הספקן: תאמר לי ידידי: אם מה שאתה אומר הוא נכון – אם במהותה של החיה האנוכית הזו לה אנו קוראים אדם יש נשמה שהיא טובה בפנימיותה, מדוע כל הניסיונות לחשוף את הנשמה הזו נכשלו כישלון מאכזב כל כך? הנצרות, האיסלם, הקומוניזם, ההומניזם – כל כך הרבה דתות ואידיאולוגיות מנסים ליצור איזה "אגו גבוה" שכזה, ועם זאת, הנה אנחנו, במאה ה-21, עדיין בנקודת ההתחלה עם האגו האנוכי הישן והטוב, המנוסה והאמיתי שלנו...

המאמין: אבל האין עצם קיומם של כל הדתות הללו מצביע על כך שהאדם, מעצם טבעו, תמיד מנסה להתעלות מעל המימד הפיזי שלו? אם לא קיים שום דבר באדם מעבר לדחף לסיפוק חייתי, מדוע קיבלו מיליארדי אנשים – חלקם פחות, חלקם יותר – את דרישותיהן המוסריות של התורות הללו? האם אין דבר זה לכשעצמו מצביע על כך שבנשמה האנושית קיים משהו החרות בה עמוק יותר מאשר התשוקה להנאות החולפות של החיים?

ברור שעמוק בתוך לבו האדם כמה לחופש ולהתעלות, כמיהה שלא ניתנת לסיפוק רק באמצעות "חופש" ממגבלות. הוא משוכנע שקיימת תכלית גבוהה יותר בחיים, והוא משקיע זמן רב כדי למצוא אותה.

הספקן: ועם זאת, הם נכשלו! כמה ממאות מיליוני החסידים של דתות ואידיאולוגיות הללו באמת נאמנים אליהם? חלק זעיר מאוד! הרוב הם צבועים שמשקרים את עצמם. הם לוקחים מן האידיאולוגיה את מה שהם צריכים לסיפוק העמדת-הפנים הרוחנית והיוהרה המוסרית שלהם, ואז הם עושים ככל העולה על רוחם (תוך שהם נזהרים, כמובן, שלא לערער את מעמדם בקהילת המאמינים). לעתים תכופות מאוד, הקודים המוסריים הגדולים הללו השיגו ממש את ההפך ממה שרצו במוצהר ללמד. במקום לאלף את דחפיו החייתיים של האדם, הם שימשו ככלים לניצול ולדיכוי. במקום אחווה אוניברסלית, הם הביאו מלחמה והרס...

המאמין: ראשית-כל, הדתות והאידיאולוגיות השונות שהמציא האדם מהווים במקרה הטוב רק סיפוק עלוב לדחפיה הפנימיים האמיתיים של הנשמה האנושית. הן קוראים לאדם לוותר על רצונותיו האישיים – לא מכוונות אותו אל הרצון האמיתי, אלא לחזון השלמות הסובייקטיבי של איזה פילוסוף או סגפן שהמציא את אותן אידיאולוגיות. והאדם, כידוע לכל, לא אוהב שאומרים לו מה לעשות.

חלק מסוים שבתוכו אכן נמשך למישור ההוויה הגבוה אותו מבטיחה האידיאולוגיה, אך עצמיותו האנוכית מתמרדת נגד זה. אפילו במקרים הטובים ביותר, החיים הם מאבק בין טבעו החייתי של האדם לבין האינסטינקטים הגבוהים יותר שלו; כאשר כל שיש לשאוף אליו הוא תמונה מעוותת של סדר העדיפויות האמיתי של הנשמה, אזי המאבק קשה עשרת מונים.

הספקן: ומה שנית-כל?

המאמין: שנית, הן אכן הצליחו – במובן זה שישנם פרטים מסויימים בהם הן אכן עולות בקנה אחד עם מהות האדם והבריאה. לקומוניזם, למרות פגמיו ושחיתויותיו, הייתה השפעה עמוקה על חוש הצדק החברתי שלנו. הנצרות, למרות הזוועות האיומות שהיא גרמה להן והצדיקה אותן, מילאה תפקיד מרכזי בהכנסת מושג הא-ל האחד הכל-יכול וחסר-הגוף ושל תכלית סופית משיחית לעולם שהיה עובד אלילים ברובו.

אותו הדבר ניתן להיאמר ביחס לדתות ותנועות חברתיות רבות בעולם. אף שהניסוחים סובייקטיביים שלהן הם תוצר של שכלו המוגבל של האדם, הרי הם מכילים גם משהו מחזון המציאות של הבורא. כאן שוכן סוד כוחן להעניק מוטיבציה לאנשים רבים כל כך להקריב כל כך הרבה למענן.

הספקן: מה מזכיר לי את הבדיחה על הסטודנט והמנחה.

המאמין: לא מכיר.

הספקן: אחרי חודשים רבים של עבודה קשה, הסטודנט מגיש בחיל ורעדה טיוטה של התזה שלו לפרופסור המשמש כמנחה שלו. בבוקר המחרת, אחרי לילה עם נדודי שינה ממתין הסטודנט בפתח משרדו של הפרופסור. "מה דעתך?" הוא שואל. "ובכן", פותח הפרופסור, "עבודתך טובה ומקורית גם יחד..."

"ו..." דוחק בו הסטודנט בציפייה דרוכה.

"הבעיה היא שהחלק המקורי גרוע, והחלק הטוב לא מקורי..."

המאמין: אהבתי. אשתמש בזה מתישהו...

הספקן: בטח. מבחינתך הכל כבר ברור. יש רק אמת אחת שנתן האלוקים והיא בדיוק הדת בה נולדת (בר-מזל שכמותך!). באשר לאמונות ולמערכות מוסר אחרות, ובכן, כל דבר טוב שבהן נגזר לדעתך מן האמת האותנטית שלך, ואילו כל דבר רע שבהן זה מה שהם הרסו בעצמן כאשר החלו להפעיל חשיבה עצמאית...