פרק נה

1ה֚וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַֽאֲשֶׁ֥ר אֵין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֚וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב:

הוי כל צמא. הוי זה ל' קריאה וזימון וקיבוץ הוא ויש הרבה במקרא (זכריה ב) הוי הוי ונוסו מארץ צפון:

לכו למים. לתורה:

שברו. ל' לשבור בר (בראשית מב) קנו:

יין וחלב. לקח טוב מיין וחלב:

2לָ֚מָּה תִשְׁקְלוּ־כֶ֙סֶף֙ בְּלוֹא־לֶ֔חֶם וִיגִיֽעֲכֶ֖ם בְּל֣וֹא לְשָׂבְעָ֑ה שִׁמְע֨וּ שָׁמ֚וֹעַ אֵלַי֙ וְאִכְלוּ־ט֔וֹב וְתִתְעַנַּ֥ג בַּדֶּ֖שֶׁן נַפְשְׁכֶֽם:

למה תשקלו כסף. למה תגרמו לכם לשקול כסף לאויביכם בלא לחם:

3הַטּ֚וּ אָזְנְכֶם֙ וּלְכ֣וּ אֵלַ֔י שִׁמְע֖וּ וּתְחִ֣י נַפְשְׁכֶ֑ם וְאֶכְרְתָ֚ה לָכֶם֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם חַסְדֵ֥י דָוִ֖ד הַנֶּאֱמָנִֽים:

חסדי דוד. שאגמול לדוד חסדיו:

4הֵ֛ן עֵ֥ד לְאוּמִּ֖ים נְתַתִּ֑יו נָגִ֥יד וּמְצַוֵּ֖ה לְאֻמִּֽים:

לאומים. שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם:

5הֵ֣ן גּ֚וֹי לֹֽא־תֵדַע֙ תִּקְרָ֔א וְג֥וֹי לֹֽא־יְדָע֖וּךָ אֵלֶ֣יךָ יָר֑וּצוּ לְמַ֙עַן֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵֽאֲרָֽךְ:

הן גוי לא תדע תקרא. לשמושך אם אלי תשמעו לשם ה' הנקרא עליך:

6דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב:

בהמצאו. קודם גזר דין בעוד שהוא אומר לכם דרשוני:

7יַֽעֲזֹ֚ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֚ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִירַֽחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ:

8כִּ֣י לֹ֚א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהֹוָֽה:

כי לא מחשבותי מחשבותיכם. אין שלי ושלכם שוות לכך אני אומר לכם יעזוב רשע דרכו ויתפוש את דרכי:

ואיש און מחשבותיו. ויתפוש את מחשבותי לעשות הטוב בעיני, ומדרש אגדה:

כי לא מחשבותי וגו'. אין דיני כדיני בשר ודם אתם מי שמודה בדין מתחייב אבל אני מודה ועוזב ירוחם (משלי כה):

9כִּי־גָֽבְה֥וּ שָׁמַ֖יִם מֵאָ֑רֶץ כֵּ֣ן גָּֽבְה֚וּ דְרָכַי֙ מִדַּרְכֵיכֶ֔ם וּמַחְשְׁבֹתַ֖י מִמַּחְשְׁבֹֽתֵיכֶֽם:

כי גבהו שמים וגו'. כלומר כי יש הבדל וחילוק מעלות ושבח בדרכי יותר מדרכיכ' ובמחשבותי יותר ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ אתם נותנים לב למרוד בי ואני נותן לב להשיב אתכם:

10כִּ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּי אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהֽוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֚תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָֽאֹכֵֽל:

כי כאשר ירד הגשם והשלג. ולא ישוב ריקם אך ייטיב לעולם:

11כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֚ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹֽא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֚י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו:

כן יהיה דברי אשר יצא מפי. להודיעכם ע"י הנביאים לא ישוב ריקם אך ייטיב לכם אם תשמעו להם:

12כִּֽי־בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּֽוּבָל֑וּן הֶֽהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֚וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכָל־עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ־כָֽף:

כי בשמחה תצאו. מן הגלות:

ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. שיתנו לכם פריים וצמחם ויהנו (ירוננו) יושביהם:

13תַּ֚חַת הַֽנַּֽעֲצוּץ֙ יַֽעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ וְתַ֥חַת (כתיב תַ֥חַת) הַסִּרְפָּ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס וְהָיָ֚ה לַֽיהֹוָה֙ לְשֵׁ֔ם לְא֥וֹת עוֹלָ֖ם לֹ֥א יִכָּרֵֽת:

תחת הנעצוץ וגו'. רבותינו דרשו תחת הרשעים יעלו צדיקים:

נעצוץ. וסרפד מיני קוצים הם כלומר הרשעים יאבדו והצדיקים יטלו ממשלתם: