פרק כה

1הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֚ה עַל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהֽוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹֽאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָֽרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל:
בשנה הרביעית: שנה שנתחתס גזר דינם שיגלו ושישתו כוס החמה כמו שאמור בענין קח את כוס וגו' וקודם גזר דין אמר לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יתחתם גזר דינם:
2אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֚הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כָּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כָּל־יֹֽשְׁבֵ֥י יְרֽוּשָׁלִַ֖ם לֵאמֹֽר:
3מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹֽאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד | הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶה שָׁל֚שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וָֽאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם:
שלש ועשרים: יאשיהו מלך שלשים ואחת צא מהם שתים עשרה שנה נשארו תשע עשרה וארבע של בנו הרי שלש ועשרים:
אשכים ודבר: ל' הווה הייתי משכים ומדבר תמיד:
4וְשָׁלַח֩ יְהֹוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹֽא־הִטִּיתֶ֥ם אֶת־אָזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ:
5לֵאמֹ֗ר שֻֽׁבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֚וֹ הָֽרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַֽעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָֽ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַֽאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:
6וְאַל־תֵּֽלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעָבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּֽחֲו‍ֹ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֚יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַֽעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם:
7וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלָ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לְמַ֧עַן הַכְעִיסֵ֛נִי (כתיב הַכְעִסֵ֛ונִי) בְּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם:
8לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי:
9הִֽנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָֽקַחְתִּי֩ אֶת־כָּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֘ עַבְדִּי֒ וַֽהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֚רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־י֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַֽ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחָרְב֖וֹת עוֹלָֽם:
10וְהַֽאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֚וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר:
קול רחים: סימן הוא לסעודת ברית מילה על שם שטוחנין ושוחקין לה סממנין לרפואה:
אור נר: סימן משתה כך שנינו בסנהדרין:
11וְהָֽיְתָה֙ כָּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחָרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה:
12וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֶת־עֲו‍ֹנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם:
13 וְהֵֽבֵאתִי֙ (כתיב וְהֵֽבֵאותִי֙) עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כָּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֚ת כָּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם:
את כל הכתוב: על בבל:
בספר הזה: בסופו:
14כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֚ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפָֽעֳלָ֖ם וּכְמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם:
כי עבדו בם: כמו כי יעבדו בם בבני בבל:
גם המה גוים רבים: מדי ופרס:
15כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֚י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַֽחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֚ה אוֹתוֹ֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אֽוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם:
כוס היין החימה: נבואת הפורענות:
והשקיתה אותו: הנבא להם שלא תשוב עוד בשום תשובה:
16וְשָׁת֕וּ וְהִתְגֹּֽעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּֽינֹתָֽם:
והתגעשו: וישתגעון:
והתהללו: ל' הוללות ישתטו:
17וָֽאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהֹוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם:
18אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחָרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה:
כיום הזה: כאשר הם היום לאחר החורבן כתב ירמיה ספרו:
19אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כָּל־עַמּֽוֹ:
20וְאֵת֙ כָּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כָּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כָּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֚וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד:
ואת כל הערב: כל סומכותא אשר ערבה פרעה ומשענתו עליהם לעזרה:
הערב: גרנטיא"ה בלעז:
21אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
22וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם:
ואת מלכי האי: כל אלו שמנה עד כאן שכיני א"י הם:
23וְאֶת־דְּדָ֚ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כָּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה:
קצוצי פאה: המוקצים בקצה אותה הרוח:
24וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּֽׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר:
מלכי ערב: ערביא:
ואת כל מלכי הערב: סומכוותא של ערביים:
25וְאֵ֣ת | כָּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כָּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כָּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי:
26וְאֵ֣ת | כָּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֚ים וְהָֽרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כָּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַֽחֲרֵיהֶֽם:
ששך: הוא בבל בא"ת ב"ש:
27וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּֽה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֚וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם:
וקיו: כאדם ששותה יותר מדאי שמקיא:
החרב: התגר של המלחמה:
28וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָֽאֲנ֛וּ לָקַֽחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּֽדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ:
29כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁר נִקְרָ֧א־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֚י קֹרֵא֙ עַל־כָּל־יֹֽשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
מחל: מתחיל:
30וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהֹוָ֞ה מִמָּר֚וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֚וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֚ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹֽרְכִ֣ים יַֽעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כָּל־יֹֽשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:
על נוהו: מתאבל על חורבן ביתו:
הידד: ל' הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק ודורכי גתות רגילין בה:
יענה: כל לשון ענייה צעקת קול רם היא:
31בָּ֚א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֚יב לַֽיהֹוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָֽרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהֹוָֽה:
נשפט: מתווכח בדין:
32כֹּ֚ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ:
מגוי אל גוי: שאני מסכסכן זה בזה:
מירכתי: כתרגומו מסיפי:
33וְהָי֞וּ חַלְלֵ֚י יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּֽפְד֗וּ וְלֹ֚א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ:
34הֵילִ֨ילוּ הָֽרֹעִ֜ים וְזַֽעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּי־מָֽלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְבּ֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה:
הילילו: ל' יללה:
והתפלשו: התגיוגלו בעפר ווטרליי"ר בלע"ז:
ותפוצותיכם: הרי זה מקרא קצר כלומ' ותפוצותיכם תקרבנה לבא:
ככלי חמדה: כלומר אם תאמרו חשובים אנחנו הרבה יש כלי חמדה של זכוכית נופלים ומשתברים ואובדים:
35וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָֽרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵֽאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן:
36קוֹל צַֽעֲקַ֣ת הָֽרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם:
37וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָֽה:
ונדמו: ל' חורבה לשון הדימנו, ונדמה שם (לעיל ח):
38עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָֽיְתָ֚ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ:
עזב ככפיר וגו': גלה מלכא מכרכיה ככפיר העוזב את סוכו:
היונה: משתכרת ביין כן ת"י, דבר אחר לשון אונאה: