| 1שִׁמְע֥וּ אֵלַ֛י רֹ֥דְפֵי צֶ֖דֶק מְבַקְשֵׁ֣י יְהֹוָ֑ה הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־צ֣וּר חֻצַּבְתֶּ֔ם וְאֶל־מַקֶּ֥בֶת בּ֖וֹר נֻקַּרְתֶּֽם: |
| אל צור חוצבתם:
ממנו:
|
| ואל מקבת בור:
שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר:
|
| נוקרתם: בה:
|
| נוקרתם:
ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):
|
| 2הַבִּ֙יטוּ֙ אֶל־אַבְרָהָ֣ם אֲבִיכֶ֔ם וְאֶל־שָׂרָ֖ה תְּחֽוֹלֶלְכֶ֑ם כִּֽי־אֶחָ֣ד קְרָאתִ֔יו וַֽאֲבָֽרְכֵ֖הוּ וְאַרְבֵּֽהוּ: |
| תחוללכם:
אשר תלד אתכ':
|
| כי אחד קראתיו:
כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:
|
| 3כִּֽי־נִחַ֨ם יְהֹוָ֜ה צִיּ֗וֹן נִחַם֙ כָּל־חָרְבֹתֶ֔יהָ וַיָּ֚שֶׂם מִדְבָּרָהּ֙ כְּעֵ֔דֶן וְעַרְבָתָ֖הּ כְּגַן־יְהֹוָ֑ה שָׂשׂ֚וֹן וְשִׂמְחָה֙ יִמָּ֣צֵא בָ֔הּ תּוֹדָ֖ה וְק֥וֹל זִמְרָֽה: |
| וערבתה:
אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:
|
| תודה:
קול הודייה:
|
| 4הַקְשִׁ֚יבוּ אֵלַי֙ עַמִּ֔י וּלְאוּמִּ֖י אֵלַ֣י הַֽאֲזִ֑ינוּ כִּ֚י תוֹרָה֙ מֵֽאִתִּ֣י תֵצֵ֔א וּמִ֨שְׁפָּטִ֔י לְא֥וֹר עַמִּ֖ים אַרְגִּֽיעַ: |
| כי תורה מאתי תצא:
דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:
|
| ארגיע:
אניח:
|
| 5קָר֚וֹב צִדְקִי֙ יָצָ֣א יִשְׁעִ֔י וּזְרֹעַ֖י עַמִּ֣ים יִשְׁפֹּ֑טוּ אֵלַי֙ אִיִּ֣ים יְקַוּ֔וּ וְאֶל־זְרוֹעִ֖י יְיַחֵלֽוּן: |
| ישפוטו:
ייסרו יושטיצ"א בלע"ז:
|
| 6שְׂאוּ֩ לַשָּׁמַ֨יִם עֵֽינֵיכֶ֜ם וְהַבִּ֧יטוּ אֶל־הָאָ֣רֶץ מִתַּ֗חַת כִּֽי־שָׁמַ֜יִם כֶּעָשָׁ֚ן נִמְלָ֙חוּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ כַּבֶּ֣גֶד תִּבְלֶ֔ה וְיֹֽשְׁבֶ֖יהָ כְּמוֹ־כֵ֣ן יְמוּת֑וּן וִישֽׁוּעָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וְצִדְקָתִ֖י לֹ֥א תֵחָֽת: |
| שמים כעשן נמלחו:
שרי צבאות האומות שבשמים:
|
| נמלחו:
נתבלו כמו (ירמיהו ל״ח:י״א) בלויי הסחבות והמלחי', בגד הנשחת, ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה):
|
| והארץ:
שלטוני הארץ:
|
| ויושביה:
שאר העם:
|
| וישועתי:
לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם:
|
| 7שִׁמְע֚וּ אֵלַי֙ יֹ֣דְעֵי צֶ֔דֶק עַ֖ם תּוֹרָתִ֣י בְלִבָּ֑ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ חֶרְפַּ֣ת אֱנ֔וֹשׁ וּמִגִּדֻּפֹתָ֖ם אַל־תֵּחָֽתּוּ: |
| 8כִּ֚י כַבֶּ֙גֶד֙ יֹֽאכְלֵ֣ם עָ֔שׁ וְכַצֶּ֖מֶר יֹֽאכְלֵ֣ם סָ֑ס וְצִדְקָתִי֙ לְעוֹלָ֣ם תִּֽהְיֶ֔ה וִישֽׁוּעָתִ֖י לְד֥וֹר דּוֹרִֽים: |
| עש:
וסס מיני תולעים הם:
|
| 9עוּרִ֨י עוּרִ֚י לִבְשִׁי־עֹז֙ זְר֣וֹעַ יְהֹוָ֔ה עוּרִי כִּ֣ימֵי קֶ֔דֶם דּוֹר֖וֹת עֽוֹלָמִ֑ים הֲל֥וֹא אַתְּ־הִ֛יא הַמַּֽחְצֶ֥בֶת רַ֖הַב מְחוֹלֶ֥לֶת תַּנִּֽין: |
| עורי עורי:
תפילת הנביא היא:
|
| רהב:
מצרים שכתוב בה רהב הם שבת (לעיל ל):
|
| מחוללת:
לשון הרג חלל:
|
| תנין:
פרעה:
|
| 10הֲל֚וֹא אַתְּ־הִיא֙ הַמַּֽחֲרֶ֣בֶת יָ֔ם מֵ֖י תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה הַשָּׂ֙מָה֙ מַֽעֲמַקֵּי־יָ֔ם דֶּ֖רֶךְ לַֽעֲבֹ֥ר גְּאוּלִֽים: |
| 11וּפְדוּיֵ֨י יְהֹוָ֜ה יְשׁוּב֗וּן וּבָ֚אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֚וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂיג֔וּן נָ֖סוּ יָג֥וֹן וַֽאֲנָחָֽה: |
| ופדויי ה' ישובון:
לשון תפלה ומוסב על עורי עורי:
|
| 12אָֽנֹכִ֧י אָֽנֹכִ֛י ה֖וּא מְנַֽחֶמְכֶ֑ם מִי־אַ֚תְּ וַתִּֽירְאִי֙ מֵֽאֱנ֣וֹשׁ יָמ֔וּת וּמִבֶּן־אָדָ֖ם חָצִ֥יר יִנָּתֵֽן: |
| מי את:
בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:
|
| 13וַתִּשְׁכַּ֞ח יְהֹוָ֣ה עֹשֶׂ֗ךָ נוֹטֶ֣ה שָׁמַיִם֘ וְיֹסֵ֣ד אָרֶץ֒ וַתְּפַחֵ֨ד תָּמִ֜יד כָּל־הַיּ֗וֹם מִפְּנֵי֙ חֲמַ֣ת הַמֵּצִ֔יק כַּֽאֲשֶׁ֥ר כּוֹנֵ֖ן לְהַשְׁחִ֑ית וְאַיֵּ֖ה חֲמַ֥ת הַמֵּצִֽיק: |
| ותשכח ה' עושך:
ולא נשענת עליו:
|
| המציק:
מושלי אומות העולם המשעבדים בכם:
|
| כאשר כונן:
נזדמן:
|
| ואיה חמת המציק:
מחר בא ואיננו:
|
| 14מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹֽא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ: |
| מהר צועה להפתח:
אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:
|
| צועה:
ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש:
|
| צועה:
חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו
|
| ולא ימות:
המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי:
|
| 15וְאָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ רֹגַ֣ע הַיָּ֔ם וַיֶּֽהֱמ֖וּ גַּלָּ֑יו יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: |
| רוגע הים:
לשון עורי רגע (איוב ז׳:ה׳) פרונצ"א בלע"ז:
|
| 16וָֽאָשִׂ֚ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֚עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה: |
| לנטוע שמים:
לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא:
|
| וליסוד ארץ:
ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא:
|
| 17הִתְעֽוֹרְרִ֣י הִֽתְעֽוֹרְרִ֗י קוּמִי יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֲשֶׁ֥ר שָׁתִ֛ית מִיַּ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־כּ֣וֹס חֲמָת֑וֹ אֶת־קֻבַּ֜עַת כּ֧וֹס הַתַּרְעֵלָ֛ה שָׁתִ֖ית מָצִֽית: |
| קבעת:
ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה):
|
| התרעלה:
הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו
|
| תרעלה:
אינטומישמנ"ט בלע"ז:
|
| מצית:
אגושטי"ר בלע"ז:
|
| 18אֵ֚ין־מְנַהֵ֣ל לָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים יָלָ֑דָה וְאֵ֚ין מַֽחֲזִיק֙ בְּיָדָ֔הּ מִכָּל־בָּנִ֖ים גִּדֵּֽלָה: |
| 19שְׁתַּ֚יִם הֵ֙נָּה֙ קֹֽרְאֹתַ֔יִךְ מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑ךְ הַשֹּׁ֧ד וְהַשֶּׁ֛בֶר וְהָֽרָעָ֥ב וְהַחֶ֖רֶב מִ֥י אֲנַֽחֲמֵֽךְ: |
| שתים הנה קראתיך:
צרות כפולות שתים שתים:
|
| מי אנחמך:
מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך:
|
| 20בָּנַ֜יִךְ עֻלְּפ֥וּ שָֽׁכְב֛וּ בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצ֖וֹת כְּת֣וֹא מִכְמָ֑ר הַֽמְלֵאִ֥ים חֲמַת־יְהֹוָ֖ה גַּֽעֲרַ֥ת אֱלֹהָֽיִךְ: |
| עולפו:
לשון עייפות כמו (עמוס ח׳:י״ג) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז:
|
| כתוא מכמר:
הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד):
|
| 21לָכֵ֛ן שִׁמְעִי־נָ֥א זֹ֖את עֲנִיָּ֑ה וּשְׁכֻרַ֖ת וְלֹ֥א מִיָּֽיִן: |
| ושכורת ולא מיין:
שכורת מדבר אחר שלא מיין:
|
| 22כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנַ֣יִךְ יְהֹוָ֗ה וֵֽאלֹהַ֙יִךְ֙ יָרִ֣יב עַמּ֔וֹ הִנֵּ֥ה לָקַ֛חְתִּי מִיָּדֵ֖ךְ אֶת־כּ֣וֹס הַתַּרְעֵלָ֑ה אֶת־קֻבַּ֙עַת֙ כּ֣וֹס חֲמָתִ֔י לֹֽא־תוֹסִ֥יפִי לִשְׁתּוֹתָ֖הּ עֽוֹד: |
| יריב עמו:
אשר ידין דין עמו:
|
| 23וְשַׂמְתִּ֙יהָ֙ בְּיַד־מוֹגַ֔יִךְ אֲשֶׁר־אָֽמְר֥וּ לְנַפְשֵׁ֖ךְ שְׁחִ֣י וְנַֽעֲבֹ֑רָה וַתָּשִׂ֚ימִי כָאָ֙רֶץ֙ גֵּוֵ֔ךְ וְכַח֖וּץ לַעֹֽבְרִֽים: |
| מוגיך:
מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (שמואל א י״ד:ט״ז) קרושלי"ר בלע"ז
|
| שחי ונעבורה:
על גביך:
|
