ספקן: נניח שיש צורך במשיח, אבל בשביל מה להכניס את אלוקים לתוך התמונה? מה רע ב"משיח" חילוני? אם, כפי שאתה טוען, אנחנו יכולים לנהוג טוב יותר, הבה פשוט נעשה זאת. הבה נפעל למען שלום עולמי, זכויות האזרח, ביעור הבערות (אהבת את המשחק מילים?), נמצא תרופה לסרטן ונגלה פתרונות אגרי-טכנולוגיים למצוקת הרעב באפריקה...
מאמין: אתה חושב שאנחנו יכולים לעשות זאת בכוחות עצמנו?
ספקן: לא ממש, ולא משנה אם אלוקים יעזור לנו או לא. אבל אתה הוא שחזרת ואמרת שהאדם הוא טוב ביסודו, שאם כולנו פשוט נתעורר בוקר אחד בהחלטה נחושה לפעול טוב יותר, יהיה בידינו עולם מושלם.
מאמין: הבה אפוא נתחלף בצדדים של הפולמוס הזה. הרשה לי ללכת לזמן מה בעקבות קו המחשבה שלך. כמה בני אדם אתה מכיר שיכולים לפעול יחדיו למען מטרה נעלה? כמה זמן לוקח למאמץ "משותף" להתפורר לחצי תריסר רסיסים? לפעמים דומה שהבעיה היא שיש סביבנו יותר מדי בני אדם בעלי כוונות טובות, כל אחד עם ה"משיח" שלו ורק שלו – החזון האישי הסובייקטיבי שיש לו על האידאל ועל הדרך להגיע לשם...
ספקן: ובכל זאת אתה אומר שההיסטוריה היא תהליך המוליך למציאות המושלמת של המשיח.
מאמין: היא אכן עושה זאת. אבל מי יגדיר את התהליך הזה ואת הצעדים הנחוצים להניע אותו?
ספקן: ואם נערב את הרצון האלוקי הבעיה תיפתר מאליה? מצחיק! אם תתבונן בהיסטוריה תגלה שהדת הביאה רוע לא פחות מטוב. חשוב כמה בני אדם מתו ועונו בשם "האלוקים" ותהלוכת ה"משיחים" למיניהם!
מאמין: זו בדיוק הנקודה שלי. כל עוד האדם מגדיר את ה"טוב" וה"רע", ויהיו כוונותיו אשר יהיו, הוא מתעמת עם כל מי שחולק עליו. אם לו, או לקהל הפוטנציאלי שלו, יש נטיה "דתית", ללא ספק הוא ייחס לאלוקים את רעיון המוסר ויצא למסע צלב להרוס את העולם כדי להציל אותו.
ספקן: אם כך, יקום ויעמוד נא אלוקים האמיתי!
מאמין: זה בדיוק מה שאלוקים עושה כשהוא שולח את המשיח. הוא מראה את עצמו בדרך שאינה משאירה מקום לספק. משיח, אם ננסח זאת בפשטות, הוא אדם כלשהו המביא הכרה של כל בני האדם באלוקים האמיתי, ומתוך כך הוא מאחד את כל האנושות לפעול למען הטוב המשותף, טוב שהכול מקבלים כאידיאל אמתי, כפי שהוא מוגדר על ידי הארכיטקט העליון של המציאות בכבודו ובעצמו.
ספקן: אתה מניח שאמת מוחלטת כזאת קיימת. בדיוק בהנחת היסוד הזאת אני מטיל ספק.
מאמין: אם היא אינה קיימת אז כל התפיסה של תכלית החיים נעדרת משמעות אובייקטיבית כלשהי: "משיח" הופך להיות לחמישה מיליארדי פנטזיות אישיות. אם מרגישים שיש תכלית למציאות (ואני בטוח שעמוק בלב כל אדם מרגיש כך), אז צריכה להיות מציאות טרנסצנדנטית המגדירה את התכלית הזאת ונוטעת אותה בנשמה האנושית. במילים אחרות, הבורא, מי שיוצר את ההיסטוריה, אלוקים. אלוקים שיצר את האדם בצלמו, בניגוד לאלוקים שבני אדם יצרו בצלמם.
ספקן: להאמין בתכלית זה עניין אחד. בכל אדם יש חלק המתעקש שהקיום שלו הוא בעל משמעות, ושעולמנו יסתכם למשהו בעל ערך (או לפחות צריך להסתכם כך). אבל להאמין באלוקים שנתן פירוט ספציפי של הוראות קיום, זוהי קפיצה עצומה של האמונה.
מאמין: תכלית אינה יכולה לצמוח מ"בום" ספונטני ומסידור-מחדש אקראי של קווארקים...
ספקן: איך אתה יודע? פיזיקאים רבים מאמינים שייתכן שהחיים, על כל מורכבותם, נבעו בדיוק מהתמזגות כזאת של אירועים אקראיים לאורך עידני עידנים.
מאמין: בלי להיכנס לוויכוח סמנטי על הסתברויות של "תאונה" כזאת, אומר זאת: אם נניח שדבר כזה יכול לקרות, האם אתה יכול לכנות את התוצאה תכלית? למה שיהיה לי אכפת מ"תכלית" כאת? למה שאשאף להחזיק איזושהי "תבנית" שצמחה באופן ספונטני מג'יבריש חסר משמעות?
ספקן: כי אלה החוקים המבטיחים את קיומנו ואת רווחתנו המתמשכים. כולנו באותה סירה. כך שהחברה כשלם מגיעה למוסדות מסוימים, משפחה, חינוך, צדקה, אכיפת חוק, בתי משפט, חוק בינלאומי — כדי לקדם את הטוב המשותף.
מאמין: אבל למה שיהיה לי אכפת מהסירה הזאת? למה לא לעשות מה שאני רוצה כל עוד בידי לצאת מזה בשלום?
ספקן: אין דבר כזה לצאת מזה בשלום. כל מה שאתה עושה משפיע על כולנו ובסופו של דבר — על עצמך.
מאמין: כשיגיע זמנו של "בסופו של דבר", כבר לא אהיה פה מזמן. בוא נאמר שאני יכול למצוא דרך לחיות חיי מותרות עם המון הגשמה עצמית כסוחר סמים. כמובן, התוצר שלי הורס את חייהם של ילדי הפרברים הדלים של העיר וגורם שנשים זקנות יישדדו ברחובות העיר לאור יום. אבל אני חי באחוזה כפרית מוקפת בגדר חשמלית שלאורכה מפטרלים כוחות הביטחון הפרטיים שלי. יש לי צבא של עורכי דין שדואגים שאשאר מחוץ לכלא, ואני מנהל קרן צדקה השומרת על חזותי המכובדת. כשיגיע הזמן שהחברה תתמוטט, כבר אהיה מונח בשלווה מתחת המצבה שעיצב בשבילי המעצב שלי...
ספקן: מה בקשר לילדיך?
מאמין: הילדים? למה לעזאזל צריכים להיות לי ילדים? כדי לגרום שה"חברה" תמשיך להתקיים עוד מיליון שנים?
כמו שאמרתי אם אנחנו מרגישים שיש משמעות לחיינו, זה משום שבורא תכליתי ארג אותם לעצם המארג של נשמותינו.
ספקן: ועדיין, אז מה? למה שיהיה לי אכפת מ"ארג אותה לעצם המארג של נשמתי"? על ידי "בורא תכליתי"?
מאמין: אם לא אכפת לך, שום "סיבה" שבעולם לא תגרום לך שיהיה לך אכפת. אבל כן אכפת לך. הדבר הכי מתסכל בלהיות ספקן הוא לנסות להבין למה אכפת לך. טוב, הסיבה שאכפת לך היא כי אתה קשור בשליחות של חייך. כי התפקיד האישי שלך בתוך התכלית השלימה של אלוקים בבריאה היא מה שמונח ביסוד כל מהותך.
ספקן: טוב, זה סיפור שחוזר על עצמו ללא יוצא מן הכלל. תמיד כשאני נקלע לשיחה עם מאמין מתברר שהוא לא רק יודע את כל התשובות לכל דבר, הוא גם חושב שהוא מכיר אותי יותר טוב ממני עצמי...
כתוב תגובה