פרק ה

1שִׁמְעוּ־זֹ֨את הַכֹּֽהֲנִ֜ים וְהַקְשִׁ֣יבוּ | בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּבֵ֚ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽאֲזִ֔ינוּ כִּ֥י לָכֶ֖ם הַמִּשְׁפָּ֑ט כִּֽי־פַח֙ הֱיִיתֶ֣ם לְמִצְפָּ֔ה וְרֶ֖שֶׁת פְּרוּשָׂ֥ה עַל־תָּבֽוֹר:

כי לכם המשפט. משפט היסורין עליכם בית המלך ישר' כי אתם הייתם פח על המצפה ורשת על תבור על שני הרים הללו הושיבו פרדסיאות לשמור שלא יעלו ישראל לרגל לבית המקדש:

2וְשַֽׁחֲטָ֥ה שֵׂטִ֖ים הֶעְמִ֑יקוּ וַֽאֲנִ֖י מוּסָ֥ר לְכֻלָּֽם:

ושחטה שטים העמיקו. משך שטיות' העמיקו אני אמרתי כל שאינו עולה לרגל עובר בעשה והם גזרו כל העול' לרגל יהרג הרי שהעמיקו יותר ממני ושחטה לשון זהב שחוט (מלכים א י׳:ט״ז) נמשך ונטוה וי"ת ל' שחיטת זבחים לעכו"ם:

ואני מוסר לכולם. ואף אני אייסרם ביסורין אכין מוסר לכולן:

3אֲנִי֙ יָדַ֣עְתִּי אֶפְרַ֔יִם וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹֽא־נִכְחַ֣ד מִמֶּ֑נִּי כִּ֚י עַתָּה֙ הִזְנֵ֣יתָ אֶפְרַ֔יִם נִטְמָ֖א יִשְׂרָאֵֽל:

כי עתה הזנית אפרים. עד הושע בן אלה היו תולין הקלקלה במלכיהון שהיו מעכבין אותן מלעלות לרגל עמד זה ובטל פרדיסאות ולא עלו לפיכך גלו כי עתה הזנית אפרים ואין להם לתלות במלך כן למדתי בסדר עולם:

4לֹ֚א יִתְּנוּ֙ מַ֣עַלְלֵיהֶ֔ם לָשׁ֖וּב אֶל־אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם כִּ֣י ר֚וּחַ זְנוּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְאֶת־יְהֹוָ֖ה לֹ֥א יָדָֽעוּ:

לא יתנו מעלליהם. לא יעזבו דרכם הרעה כמו (שיר ב) נתן ריחו (ראשית לא) ולא נתנו להרע עמדי (במדבר כ״א:כ״ג) ולא נתן סיחון:

5וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֣ל וְאֶפְרַ֗יִם יִכָּֽשְׁלוּ֙ בַּֽעֲו‍ֹנָ֔ם כָּשַׁ֥ל גַּם־יְהוּדָ֖ה עִמָּֽם:

וענה גאון ישראל. וימאך יקר דישראל כמו (שמות י) לענות מפני לשון עוני והכנעה:

בפניו. ואינון חזן ודונש בן לברט פירשו לשון עדות בבא להם פורענות' יעיד בהם ובפניהם גאוה וגובה שהיו מתגאין ועוברין על רצוני:

6בְּצֹאנָ֣ם וּבִבְקָרָ֗ם יֵֽלְכ֛וּ לְבַקֵּ֥שׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א יִמְצָ֑אוּ חָלַ֖ץ מֵהֶֽם:

בצאנם ובבקרם. בקרבנותיה':

חלץ. נשמט כמו (שמואל ב ב׳:כ״א) וקח לך את חליצתם בגדים שתשמיט מעליהם:

7בַּֽיהֹוָ֣ה בָּגָ֔דוּ כִּֽי־בָנִ֥ים זָרִ֖ים יָלָ֑דוּ עַתָּ֛ה יֹֽאכְלֵ֥ם חֹ֖דֶשׁ אֶת־חֶלְקֵיהֶֽם:

בנים זרים ילדו. שנתחתנו עם עכו"ם:

יאכלם חדש. חדש אב:

8תִּקְע֚וּ שׁוֹפָר֙ בַּגִּבְעָ֔ה חֲצֹֽצְרָ֖ה בָּֽרָמָ֑ה הָרִ֙יעוּ֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן אַֽחֲרֶ֖יךָ בִּנְיָמִֽין:

תקעו שופר. שיזהרו להשמר מן חרב הגייסות שיבאו עליה':

הריעו בית און. אחריך הגייס הולך אתה בנימין זאת הריעו בבית און וי"ת תקעו שופר בשורת חרב באה בעון שהמליכו עליהם את שאול שהיה בגבעה ולא שמעו לקול שמואל שהיה מן הרמה ומלכיהם גרמו להם לסור מאחרי כגון ירבעם וחביריו הריעו עליהם און ושבר גדול:

אחריך בנימין. על שאחרתם וחזרתם אחור מלעלו' לרגל לב"המ שהוא בחלקו של בנימין:

אחריך בנימין. על איחורך את בנימין:

9אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּֽוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶֽאֱמָנָֽה:

לשמה תהיה ביום תוכחה. וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה:

אפרים לשמה וגו'. בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב"ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב"ה בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר חס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיה' ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנא' בשבטי ישראל הודעתי נאמנה:

10הָיוּ֙ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֔ה כְּמַסִּיגֵ֖י גְּב֑וּל עֲלֵיהֶ֕ם אֶשְׁפּ֥וֹךְ כַּמַּ֖יִם עֶבְרָתִֽי:

כמסיגי גבול. כאד' המדביק גבול חבירו כך הם מהרו לאחוז בדרכי ישראל חבריה' המלכים לפיכך עליהם אשפוך וגומר וכמשמעו היו גוזלים שדות אך קשה בעיני כי היה לו לכתוב מסיגי גבול ולא כמסיגי:

11עָשׁ֥וּק אֶפְרַ֖יִם רְצ֣וּץ מִשְׁפָּ֑ט כִּ֣י הוֹאִ֔יל הָלַ֖ךְ אַֽחֲרֵי־צָֽו:

עשוק אפרים. ביד העכו"ם:

רצוץ משפט. מיוסר ביסורים ולמה לו כל זאת כי הואיל ורצה והלך אחרי צוואות חדשות של נביאי הבעל:

12וַֽאֲנִ֥י כָעָ֖שׁ לְאֶפְרָ֑יִם וְכָֽרָקָ֖ב לְבֵ֥ית יְהוּדָֽה:

וכרקב. תולעת האוכל העץ ושוחקו:

13וַיַּ֨רְא אֶפְרַ֜יִם אֶת־חָלְי֗וֹ וִֽיהוּדָה֙ אֶת־מְזֹר֔וֹ וַיֵּ֚לֶךְ אֶפְרַ֙יִם֙ אֶל־אַשּׁ֔וּר וַיִּשְׁלַ֖ח אֶל־מֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב וְה֗וּא לֹ֚א יוּכַל֙ לִרְפֹּ֣א לָכֶ֔ם וְלֹֽא־יִגְהֶ֥ה מִכֶּ֖ם מָזֽוֹר:

מזורו. לשון חולי:

וילך אפרים אל אשור. זה הושע בן אלה שהיה לו לעבד וישב וימרוד (מלכים ב י״ז:א׳):

וישלח. יהודה:

אל מלך ירב. זה אחז שנתן שוחד לתגלת פלאסר לעוזרו על רצין מלך ארם ופקח בן רמליה (מלכי' ב טז):

והוא לא יוכל לרפוא לכם. מהרבה גדודים מפלשתי' וערביים שבאו על אחז כמו שמפורש בדברי הימים (ב כד) כי חלק אחז את בית ה' ויתן למלך אשור ולא לעזרה לו:

ולא יגהה מכם מזור. לא יסור מכם מכאוב ואומר אני שהוא מן התיבות ההפוכות ל' כאשר הוגה מן המסלה (שמואל ב כ׳:י״ג) הורו והוגו מלב (ישעיהו נ״ט:י״ג) הגו סיגים מכסף (משלי כ״ה:ד׳):

14כִּ֣י אָֽנֹכִ֚י כַשַּׁ֙חַל֙ לְאֶפְרַ֔יִם וְכַכְּפִ֖יר לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה אֲנִ֨י אֲנִ֚י אֶטְרֹף֙ וְאֵלֵ֔ךְ אֶשָּׂ֖א וְאֵ֥ין מַצִּֽיל:

אשא ואין מציל. אשא את הטרף:

15אֵלֵ֚ךְ אָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־מְקוֹמִ֔י עַ֥ד אֲשֶׁר־יֶאְשְׁמ֖וּ וּבִקְשׁ֣וּ פָנָ֑י בַּצַּ֥ר לָהֶ֖ם יְשַֽׁחֲרֻֽנְנִי:

אלך. אסתלק מהם ואשובה אל השמים:

עד אשר יאשמו. יחזיקו עצמם כאשמים להודות על אשמתם:

ישחרונני. יבקשונני: