המלמד הצעיר היה מתוסכל. התלמידים שלו מצפים למוצא פיו, אבל הראש שלו לוקח אותו כל הזמן אל מעבר לקיר הדק. משהו ממה שמתחולל שם מושך אותו בחבלי עבותות. הוא לא מסוגל להתרכז בשום דבר אחר.

מה שהוא לא ידע, שזה מארב מתוכנן...

זה מכבר החליטו קבוצת החסידים בעיירה 'ללכוד' את האברך הצעיר, היושב בקצה בית המדרש ולומד בהתמדה. הם ראו שהוא 'מבין עניין', ובקרבו נפש המבקשת קרבת אלוקים באמת, וכמה חבל שלא יזכה להכיר את דרך החסידות.

הם טוו תוכנית. ר' דוד לייב תפס אותו לשיחה אחרי ערבית, שוחח איתו מעט בלימוד והתרשם כי הוא באמת 'לעניין'. ואז הציע לו משרה - ללמד קבוצת ילדים בביתו. האברך היה זקוק לפרנסה נוספת, וחבורת החסידים נואשו למלמד הגון – והנה לנו עסקה מוצלחת.

האברך יושב עם התלמידים ומפליא לעשות בחוש ההוראה הטבעי בו התברך. הילדים מרותקים להסברים, והכל נראה מעולה, עד שמשהו קורה.

מעבר לקיר הדק מדי, יושב בעל הבית ר' דוד לייב עם חבריו החסידים. הם מעמיקים בלימוד 'מאמר חסידות' 'טרי' מהרבי. והמלמד? לא יכול שלא לשים לב שהלימוד שם מעבר לקיר שונה ממה שהכיר. עולם חדש של עבודת השם פנימית ויסודית החל להלך עליו קסמים.

הוא חדל מלהרצות בפני תלמידיו הצעירים והיטה אוזן קשבת. לפתע, בפתח חדר הלימודים ניצב ר' דוד לייב, זועם, ובצדק. "אברך יקר" הוא רעם, "מדוע חדלתם את הלימוד? מה לך מתרשל במלאכת שמיים שהופקדה בידך?".

המלמד החוויר, התנצל, ושב ללמד. אך שוב הלך שבי אחרי הקולות מאחורי הקיר. שוב עצר, והפעם ממש נשען על הקיר לשמוע היטב. הילדים צחקקו, החלו להפריע. הוא היה כבר במקום אחר.

כעת ר' דוד לייב נכנס, ודפק על השולחן: "האם שכחת הלכות מפורשות בשולחן ערוך על 'ארור עושה מלאכת השם רמיה?', לא אוכל להחזיק אותך כמלמד בצורה כזו!".

זעקה פרצה מעומק ליבו של המלמד. "ר' דוד לייב! קח ממני את ה'מלמדות', אני מוכן להפסיד גם את השכר שכבר מגיע לי. תן לי רק לעבור לחדר השני, ללגום ישירות מן המעיין דברי אלוקים חיים!".

כעת, כאשר המלמד באמת נכסף ללימודי חסידות, הוא אכן היה כשיר להיות המלמד של בני החסידים, ולא פחות חשוב מכך - להתקבל לחבורת החסידים בעיירה.

ה'חוזר' המשפיע רבי יואל כהן היה מספר את הסיפור הזה מזמן לזמן, כשהמסר שהוא הפיק ממנו היה - אל החסידות יש לבוא 'רעבים', להיות מוכנים לשלם מחיר, ואז החסידות נעשית דם מדמו של האדם ובשר מבשרו.

*

כל קמעונאי ואיש פרסום יודע שמאחורי כל מוצר צריכה עובר כאב אנושי.

שח לי פעם מוכר גלידה, כי את הגלידות הכי יקרות והכי גדולות ירכוש תמיד הורה גרוש עבור ילדיו. למעשה, הוא רוכש את הגלידה עבור עצמו, להרגיע את הכאב הנורא שצריך לעבור הורה במציאות חיים כזו.

לא פעם נפגוש איש עסקים מצליח מאוד, ואם קצת נחפור בין מפתחי הלב שלו, נגלה כי הוא נושא איתו איזה קנאה מילדות באחיו המוצלח, והוא עדיין, בכל רכישה חדשה, מבקש להוכיח לאימא – שאולי כבר איננה בעולם השקר – שהנה, הוא לא פחות מוצלח מאחיו...

לכאב יש כוח לפרוץ גבולות, ואנשים חכמים עושים בו שימוש ואכן פורצים באמצעותו את הגבולות של עצמם, מתעלים ומגיעים להישגים חדשים, בועטים בכל מכשול ובזים לכל תקרת זכוכית.

כמו המלמד בסיפור שלנו, אי אפשר להגיע להתעלות רוחנית בלי הכאב הזה, ללא הרצון 'לעבור את הקיר'. אדם יכול להלך בשאננות בעולמו של הקב"ה, ללמוד תורה ולקיים מצוות בהידור, אבל בלי הכאב הזה – הוא טרם זכה לטעום את הטעם האמיתי של 'בעל תשובה', של מי שמבקש הרבה יותר.

ואת הכאב הזה צריכים למצוא ולתת לו ביטוי, ובעזרת השם לשבור את הקיר באמצעותו, ולהגיע הרבה יותר גבוה מנקודת המוצא.