאת֙ אֶסְפְּדָ֣ה וְאֵילִ֔ילָה אֵֽילְכָ֥ה שׁוֹלָ֖ל (כתיב שֹׁילָ֖ל) וְעָר֑וֹם אֶֽעֱשֶׂ֚ה מִסְפֵּד֙ כַּתַּנִּ֔ים וְאֵ֖בֶל כִּבְנ֥וֹת יַֽעֲנָֽה:
שולל.  משתגע כשוטה בתמהון לב כמו (תהלים עו) אשתוללו אבירי לב (ישעיה נט) וסר מרע משתולל והתי"ו היא באה לשמש בתיבה בלשון מתפעל ונתפעל וכן הילוך תיבה שתחילת יסודה שי"ן או סמ"ך כשבאו עליו תי"ו בלשון מתפעל ונתפעל נכנסת תוך התיבה כמו משתולל אומר אני שהוא מלשון שוגג כמו (מלכים ב ד) לא תשלה אותי (שמואל ב י) על השל די יאמר שלו (דניאל ג):
9כִּ֥י אֲנוּשָׁ֖ה מַכּוֹתֶ֑יהָ כִּֽי־בָ֙אָה֙ עַד־יְהוּדָ֔ה נָגַ֛ע עַד־שַׁ֥עַר עַמִּ֖י עַד־יְרֽוּשָׁלִָֽם:
כי אנושה מכותיה.  כי חולה היא במכותיה כמו ויאנש (שמואל ב יב):
10בְּגַת֙ אַל־תַּגִּ֔ידוּ בָּכ֖וֹ אַל־תִּבְכּ֑וּ בְּבֵ֣ית לְעַפְרָ֔ה עָפָ֖ר הִתְפַּלָּֽשִׁי (כתיב הִתְפַּלָּֽשִׁתי) :
בגת אל תגידו.  פן ישמחו לנו פלשתים:
בבית לעפרה.  עפרת אבי העזרי:
עפר התפלשי.  ל' נופל על הלשון וכן יושבת שפיר עריה בשת וכן לא יצאה יושבת צאנן כולם לפי שם העיר לשון הקינה:
התפלשי.  התגלגלי פתרונו לפי עניינו התעפרי:
11עִבְרִ֥י לָכֶ֛ם יוֹשֶׁ֥בֶת שָׁפִ֖יר עֶרְיָה־בֹ֑שֶׁת לֹ֚א יָֽצְאָה֙ יוֹשֶׁ֣בֶת צַֽאֲנָ֔ן מִסְפַּד֙ בֵּ֣ית הָאֵ֔צֶל יִקַּ֥ח מִכֶּ֖ם עֶמְדָּתֽוֹ:
עברי לכם.  התחיל בלשון יחידות נקבה כמדבר אל כנסיה העיר כמו שנאמר יושבת שפיר כולם בשם כנסיה אחת ואמר לכם כמדבר אל הרבים שהרי לרבים הוא אומר:
יושבת שפיר.  שם העיר:
עריה בשת.  גלויה בית הבשת כאשר נקראת שפיר שהוא שם נפל היוצא מרחמה של אשה:
לא יצאה יושבת צאנן.  לא יפקון משזבין יתבי צאנן:
מספד בית האצל יקח מכם עמדתו.  המספד שגרמתם לנגזלים שאתם גוזלים נחלתו כדי להגיש בית בבית שדה בשדה זה אצל זה הוא יקח מכם עמדתו מעמד הבניינים שבנית' והעמדתם על נחלתם:
בית האצל.  איוטמנ"ט בלע"ז:
12כִּֽי־חָ֥לָֽה לְט֖וֹב יוֹשֶׁ֣בֶת מָר֑וֹת כִּֽי־יָ֚רַד רָע֙ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֔ה לְשַׁ֖עַר יְרֽוּשָׁלִָֽם:
כי חלה לטוב.  כי קיותה לטובה אותה היושבת בשלוותה וממרה ע"פ הנביאים:
כי ירד רע.  הרי כי זה משמש בל' אלא היא חלה לטוב אבל מפני מרותה ירד לה רע:
13רְתֹ֧ם הַמֶּרְכָּבָ֛ה לָרֶ֖כֶשׁ יוֹשֶׁ֣בֶת לָכִ֑ישׁ רֵאשִׁ֨ית חַטָּ֥את הִיא֙ לְבַת־צִיּ֔וֹן כִּי־בָ֥ךְ נִמְצְא֖וּ פִּשְׁעֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
רתום המרכבה לרכש.  אסרו המרכבה לרכש שהוא קל לרוץ ותברחו ואמר דונש שהוא ל' ערבי:
14לָכֵן֙ תִּתְּנִ֣י שִׁלּוּחִ֔ים עַ֖ל מוֹרֶ֣שֶׁת גַּ֑ת בָּתֵּ֚י אַכְזִיב֙ לְאַכְזָ֔ב לְמַלְכֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
לכן תתני שלוחים על מורשת גת.  על אשר תתני שלוחים על מלכות דוד אשר הוריש אתכם גת כענין שנאמר (ד"ה א יח) ויקח דוד את גת מיד פלשתים ואתם מואסים בו כמו שנאמר (ישעיה ח) יען אשר מאס העם הזה את מי השלוח וגומר לפיכך בתי אכזיב שהיתה מארץ יהודה ונמשכו אחר פקח בן רמליהו סופן להיות לאכזב למלכי ישראל שיהרג פקח בן רמליהו ויכזבו הנסמכים עליו ובימי אחז נתנבאת נבואה זו:
לכן תתני שלוחים.  פי' לכן כמו על אשר כמו (שם יז) על כן תטעי נטעי נעמנים על אשר נטעתיך נטעי נעמנים ואת נהפכת לזמורות זר:
בתי אכזיב לאכזב.  ל' נופל על הלשון מאגדת חלק למדתי מדרש מקרא זה כך:
15עֹ֚ד הַיֹּרֵשׁ֙ אָ֣בִיא (כתיב אָ֣בִי) לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת מָֽרֵשָׁ֑ה עַד־עֲדֻלָּ֥ם יָב֖וֹא כְּב֥וֹד יִשְׂרָאֵֽל:
עוד היורש אביא לך.  אויבים שיורישו אותך את היושבת במרשה, יורש למרשה לשון נופל על הלשון:
עד עדולם.  שהוא לפני' מן הגבול יסוג אחור ויבא כבוד ישראל שיכבשו העכו"ם מגבול' עד עדולם כן ת"י עד עדולם ייתון בתחום ארעא דישראל, ומדרש אגדה שמעתיו משמו של רבי מנחם:
עוד היורש אביא לך.  ראוים היו בני עילם לירש את ארץ ישראל שהוא היה בכור לבני שם ובשביל אהבת אבותיכ' הסיבותיה לבני ארפכשד עתה אביא את כשדים ואת בני עילם עליהם:
16קָרְחִ֣י וָגֹ֔זִּי עַל־בְּנֵ֖י תַּֽעֲנוּגָ֑יִךְ הַרְחִ֚בִי קָרְחָתֵךְ֙ כַּנֶּ֔שֶׁר כִּֽי־גָל֖וּ מִמֵּֽךְ:
קרחי.  ראשך:
וגוזי.  שערך כמו (איוב א) ויגז את ראשו לשון תלישת שער:
כנשר.  כתרגומו כנשרא דנתרו גדפוהי דרך הנשר למרט רוב כנפיו: