השינה על פי הקבלה

שאלה:

אני מתעניין לדעת מהי השינה על פי התפיסה החסידית. מה קורה עם הנשמה והתודעה בזמן השינה?

תשובה:

אכן, זהו נושא מרתק! הנה כמה מושגים הנוגעים לשינה על פי ההשקפה החסידית:

* בדיון על השינה תמיד ישנם שני צדדים למטבע: הגוף והנשמה. מהפרספקטיבה של הגוף, התלמוד מתייחס לשינה כאחת משישים של המוות. ויש לכך סיבה טובה. עינינו עצומות. כוחות ההכרה מתרופפים, ואנו מאבדים שליטה על רבות מסגולותינו. אבל לנשמה השינה היא זמן של התחדשות הנעורים. היא מתאחדדת עם מקורותיה העליונים, מתרעננת ונטענת מחדש במטענה הרוחני.

* "סילוק הכוחות" משפיע רק על הממדים ההכרתיים של נפשנו. כך למעשה, על פי הקבלה, כוחותיה המהותיים של הנשמה מתחזקים ומבלטים יותר בעת שהאדם ישן.

* אפילו בין תכונותינו ההכרתיות שלנו רבות נשארות נוכחות במידה רבה בזמן השינה, אבל ההייררכייה ששולטת בהן בדרך כלל – נעדרת בשינה. הנשמה כבר לא שולטת בלב, ואנחנו כבר לא חושבים לפני שאונ מדברים או פועלים. סיבת הדבר היא שכל כוחותינו עולים למרחב קיומם האחדותי, בפוטנציאל – בתוך מהות הנשמה שלנו. וב"מצב עוברי" הזה, אין למעלה או למטה, אין מוקדם או מאוחר.

* לפי כל האמור לעיל, לעתים קרובות הקבלה מתייחסת למצב של "גלות" כשינה. במצב הגלות עינינו נעצמות מלראות את האלוקיות. חושינו הרוחניים, המאפשרים לנו להבין את התורה, לחוות את ערכם של נסים, לאהבת השם וליראה מפניו, נחלשים במידה רבה. סדרי העדיפויות שלנו מתבלבלים, ולעתים קרובות אנו מתקשים לזהות את המטרה האמתית של החיים.

עם זאת, דווקא בגלות מתגלה כוחו הפנימי של היהודי. ככל שהזמנים הולכים ונהיים קשים יותר כך הולך ומתעורר כוח המניע של הנשמה היתרה. היא מאמינה אף על פי שאינה מבינה. היא ממשיכה לשרת את אלוקים אף על פי שהיא אינה חשה השראה. וסגולתה של מסירות הנפש הזאת היא שעינינו תיפקחנה ונחזור ונחדש את כוחותינו הרוחניים עם בוא המשיח...