פרק מט

1שִׁמְע֚וּ אִיִּים֙ אֵלַ֔י וְהַקְשִׁ֥יבוּ לְאֻמִּ֖ים מֵֽרָח֑וֹק יְהֹוָה֙ מִבֶּ֣טֶן קְרָאָ֔נִי מִמְּעֵ֥י אִמִּ֖י הִזְכִּ֥יר שְׁמִֽי:

מבטן קראני: משאני בבטן עלתה לפניו במחשבה להיות שמי ישעי' להנבא ישועו' ונחמו':

2וַיָּ֚שֶׂם פִּי֙ כְּחֶ֣רֶב חַדָּ֔ה בְּצֵ֥ל יָד֖וֹ הֶחְבִּיאָ֑נִי וַיְשִׂימֵ֙נִי֙ לְחֵ֣ץ בָּר֔וּר בְּאַשְׁפָּת֖וֹ הִסְתִּירָֽנִי:

וישם פי כחרב חדה: להוכיח את הרשעים ולהתנבאו' עליהם פורענות:

בצל ידו החביאני: שלא יוכלו להרע לי:

לחץ ברור: ממורט קלי"ר בלע"ז:

באשפתו: כלי נרתק החצים שקורין קוייכר"א בלע"ז:

3וַיֹּ֥אמֶר לִ֖י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יִשְׂרָאֵ֕ל אֲשֶׁר־בְּךָ֖ אֶתְפָּאָֽר:

4וַֽאֲנִ֚י אָמַ֙רְתִּי֙ לְרִ֣יק יָגַ֔עְתִּי לְתֹ֥הוּ וְהֶ֖בֶל כֹּחִ֣י כִלֵּ֑יתִי אָכֵן֙ מִשְׁפָּטִ֣י אֶת־יְהֹוָ֔ה וּפְעֻלָּתִ֖י אֶת־אֱלֹהָֽי:

ואני אמרתי לריק יגעתי: כשראיתי שאני מוכיחם ואינם שומעים:

אכן משפטי את ה': הוא יודע שאינה מאתי אלא מאתם:

5וְעַתָּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה יֹֽצְרִ֚י מִבֶּ֙טֶן֙ לְעֶ֣בֶד ל֔וֹ לְשׁוֹבֵ֚ב יַֽעֲקֹב֙ אֵלָ֔יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל ל֣וֹ (כתיב לֹ֣א) יֵאָסֵ֑ף וְאֶכָּבֵד֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וֵֽאלֹהַ֖י הָיָ֥ה עֻזִּֽי:

לו יאסף: אליו ישוב בתשוב':

6וַיֹּ֗אמֶר נָקֵ֨ל מִֽהְיֽוֹתְךָ֥ לִי֙ עֶ֔בֶד לְהָקִים֙ אֶת־שִׁבְטֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְצוּרֵ֥י (כתיב וּנְציּרֵ֥י) יִשְׂרָאֵ֖ל לְהָשִׁ֑יב וּנְתַתִּ֙יךָ֙ לְא֣וֹר גּוֹיִ֔ם לִֽהְי֥וֹת יְשֽׁוּעָתִ֖י עַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ:

נקל מהיותך וגו': מתנה קטנה היא בעיני שתהא לך זאת לבדה שתהא לי עבד להקים את יעקב ולהשיב אלי נצורי ישראל והנני מוסיף לך עוד ונתתיך לאור גוים ולהנבא על מפלתה של בבל שהיא שמחה לכל העולם:

ונצורי ישראל: כמו (משלי ז׳:י׳) ונצורת לב שלבם מוקף יצר הרהורי עבירה כעיר נצורה מצור הצרים עליה:

7כֹּ֣ה אָֽמַר־יְהֹוָה֩ גֹּאֵ֨ל יִשְׂרָאֵ֜ל קְדוֹשׁ֗וֹ לִבְזֹה־נֶ֜פֶשׁ לִמְתָ֚עֵֽב גּוֹי֙ לְעֶ֣בֶד מֹֽשְׁלִ֔ים מְלָכִים֙ יִרְא֣וּ וָקָ֔מוּ שָׂרִ֖ים וְיִֽשְׁתַּֽחֲו֑וּ לְמַ֚עַן יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר נֶֽאֱמָ֔ן קְדֹ֥שׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וַיִּבְחָרֶֽךָּ:

לבזה נפש: נפש בזויה:

למתעב גוי: למי שהגוי מתעבו:

מלכים יראו: אותו וקמו:

אשר נאמן: לשמור הבטחתו שהבטיח לאברהם על המלכיות כענין שנאמר והנה תנור עשן וגו' (בראשית ט״ו:י״ז):

קדוש ישראל: הוא ויבחרך:

8כֹּ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה בְּעֵ֚ת רָצוֹן֙ עֲנִיתִ֔יךָ וּבְי֥וֹם יְשׁוּעָ֖ה עֲזַרְתִּ֑יךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֙ לִבְרִ֣ית עָ֔ם לְהָקִ֣ים אֶ֔רֶץ לְהַנְחִ֖יל נְחָל֥וֹת שֹֽׁמֵמֽוֹת:

בעת רצון: בעת תפלה שאתה מתרצה ומתפייס לפני:

וביום ישועה: שתהא צריך לישועה:

ואצרך: ואשמרך:

לברית עם: להיות עם ברית לי:

להקים ארץ: ארץ ישראל הבחורה לי בכל הארצות:

9לֵאמֹ֚ר לַֽאֲסוּרִים֙ צֵ֔אוּ לַֽאֲשֶׁ֥ר בַּחֹ֖שֶׁךְ הִגָּל֑וּ עַל־דְּרָכִ֣ים יִרְע֔וּ וּבְכָל־שְׁפָיִ֖ים מַרְעִיתָֽם:

לאסורים צאו: לעת אשר אומר לאסורי גולה צאו:

שפיים: תרגם יונתן נגדין, נחלי מים:

10לֹ֚א יִרְעָ֙בוּ֙ וְלֹ֣א יִצְמָ֔אוּ וְלֹֽא־יַכֵּ֥ם שָׁרָ֖ב וָשָׁ֑מֶשׁ כִּֽי־מְרַֽחֲמָ֣ם יְנַֽהֲגֵ֔ם וְעַל־מַבּ֥וּעֵי מַ֖יִם יְנַֽהֲלֵֽם:

שרב: חום:

11וְשַׂמְתִּ֥י כָל־הָרַ֖י לַדָּ֑רֶךְ וּמְסִלֹּתַ֖י יְרֻמֽוּן:

ושמתי כל הרי לדרך: כלפי שאמר (לעיל לג) על ידי חורבנה שבת עובר אורח עכשיו ישובו וילכו בו עוברים ושבי':

ומסלותי ירומון: כלפי שאמר (שם) נשמו מסלות נתקלקלו מאין מתקן אותם עכשיו ומסילותי ירומון יתקנו קילקול הדרכים ויגביה אותם כמשפט בחלוקי אבנים ועפר:

12הִנֵּ֣ה אֵ֕לֶּה מֵֽרָח֖וֹק יָבֹ֑אוּ וְהִנֵּה־אֵ֙לֶּה֙ מִצָּפ֣וֹן וּמִיָּ֔ם וְאֵ֖לֶּה מֵאֶ֥רֶץ סִינִֽים:

מארץ סינים: מארע דרומא:

13רָנּ֚וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְגִ֣ילִי אָ֔רֶץ וּפִצְח֥וּ (כתיב יּפִצְח֥וּ) הָרִ֖ים רִנָּ֑ה כִּֽי־נִחַ֚ם יְהֹוָה֙ עַמּ֔וֹ וַֽעֲנִיָּ֖ו יְרַחֵֽם:

כי נחם ה': את עמו:

14וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי יְהֹוָ֑ה וַֽאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי:

ותאמר ציון: היא היתה סבורה ששכחתיה:

15הֲתִשְׁכַּ֚ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵֽרַחֵ֖ם בֶּן־בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ:

התשכח אשה עולה: עולל שלה:

מרחם בן בטנה: מלרחם על בן בטנה:

גם אלה תשכחנה: אפילו אם אלה תשכחנה אנכי לא אשכחך:

16הֵ֥ן עַל־כַּפַּ֖יִם חַקֹּתִ֑יךְ חֽוֹמֹתַ֥יִךְ נֶגְדִּ֖י תָּמִֽיד:

על כפים: על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לב) על כפים כסה אור:

17מִֽהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַֽחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ:

מהרו בניך: לשוב:

18שְׂאִ֨י־סָבִ֚יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ־לָ֑ךְ חַי־אָ֣נִי נְאֻם־יְהֹוָ֗ה כִּ֚י כֻלָּם֙ כַּֽעֲדִ֣י תִלְבָּ֔שִׁי וּתְקַשְּׁרִ֖ים כַּכַּלָּֽה:

19כִּ֚י חָרְבֹתַ֙יִךְ֙ וְשֹׁ֣מְמֹתַ֔יִךְ וְאֶ֖רֶץ הֲרִֽסֻתֵ֑ךְ כִּ֚י עַתָּה֙ תֵּֽצְרִ֣י מִיּוֹשֵׁ֔ב וְרָֽחֲק֖וּ מְבַלְּעָֽיִךְ:

תצרי מיושב: תהי צרה מרוב יושבים שיבאו לתוכך יהי להם המקום צר מלבנות להם בתים:

20עוֹד יֹֽאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה:

בני שכוליך: בנים שהיית שכולה מהם:

גשה לי: התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה:

21וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֚י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַֽאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה | וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֚ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם:

גלמודה: שולדא בלע"ז:

וסורה: מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה:

22כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֚א אֶל־גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל־עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֚יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל־כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה:

ידי: נסי סימן להביא גליות:

נסי: פירקא בלע"ז כמו וכנס על הגבעה (לעיל ל) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד:

בחוצן: איישיל"א בלע"ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי (נחמיה ה):

23וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶרֶץ יִשְׁתַּֽחֲווּ לָ֔ךְ וַֽעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי:

24הֲיֻקַּ֥ח מִגִּבּ֖וֹר מַלְק֑וֹחַ וְאִם־שְׁבִ֥י צַדִּ֖יק יִמָּלֵֽט:

היוקח מגבור מלקוח: כסבורים אתם שאי אפשר לקחת מעשו מלקוח שביו של יעקב הצדיק:

25כִּי־כֹ֣ה | אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה גַּם־שְׁבִ֚י גִבּוֹר֙ יֻקָּ֔ח וּמַלְק֥וֹחַ עָרִ֖יץ יִמָּלֵ֑ט וְאֶת־יְרִיבֵךְ֙ אָֽנֹכִ֣י אָרִ֔יב וְאֶת־בָּנַ֖יִךְ אָֽנֹכִ֥י אוֹשִֽׁיעַ:

ואת יריבך: ועם מריביך אני אריב:

26וְהַֽאֲכַלְתִּ֚י אֶת־מוֹנַ֙יִךְ֙ אֶת־בְּשָׂרָ֔ם וְכֶֽעָסִ֖יס דָּמָ֣ם יִשְׁכָּר֑וּן וְיָֽדְע֣וּ כָל־בָּשָׂ֗ר כִּ֣י אֲנִ֚י יְהֹוָה֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹֽאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַֽעֲקֹֽב:

והאכלתי את מוניך: הבבליי' לחית השדה את בשרם, מוניך ל' אל תונו (ויקרא כה) אונאת דברים המקנתרי' אותך בגידופיהם:

וכעסיס: מתק יין:

דמם ישכרון: כן ישכרו מדמם אותם הרגילים לשתות דם ומי הם אלו עוף השמים כן ת"י: