פרק נח

1קְרָ֚א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֚ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַֽעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם:

והגד לעמי פשעם. אלו תלמידי חכמים שכל שגגתם פשע ששגג' תלמוד עולה זדון:

ולבית יעקב חטאתם. אלו עמי הארץ שאף זדונם שגגה:

2וְאוֹתִ֗י י֥וֹם | יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֚ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן:

ואותי יום יום ידרשון. כענין שנא' ויפתוהו בפיהם (תהלים עח):

ודעת דרכי יחפצון. חפצים לשאול הוראות לחכמים כאילו רוצים לקיימם:

כגוי אשר צדקה עשה וגו'. כך שואלים אותי תמיד משפט צדק ואין דעתם לקיימם וכשהן צמים ואין נענין אומרים למה צמנו ולא ראית ואני אומר הן ביום צומכם תמצאו חפץ כל חפצי צרכיכם אתם עמלים למצוא ואף בגזל וחמס:

3לָ֚מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֚וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ:

וכל עצביכם. בעלי חוב שלכם הנעצבים על ידכם אתם נוגשים אותם ביום צומכם:

4הֵ֣ן לְרִ֚יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹֽא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם:

לא תצומו כיום. כמשפט היום לשבור לבבכם כדי שישמע קולכם במרום:

5הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֚ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַֽיהֹוָֽה:

הלכוף. ה"א זו תמיהא כלו' שמא לכוף כאגמון ראשו אני צריך, אגמון הוא כמין מחט כפוף וצדין בו דגים וקורין לו איי"ם בלע"ז:

הלזה תקרא צום. ל' תמיהא לפיכך הה"א נקודה חטף פתח:

6הֲל֣וֹא זֶה֘ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֚ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ:

חרצובות. ל' קישור ואיסור:

מוטה. הטיית משפט:

וכל מוטה תנתקו. ת"י וכל דין מסטי תסלקון:

7הֲל֨וֹא פָרֹ֚ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַֽעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֚ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם:

ועניים מרודים. נאנחים ונאנקים על צרתם כגון עניי ומרודי (איכה ג׳:י״ט) אריד בשיחי (תהלים נה):

ומבשרך. ומקרובך:

8אָ֣ז יִבָּקַ֚ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַֽאֲרֻכָֽתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֚ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהֹוָ֖ה יַֽאַסְפֶֽךָ:

יבקע כשחר. כעמוד השחר הבוקע בעבים:

וארוכתך מהרה. ורפואתך מהרה כמו אעלה ארוכה לך (ירמיהו ל׳:י״ז):

9אָ֚ז תִּקְרָא֙ וַֽיהֹוָ֣ה יַֽעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֚יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן:

10וְתָפֵ֚ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַֽעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֚ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַֽאֲפֵלָֽתְךָ֖ כַּצָּֽהֳרָֽיִם:

ותפק לרעב נפשך. בתנחומי דברים טובים:

11וְנָֽחֲךָ֣ יְהֹוָה֘ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֚יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַֽחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו:

בצחצחות. בעת צמאון ובצורת כך ת"י:

יחליץ. יזיין כמו חלוצי צבא (במדבר לא):

12וּבָנ֚וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מֽוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֚א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשׁוֹבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת:

משובב נתיבות לשבת. תירגם יונתן מתיב רשיעיא לאורייתא:

משובב. כמו משיב:

לשבת. ליישובו של עולם:

13אִם־תָּשִׁ֚יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֚וֹשׁ יְהֹוָה֙ מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵֽעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר:

14אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־יְהֹוָ֔ה וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳתֵי (כתיב בָּ֣מֳותֵי) אָ֑רֶץ וְהַֽאֲכַלְתִּ֗יךָ נַֽחֲלַת֙ יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י יְהֹוָ֖ה דִּבֵּֽר:

נחלת יעקב אביך. נחלה בלא מצרים כמה שנא' ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כ״ח:י״ד) לא כאברהם שנאמר (שם יג) הארץ אשר אתה רואה ויעקב שמר את השבת שנא' (שם לג) ויחן את פני העיר שקבע תחומין עם דמדומי חמה כך פי' ר' שמשון: