| 1שִׁמְע֞וּ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה פָּר֚וֹת הַבָּשָׁן֙ אֲשֶׁר֙ בְּהַ֣ר שֹֽׁמְר֔וֹן הָעֹֽשְׁק֣וֹת דַּלִּ֔ים הָרֹֽצְצ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֑ים הָאֹֽמְר֥וֹת לַֽאֲדֹֽנֵיהֶ֖ם הָבִ֥יאָה וְנִשְׁתֶּֽה: |
| פרות הבשן.
נשי השרים והסגנים וי"ת עתירי נכסיא:
|
| 2נִשְׁבַּ֨ע אֲדֹנָ֚י יֱהֹוִה֙ בְּקָדְשׁ֔וֹ כִּ֛י הִנֵּ֥ה יָמִ֖ים בָּאִ֣ים עֲלֵיכֶ֑ם וְנִשָּׂ֚א אֶתְכֶם֙ בְּצִנּ֔וֹת וְאַֽחֲרִֽיתְכֶ֖ן בְּסִיר֥וֹת דּוּגָֽה: |
| ונשא אתכם בצנות.
ויטלון יתכון עממיא על תריסהון:
|
| ואחריתכן בסירות דוגה.
ובנתיכון בדוגית ציידין היא ספינה קטנה של ציידי דגים ולפי שקטנה היא קורא לה סיר וקורא לה בלשון משנה דוגית בב"ב:
|
| ואחריתכן. פי' דונש בן לברט מצינו זרעו של אדם נקראים אחריתו כמו (דניאל י״א:ד׳) ובעמדו תשבר מלכותו ותחץ לד' רוחות השמים ולא לאחריתו כלומר ולא יניח מלכותו לבנו:
|
| 3וּפְרָצִ֥ים תֵּצֶ֖אנָה אִשָּׁ֣ה נֶגְדָּ֑הּ וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַֽהַרְמ֖וֹנָה נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| ופרצים תצאנה אשה נגדה.
ובפרצי החומה תצאנה שם לנוס:
|
| אשה נגדה.
בפרצה שתמצא נגדה כמו ויעלו כל העם איש נגדו (יהושע ו) שירבו פרצות בחומה ולא יהיו צריכות לבקש פתחים:
|
| והשלכתנה ההרמונה.
והשלכתן מעליכון הגאוה והשררה שנטלתם ול' ארמי הוא בגמרא (בבא מציעא פ"ג) הרמנא דמלכא הוא ציווי המלך וי"ת ויגלון יתכון להלאה מן טורי חרמיני והם הרי חשך ל' חרב וחרבה:
|
| 4בֹּ֚אוּ בֵֽית־אֵל֙ וּפִשְׁע֔וּ הַגִּלְגָּ֖ל הַרְבּ֣וּ לִפְשֹׁ֑עַ וְהָבִ֚יאוּ לַבֹּ֙קֶר֙ זִבְחֵיכֶ֔ם לִשְׁלֹ֥שֶׁת יָמִ֖ים מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶֽם: |
| באו בית אל וגו'.
כאדם האומר לבן בליעל עשה עשה עד שתתמלא סאתך:
|
| והביאו לבקר זבחיכם.
זאת אומרים להם כומרי הבעל עכו"ם וותרנית היא ואינה מחמרת עליכם. התורה אמרה (שמות כג) לא ילין לבקר אבל לעכו"ם והביאו לבקר. תורה אמרה בקדשים קלים ביום זבחכם יאכל ממחרת (ויקרא י״ט:ו׳) ועכו"ם לג' ימים מעשר בהמותיכם. תורה אמרה שאור לא תקטירו (שם ב) ועכו"ם וקטר מחמץ תודה. תורה אמרה לא תאחר לשלמו (דברים כ״ג:כ״ב) ועכו"ם וקראו נדבות השמיעו הזכירו כל מי שמתנדב ושכח יתן אל לבו ויזכור וי"ת וקטר מחמץ מן אונס כמו אשרו חמוץ (ישעיה א) מכף מעול וחומץ (תהילים ע״א:ד׳):
|
| 5וְקַטֵּ֚ר מֵֽחָמֵץ֙ תּוֹדָ֔ה וְקִרְא֥וּ נְדָב֖וֹת הַשְׁמִ֑יעוּ כִּ֣י כֵ֚ן אֲהַבְתֶּם֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה: |
| וקראו נדבות השמיעו.
בקול זמר ואמרו שקרבן זה מרוצה ומקובל בנדבה כן ת"י:
|
| 6וְגַם־אֲנִי֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם נִקְי֚וֹן שִׁנַּ֙יִם֙ בְּכָל־עָ֣רֵיכֶ֔ם וְחֹ֣סֶר לֶ֔חֶם בְּכֹ֖ל מְקוֹמֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| נקיון שנים.
אקהיות שנים, ד"א נקיון שנים זהו חוסר אכילת בשר שהוא נכנס בין השנים כמו שנאמ' הבשר עודנו בין שניהם (מדבר יא):
|
| 7וְגַ֣ם אָֽנֹכִי֩ מָנַ֨עְתִּי מִכֶּ֜ם אֶת־הַגֶּ֗שֶׁם בְּע֨וֹד שְׁלֹשָׁ֚ה חֳדָשִׁים֙ לַקָּצִ֔יר וְהִמְטַרְתִּי֙ עַל־עִ֣יר אֶחָ֔ת וְעַל־עִ֥יר אַחַ֖ת לֹ֣א אַמְטִ֑יר חֶלְקָ֚ה אַחַת֙ תִּמָּטֵ֔ר וְחֶלְקָ֛ה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ תִּיבָֽשׁ: |
| בעוד שלשה חדשים לקציר.
עד הקציר כלומר ג' חדשים לפני הקציר:
|
| חלקה.
בקעת שדה קמפנייא בלע"ז:
|
| תמטר.
תהא מקום מטר (תעני' כ) אמר מר שתיהן לקללה זו תרקב וזו תיבש:
|
| וחלקה אשר לא תמטיר עליה.
לא תראה נמטרת את עצמה:
|
| 8וְנָע֡וּ שְׁתַּיִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| 9הִכֵּ֣יתִי אֶתְכֶם֘ בַּשִּׁדָּפ֣וֹן וּבַיֵּֽרָקוֹן֒ הַרְבּ֨וֹת גַּנּֽוֹתֵיכֶ֧ם וְכַרְמֵיכֶ֛ם וּתְאֵֽנֵיכֶ֥ם וְזֵֽיתֵיכֶ֖ם יֹאכַ֣ל הַגָּזָ֑ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| הרבות גנותיכם.
שאתם עוסקי' להרבות גנותיכם:
|
| יאכל הגזם.
אכל הגזם:
|
| 10שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֚גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סֽוּסֵיכֶ֑ם וָאַֽעֲלֶ֞ה בְּאֹ֚שׁ מַֽחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| בדרך מצרים.
כדרך ששלחתי עליכם במדבר בצאתכם ממצרים:
|
| עם שבי סוסיכם.
שיהרגו גם הסוסים:
|
| ואעלה באוש מחניכם.
ריח פגריכם מבאיש באפכם העליתי אותו:
|
| 11הָפַ֣כְתִּי בָכֶ֗ם כְּמַהְפֵּכַ֚ת אֱלֹהִים֙ אֶת־סְדֹ֣ם וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה וַתִּֽהְי֕וּ כְּא֖וּד מֻצָּ֣ל מִשְּׂרֵפָ֑ה וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה: |
| כאוד.
טיסו"ן בלע"ז כלומר שחורים וחשוכים וקדרים:
|
| 12לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל עֵקֶב כִּי־זֹ֣את אֶֽעֱשֶׂה־לָּ֔ךְ הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל: |
| לכן.
יען אשר לא שבתם עדי:
|
| כה אעשה לך.
ככל הרעות האלה:
|
| עקב.
כי אתה שומע מפי נביאי אשר זאת אעשה לך:
|
| הכון לקראת.
לשוב מרשעתך:
|
| 13כִּ֡י הִנֵּ֩ה יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֚יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: |
| מה שיחו.
כל מעשיו פורטין לפניו בשעת מיתתו:
|
| עושה שחר.
לצדיקים כאור נוגה:
|
| עיפה.
הופך נוגהן של רשעים לחשך אפלה כמו (ישעיהו ח׳:כ״ב) והנה צרה וחשכה מעוף צוקה וכן (איוב י׳:כ״ב) ארץ עיפתה תעופה כבקר תהיה (שם יא) חשכך כבקר יהי מאיר:
|
| ודורך על במתי ארץ.
משפיל גבוהים וגסי הרוח:
|
