בשנות תרל"ט ותר"מ (1879-1880), חלה עליה משמעותית בהתקפות אנטישמיות ברחבי רוסיה. בערים ועיירות רבות אויבי העם היהודי הסיתו את האוכלוסיה המקומית לערוך פוגרומים בקהילות היהודיות. רבי שמואל שניאורסאהן, האדמו"ר החמישי מליובאוויטש הידוע בכינוי הרבי המהר"ש, נסע לס. פטרבורג כדי לנסות ולעצור את הגל החדש של ההתקפות.

לרבי שמואל היו ידידים ומכרים רבים בקרב פקידי המימשל, נסיכים ואצילים. הם הבטיחו לו שהקמפיין האנטישמי ייעצר, אך הבטחות לחוד ומעשים לחוד: פוגרומים פרצו בשנת תר"מ (1880) בקייב ובניעזי'ן.

את החדשות המעציבות קיבל רבי שמואל זמן קצר לאחר ששב מחו"ל, לשם נסע כדי להשתדל למען הקהילות היהודיות ברוסיה. ללא שהות הוא מיהר לעיר הבירה הרוסית, ובעזרתו של פרופסור ברטנסון, רופא החצר של הצאר, הוא הצליח להשיג פגישה מידית עם שר הפנים.

כשהוא מלא בצער בשל המצב הנואש, נזף הרבי בשר הפנים על כך שהוא לא מילא את הבטחתו לעצור את ההתקפות האנטישמיות. הוא הבהיר כי המשך אזלת היד של הממשלה תיצור לממשלה הרוסית תדמית שלילית ברחבי העולם.

השר הגיב: "אני יודע היטב את כוחם הרב של היהודים הקפיטליסטים בחוץ לארץ, אבל יחד עם כך אני יודע גם כן כיצד הם מתייחסים ליהודים ברוסיה ולרבנים בפרט."

הרבי מחה נמרצות על דברי השר וציין שככל הנראה השר לא מכיר את הפסיכולוגיה היהודית ואת אהבת האחים השוררת ביניהם. "אלי" – הצהיר הרבי – "מגיעים מכתבים רבים מאותם קפיטליסטים יהודים בעלי ההשפעה מחו"ל, והם שואלים אותי עליהם כיצד להתייחס לידיעות העצובות המגיעות מרוסיה על מצב היהודים שם, ומה ביכולתם לעשות כדי לוודא את בטחונם האישי ובטחון רכושם של יהודי רוסיה."

ארמון עתיק בס. פטרבורג שברוסיה
ארמון עתיק בס. פטרבורג שברוסיה

"ומה השבת להם?" הגיב השר בכעס.

"עדיין לא השבתי להם" השיב הרבי, "אני ממתין לקבל תשובה חיובית מן הממשלה בענין.".

"הרבי מליובאוויטש!" קרא השר בזעם. "האם אתם מאיימים על ממשלת רוסיה ביהודים הקפיטליסטים שבחו"ל?"

"אין על כבוד השר לראות את הדברים כאיום; אך עליו להתחשב בכך כעובדה רצינית ביותר. גם קפיטליסטים רבים לא יהודיים יתמכו בכך: האנושות כולה תצטרך להגיב נגד המעשים הברבריים האלו" אמר הרבי.

"האם הרבי מליובאוויטש בשיתוף עם הקפיטליסטים בחו"ל יגרום למהפכה ברוסיה"? שאל השר.

"לכך תביא במשך הזמן המלוכה הרוסית בהנהגתה הביורקרטית המוזנחת" השיב הרבי בעוז.

מאוחר יותר באותו הערב הודיעו לרבי כי הוא אסיר וכי אין לו לצאת מבית המלון בו הוא שוהה. במשך יומיים הוא ישב במעצר בית, וכאשר הוא שוחרר ביום השלישי הוא נפגש שוב עם השר שהבטיח להעניק לו תשובה בתוך שבועיים.

כששב לעיירת מגוריו, ליובאוויטש, נולד לו נכד (שלימים הפך לאדמו"ר השישי של תנועת חב"ד). בסעודת ברית המילה הרבי ישב שקוע במחשבות וניגן בקול מריר את ניגון "ארבע בבות" של מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי. כל הנוכחים נחרדו מקול הגעגועים המרירי בו שר הרבי את הניגון.

"כשהתחלתי לעסוק בעסקנות למען הכלל" אמר הרבי לאחר שהות מסויימת, "ביקשתי מאבי ברכה להצלחה.

"אבי השיב לי: ברכה היא כמו גשם. כדי שגשם יפעל את פעולתו, יש לזרוע ולחרוש. כשאדם עושה מה שצריך למען הכלל, הברכה תועיל והעבודה תצליח.

"כלל ישראל במדינתנו נמצא בצרה. אנו זקוקים לרחמים שבורא העולם ירחם עלינו וישלח לנו את ישועתו. בעזרת ה' עשיתי את כל מה שניתן היה לעשות למען הכלל. חרשתי וזרעתי, וכעת אנו זקוקים לגשם – לברכת ה'."

פעולותיו הנמרצות של הרבי הועילו, ובמשך תקופה מסויימת שרר שקט ולא נערכו עוד התקפות אנטישמיות נגד היהודים.