פעם בכמה זמן אני מוצף בכמיהה ובגעגועים למורי, הרבי מלובאוויטש, שהלך לעולמו בג' בתמוז ה'תשנ"ד. נכון שקיימת כמיהה רגשית חזקה, הדומה לכמיהתי לאמי ז"ל, שאליה אני מתגעגע ביותר. אולם כמיהה זו היא בעת ובעונה אחת גם כמיהה לעם ישראל, לעולם כולו. כפי שנאמר לעתים כה קרובות, הרבי לא היה רק מנהיג רוחני לחסידות חב"ד-ליובאוויטש. הוא היה אור באפלת העולם, אדם שהביא מנהיגות לעולם המצוי על סף תהום היאוש.

עולם של מלחמות, של כאב, של מוות ושל עצב. אני מביט לתוך עיניהם של אנשים ורואה בהן עצב; ובחשכה הזו, אלה מאתנו שלמדו מחוכמתו של הרבי זכו בתחושת תקווה ושמחה בחיי היומיום שלנו.

הביטו במה שקורה בישראל, בעיראק ובמקומות אחרים רבים כל כך בעולם. הביטו באנשים שאתם מכירים בעבודה. הביטו במשפחתכם. הביטו אל תוך לבכם שלכם. מה חסר בכל המקומות הללו? מנהיגות! ודאי, ישנם מושלים ודיקטטורים במקומות רבים. במקומות אחרים, ישנם "מנהיגים" האמורים לייצג את עמם, אך חסר להם עמוד שדרה מוסרי כלשהו לצורך משימה זו. הדבר נכון הן בעולם כולו והן בעולמותינו הקטנים – בעולמותינו האישיים ובתוך בתינו. באיזו מידה אנו נוהגים כדיקטטורים כלפי משפחותינו? באיזו מידה אנו מענים ומענישים את עצמנו על חטאינו שלנו? ולעומת זאת, באיזו מידה אנו חסרים את עמוד השדרה ואת כוח ההתמדה הנחוצים כדי להדריך את התלויים בנו או כדי לשלוט בהתנהגותנו ובמחשבותינו, בדרך הדיבור שלנו ובמעשינו?

"ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'; ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?

בפרשת קורח אנו קוראים על קורח המערער על העובדה שמשה מינה את אחיו אהרון לכוהן הגדול. למעשה, הוא קורא תיגר על עצם מנהיגותו של משה. "... כי כל העדה כולם קדושים... ומדוע תתנשאו על קהל ה'..." (במדבר טז, ג). תשובת אלוקים היא שמנהיגות אמיתית אין משמעותה לרומם עצמך משאר בני האדם, אלא פירושה להזדהות עם בני האדם הנתונים לאחריותך ולהקדיש את חייך לטיפוחם. אכן, בהיסטוריה שלנו יש מעט מאוד אנשים בעלי שיעור קומה כמשה.

אבל הרבי מליובאוויטש היה מנהיג כזה. הרבי פעל תוך שהוא רואה חזון של עולם שלם. עולם שנרפא מפצעיו ומסבלו. עם יהודי שחדל מלהיות נרדף עד מוות, אך נרדף למען החיים והאהבה.

הרבי היה מנהיג אמיתי. אדם בלתי-אנוכי בעל סטנדרטים מוסריים גבוהים ועמוד השדרה הנחוץ כדי לעמוד מאחוריהם. הוא הושיט את ידו לכל בני האדם ואהב אותם: יהודים ולא-יהודים, דיפלומטים ועובדים קשי-יום, צדיקים וחטאים. אולם אהבתו זו לא מנעה בעדו מלומר את מה שהיה צריך להיאמר, מלעשות את שהיה צריך להיעשות, ויהא אשר יהא מי שיפיק מכך תועלת.

ולכן אני מתגעגע לרבי. כי אני מתגעגע למישהו שאוכל לשאת אליו את עיניי ושיוכל ללמדני על ידי דוגמה אישית מהו מנהיג אמיתי, כך שאוכל להיות מנהיג טוב יותר של עצמי, של משפחתי, של הקהילה שלי – ולמעשה, של כל העולם. שכן כל אדם הוא מנהיג במשימה המסוימת שנתן לו אלוקים בעולמנו. כלומר, להשפיע, לתת השראה, לשנות את עולמנו ולקדש אותו.