פרק יז

1מַשָּׂ֖א דַּמָּ֑שֶׂק הִנֵּ֚ה דַמֶּ֙שֶׂק֙ מוּסָ֣ר מֵעִ֔יר וְהָֽיְתָ֖ה מְעִ֥י מַפָּלָֽה:
מוסר מעיר: לשון הסרה:
מעיר: מהיות עיר:
מעי: לשון שפלות ועומק כמו מעות ימים:
2עֲזֻב֖וֹת עָרֵ֣י עֲרֹעֵ֑ר לַֽעֲדָרִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ינָה וְרָֽבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד:
עזובות ערי ערוער: י"ת לשון חורבן כמו ערער תתערער ופירושו על ערי ארם, ומדרש אגדה מתמיה לפי שערוער מארץ ישראל היתה שנאמר (במדבר לב) ואת ערוער, עומד בדמשק ומכריז בערוער אלא שהיו בדמשק שווקים כמנין ימות החמה וכל אחת יש בה עכו"ם ועובדים לה יום אחד בשנה וישראל עשו את כולן קבוץ אחד והיו עובדין את כלם בכל יום לכך הזכיר מפלת ערוער אצל דמשק, ואני מפרשו לפי פשט המקרא על שנתחברו רצין ופקח בן רמליהו יחד והנביא היה מתנבא על מפלת דמשק ואמר הנה דמשק מוסר מעיר ערי ערוער שהיו של פקח כבר היו עזובות שגלו הראובני והגדי כבר והרי תמיד לעדרי צאן הם נתונות ורובצים שם צאן מואב ואין מחריד עוד תהי מלכות פקח הולכת וכלה ותלכד גם שומרון בימי הושע ואז ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק שיהרג רצין:
3וְנִשְׁבַּ֚ת מִבְצָר֙ מֵֽאֶפְרַ֔יִם וּמַמְלָכָ֥ה מִדַּמֶּ֖שֶׂק וּשְׁאָ֣ר אֲרָ֑ם כִּכְב֚וֹד בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְי֔וּ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
ככבוד: עשרת השבטים יהיו גם אלו גלו לחלח וחבור ואלו יגלו לקיר שנאמר ויגלה קירה ואת רצין המית (מלכים ב ט״ז:ט׳):
4וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִדַּ֖ל כְּב֣וֹד יַֽעֲקֹ֑ב וּמִשְׁמַ֥ן בְּשָׂר֖וֹ יֵֽרָזֶֽה:
ומשמן בשרו ירזה: ועותר יקריה יגלי:
5וְהָיָ֗ה כֶּֽאֱסֹף֙ קָצִ֣יר קָמָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ שִׁבֳּלִ֣ים יִקְצ֑וֹר וְהָיָ֛ה כִּמְלַקֵּ֥ט שִׁבֳּלִ֖ים בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים:
והיה כאסוף קציר קמה: כמו שבעת קצירת קמה אוסף הקוצר צבת הקמה ביד אחת וזרועו השנית שבלים יקצור במגל כן יעקור סנחרב ויגלה הכל ואף לקט הנושר בשעת קציר' ילקט וישאנו כלומ' אף הבורחים לא ימלטו מידו וילקטום (כמו שמלקט שבלים סא"א):
בעמק רפאים: הוא הגיא אשר על פני ירושלים בספר יהושע תמצא שעמק רפאים סמוכה לירושלים:
6וְנִשְׁאַר־בּ֚וֹ עֹֽלֵלוֹת֙ כְּנֹ֣קֶף זַ֔יִת שְׁנַ֧יִם שְׁלֹשָׁ֛ה גַּרְגְּרִ֖ים בְּרֹ֣אשׁ אָמִ֑יר אַרְבָּעָ֣ה חֲמִשָּׁ֗ה בִּסְעִפֶ֙יהָ֙ פֹּֽרִיָּ֔ה נְאֻם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ונשאר בו: חזקיהו וסייעתו שהם תוך ירושלים אנשים מעט כעוללות כרם וכנוקף זית המשאיר שנים שלשה גרגרים:
כנוקף זית: קוצץ זיתים ללוקטן מן האילן וכן ונקף בסבכי היער (לעיל י), ורבותינו דרשו ונשאר בו בהמון סנחריב אנשי' מעט כנוקף זית כדאיתא באגדת חלק:
בראש אמיר: בראש הענף:
בסעיפיה: בענפיה, וכן וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן מסעף פארה (לעיל י):
7בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִשְׁעֶ֥ה הָֽאָדָ֖ם עַל־עֹשֵֹ֑הוּ וְעֵינָ֕יו אֶל־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל תִּרְאֶֽינָה:
ישעה: יפנה אל עושהו כמו וישע אל הבל (בראשית ד):
האדם: צדיקי' שנשארו בם:
8וְלֹ֣א יִשְׁעֶ֔ה אֶל־הַמִּזְבְּח֖וֹת מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדָ֑יו וַֽאֲשֶׁ֨ר עָשׂ֚וּ אֶצְבְּעֹתָיו֙ לֹ֣א יִרְאֶ֔ה וְהָֽאֲשֵׁרִ֖ים וְהָֽחַמָּנִֽים:
לא יראה: לא יחשבו בעיניו:
9בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יִֽהְי֣וּ | עָרֵ֣י מָֽעוּזּ֗וֹ כַּֽעֲזוּבַ֚ת הַחֹ֙רֶשׁ֙ וְהָ֣אָמִ֔יר אֲשֶׁ֣ר עָֽזְב֔וּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָֽיְתָ֖ה שְׁמָמָֽה:
ערי מעוזו: של ישראל:
כעזובת החרש והאמיר: עזובות כיער הזה חריבות מאין אדם:
חורש: הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא:
והאמיר: אף הוא יער מקום אילנות כעזובת ערי האמורי שהניחום חריבות בימי יהושע כחורש והאמיר וברחו להם מפני בני ישראל והיתה ארץ ישראל שממה:
10כִּ֚י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָֽעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַֽעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ:
על כן תטעי וגו': על כן כאשר נטעתיך מתחילה נטעתי נטע נעמנים שנים עשר בני יעקב ובהעלות נטעיך לזמורות נתנו זרע שאינו הגון כזמורות זרות שאינם ממין גפן אלא דומים לגפן:
תזרענו: תתנו זרעך באותו נטע ועוד י"ל וזמורות זר תזרענו התחתנת בכותים ונתערבו בכם:
11בְּי֚וֹם נִטְעֵךְ֙ תְּשַׂגְשֵׂ֔גִי וּבַבֹּ֖קֶר זַרְעֵ֣ךְ תַּפְרִ֑יחִי נֵ֥ד קָצִ֛יר בְּי֥וֹם נַֽחֲלָ֖ה וּכְאֵ֥ב אָנֽוּשׁ:
ביום נטעך תשגשגי: לשון סכסוך נשתגשגו זמורותיך במיני דשאים וערבובים המקלקלים ענפי הגפן כלומר במקום שנטעתיך לי לכרם שם קילקלת במעשיך הוא שאמר להם (יחזקאל כ׳:ה׳) ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ונאמר (שם) וימרו בי ולא אבו לשמוע וגו' ואף כאן תשגשגי נתערבת בתועבות המצריים:
ובבקר זרעך תפריחי: וליום המחרת כשהוצאתיך משם הכנסתיך לארץ גם שם זרעך הרע הפרחת:
נד קציר ביום נחלה: גדיש של קציר רע אשר הוכיח ביום נחלה אותו קציר הגיע ליום צרה:
נד: הוא לשון גובה וכן נצבו כמו נד נוזלים (שמות טו) וכן כונס כנד (תהלים לג) ואין נד ונוד שוים:
וכאב אנוש: שנשלמת שכרך:
אנוש: נעכר בחולי רע וכן ויאנש (שמואל ב' יא) וכן כי אנושה מכותיה (מיכה א׳:ט׳), ד"א ובבקר זרעך תפריחי עד שלא בא השרב הפרחתם ודרך הכרם לפרוח בבא השרב והמפריח בבקר אינו הגון זה במדרש רבי תנחומא:
12ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּֽהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶֽהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן:
הוי המון עמים רבים: מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקים בו סופו ללקות לפיכך הנביאים הנבאים פורענו' ישראל על ידי האומות סומכין אחריו פורענות האומה שלקה ישראל על ידה:
המון עמים: אוכלוסי סנחרב:
ישאון: לשון תשואה והומה:
13לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֚יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֚ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה:
וגער בו: הקב"ה באותו שאון:
כמוץ הרים: משל את הרשעים במקולקל שבמינים ובמקולקל שבאותו המין מוץ הרים יבש משל עמקים:
וכגלגל: הוא מפריח של קוצים שקורין קרדונ"ש הדומים לאותו שגוררין בהן בגדי צמר ואינן קשין ובהגיע סמוך לסוף הקיץ הם מתנפצין מאליהן והרוח מפזרן ואותו הנפוץ עשוי כמין גלגל עגולה כמין העץ (ס"א העין) באמצע וחמש זרועותיו סביב לה:
14לְעֵ֥ת עֶ֙רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹֽזְזֵֽינוּ:
והנה בלהה: שדים באים על האויב ומבהלין אותו:
בטרם בקר איננו: והאויב אין בעולם:
זה חלק שוסינו: חלק סנחריב וחלק גוג ומגוג כשיבאו לבזזינו: