כמה מאמצים השקעתם בנישואיכם?

במו עיני ראיתי נישואין שהיו איומים והתאפיינו בשנים רבות של התנהגויות אי-פונקציונאליות ומתעללות, משתנים לטובה. אני מאמין שהיו כמה סיבות לכך.

1. כל אחד מבני הזוג הפסיק להאשים את האחר בבעיותיו.

2. כל אחד לקח אחריות כנה ומשמעותית לענייניו ולבעיותיו.

3. הם חדלו לשחק במשחק של "קודם אתה ואז אני..."

4. כל אחד מבני הזוג לקח אחריות על תפקידו-הוא בבעיות שביחסים, ללא קשר לגודלו של תפקידם בבעיות הללו או לפעולה או לאי-פעולה של בן/ בת הזוג.

5. הם שחררו כל טינה שהחזיקו כלפי האחר, ותכופות למדו לראות את חייהם בהקשר רוחני יותר. (לשמור טינה כלפי אדם אחר, כמוהו כבליעת רעל תוך ציפייה כי האדם האחר יחלה מזה).

6. הם הפסיקו לנסות לשנות את בן/ בת זוגם.

7. כל אחד מהם למד להעריך את ייחודיותו של בן/ בת הזוג, לבטא אותה, לטפח אותה ולתמוך בייחודיות זו.

8. הם חדלו לספור מי אחראי למה ומי עשה מה מתי, כלומר, הם למדו לחשוב במונחים של לתת במקום לקבל, ולמדו להאמין ולסמוך על כך שהם יקבלו את מה שהם זקוקים לו.

כאשר לשני אנשים יש מחויבות ורצון לממש בעצמם את הצמיחה השכלית, הרגשית והרוחנית החיונית לשינוי, בלי קשר למעשיו של האדם האחר, אזי יכולים להתרחש דברים ששווה להישאר בנישואין כדי לחוותם.

לאחר שסיימנו את מה שאנו אמורים לעשות, והשקענו את המאמץ המקסימלי הנדרש לסיטואציה הניצבת בפנינו ושהיא ראויה לו, אז אנו יכולים, מתוך אמונה עמוקה ביותר, לשחרר את הבעיה בשקט לבוראנו. ברגע זה, לאחר שמילאנו את תפקידנו, לא עלינו מוטל להשלים את המשימה. אך אם לא נשקיע את המאמץ הזה, אנו נהיה אחראים לתוצאות.

אם יש לכם קשיים בנישואיכם, כיצר תשיבו לשאלה זו: האם השקעתם באופן עקבי את הזמן ואת המאמץ הדרושים, כך שביכולתכם לומר, "עשיתי את כל מה שביכולתי לעשות"?