פרק ח

1אֶל־חִכְּךָ֣ שֹׁפָ֔ר כַּנֶּ֖שֶׁר עַל־בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה יַעַן עָֽבְר֣וּ בְרִיתִ֔י וְעַל־תּֽוֹרָתִ֖י פָּשָֽׁעוּ:
אל חכך שופר.  שכינה אומרת לנביא השמע קול חכך וקרא כשופר ואומר עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר ובא אל בית ה' אל חכך שופר כאילו השופר נתון אל חכך:
2לִ֖י יִזְעָ֑קוּ אֱלֹהַ֥י יְדַֽעֲנ֖וּךָ יִשְׂרָאֵֽל:
לי יזעקו.  כשתבוא עליהם הרעה:
אלהי ידענוך.  הלא עמך אנחנו וסרסוהו ודרשוהו לי יזעקו ישר' אלהי ידענוך ואני לא אשמע להם כי
3זָנַ֥ח יִשְׂרָאֵ֖ל ט֑וֹב אוֹיֵ֖ב יִרְדְּפֽוֹ:
זנח ישראל טוב.  לפיכך אויב ירדפו:
4הֵ֚ם הִמְלִיכוּ֙ וְלֹ֣א מִמֶּ֔נִּי הֵשִׂ֖ירוּ וְלֹ֣א יָדָ֑עְתִּי כַּסְפָּ֣ם וּזְהָבָ֗ם עָשׂ֚וּ לָהֶם֙ עֲצַבִּ֔ים לְמַ֖עַן יִכָּרֵֽת:
השירו.  עשו שרים ד"א הסירו את זה ממלוכ' והמליכו את זה ובספר המסור' מוכיח כן שחברו במסורה כתבין שי"ן וקריין סמ"ך ופתרונו סמ"ך:
למען יכרת.  למען כי היה להם זהב לרוב וגרמו להם שיכרת העושר מהם:
5זָנַח֙ עֶגְלֵ֣ךְ שֹֽׁמְר֔וֹן חָרָ֥ה אַפִּ֖י בָּ֑ם עַד־מָתַ֕י לֹ֥א יֽוּכְל֖וּ נִקָּיֹֽן:
זנח.  הקב"ה אתכם בני שומרון בעון עגלים שבבית אל שמלכי שומרון עובדים שם:
עד מתי לא יוכלו.  להפנות לבם להנקות מאותו טינוף:
6כִּ֚י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹֽׁמְרֽוֹן:
כי מישראל והוא.  מכספם וזהבם של כל אחד ואחד הוא גבוי והחרש עשהו והוי"ו של והוא נופל ויש הרבה וי"ו דומין לו (יחזקאל מו) בצאתו וגבאיו ולא ירפאו אף כאן כי מישראל הזמנתו והכנתו והוא נעשה ויש לישב הוי"ו הזאת כן כי מישראל והוא אף העגל הזה מאתם בא כמות העגל הראשון:
שבבים.  לנסרי לווחין ולשון ארמית הוא שיבא מכשורא (סנהדרין ז):
7כִּ֛י ר֥וּחַ יִזְרָ֖עוּ וְסוּפָ֣תָה יִקְצֹ֑רוּ קָמָ֣ה אֵֽין־ל֗וֹ צֶמַח בְּלִ֣י יַֽעֲשֶׂה־קֶּ֔מַח אוּלַ֣י יַֽעֲשֶׂ֔ה זָרִ֖ים יִבְלָעֻֽהוּ:
קמה אין לו.  לזרע שלהם כלו' לא יצליחו במעשיהם:
אולי יעשה.  אף אם יעשה קמח:
זרים יבלעוהו.  אף אם יצליחו בנכסיהם סופו ליפול ביד זרים:
8נִבְלַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ הָי֣וּ בַגּוֹיִ֔ם כִּכְלִ֖י אֵֽין־חֵ֥פֶץ בּֽוֹ:
9כִּֽי־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים:
פרא בודד לו.  נעשו כפרא שהולך בודד לעצמו שואף רוח ממקום למקום לנוד:
התנו אהבים.  י"ת לשון תנים כמו ערוד זה שהולך במדברות שאפו רוח כתנים לקנות להם אוהבים נואפי' זרים התנו אידגרוניו"ט בלע"ז ויש לפרש לשון אתנן:
10גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים:
גם כי יתנו בגוים.  אע"פ שעשו זאת שהתנו אהבים בעכו"ם:
עתה אקבצם.  בבא עת גאולתם לא אעכבנה:
ויחלו מעט ממשא מלך שרים.  ויכנעו מעט בגלות' בבבל מיראת משא מלך שרים מעול האומות שהיו בתוכם:
11כִּֽי־הִרְבָּ֥ה אֶפְרַ֛יִם מִזְבְּח֖וֹת לַֽחֲטֹ֑א הָֽיוּ־ל֥וֹ מִזְבְּח֖וֹת לַֽחֲטֹֽא:
כי הרבה אפרים.  לפיכך אחילנו ממשא מלך שרים:
12 אֶ֨כְתָּב־ (כתיב אֶ֨כְתָּוב) ל֔וֹ רֻבֵּ֖י (כתיב רֻבֵּ֖ו) תּֽוֹרָתִ֑י כְּמוֹ־זָ֖ר נֶחְשָֽׁבוּ:
אכתוב לו.  אני תמיד מוכיחו על ידי נביאי וכותב לו רובי תורתי והם כמו זר נחשבו:
13זִבְחֵ֣י הַבְהָבַ֗י יִזְבְּח֚וּ בָשָׂר֙ וַיֹּאכֵ֔לוּ יְהֹוָ֖ה לֹ֣א רָצָ֑ם עַתָּ֞ה יִזְכֹּ֚ר עֲו‍ֹנָם֙ וְיִפְקֹ֣ד חַטֹּאתָ֔ם הֵ֖מָּה מִצְרַ֥יִם יָשֽׁוּבוּ:
זבחי הבהבי.  זבחי עולתי שהם מהבהבים לפני באש שעל מזבחי:
יזבחו בשר ויאכלו.  למה לי שמביאים אותם יזבחו להיות להם בשר למאכלם ויאכלום כי אינני רוצה אותם:
14וַיִּשְׁכַּ֨ח יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־עֹשֵׂ֗הוּ וַיִּ֙בֶן֙ הֵֽיכָל֔וֹת וִֽיהוּדָ֕ה הִרְבָּ֖ה עָרִ֣ים בְּצֻר֑וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֨י־אֵ֣שׁ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה אַרְמְנֹתֶֽיהָ: