אני לא דתיה. למעשה אני יהודיה פמינסטית ידידותית בעלת זיקה חזקה ליהדות. תמיד הייתה לי הערכה רבה לחב"ד אך בנושאים רבים לא הסכמתי איתם. לפניכם חלק מהסיפור של הקשר שלי עם הרבי מליובאוויטש זכרונו לברכה.
באמצע שנות השבעים התגוררתי ועבדתי במנהטן בתחום הפקת תוכניות רדיו וכתבתי מכתב אל הרב כתריאל קסטל מארגון "צעירי אגודת חב"ד" בניו יורק על נושא שהציק לי.
"לעתים" כתבתי לו, "אני תוהה מהו מקומה של האישה בחסידות, מלבד התפקיד המסורתי של רעיה ואם. אני יודעת שאתם מעודדים את הנשים ללמוד בעצמן ונשים רבות אף מכהנות בתפקידים מכובדים לצד גידול משפחה עניפה, אך עדיין נראה לי כי מטילים את הדגש על האמהות והרעיות."
הרב קסטל הציע לי לכתוב ישירות אל הרבי. "הוא תמיד משיב לפונים אליו" אמר.
כמו אשתו של הרבי גם אני לא יכולתי להביא ילדים לעולם. כתבתי לרבי ושאלתי מה עמדת החסידות על נשים עקרות. "האם לנשים אלו יש סטיגמה ביהדות החרדית?"
במסגרת עבודתי היה עליי לנסות ליצור קשר עם סלבריטאים רבים כך שלמרות שהתנסחתי בצורה מכובדת לא ציפיתי למענה.
להפתעתי קיבלתי תשובה.
מכתבו של הרבי הושחת לאחר פיצוץ בצנרת. חשבתי שאיבדתי את המכתב לנצח, אך את הרחמים וההשתתפות במכתב מעולם לא שכחתי.
לאחר שהתכתבתי עם אחד מאנשי אתר חב"ד (www.chabad.org) גיליתי להפתעתי שבזמנו שלחתי עותק מן המכתב לרב קסטל. הרב קסטל שמר את המכתב וחב"ד.אורג שלחו לי העתק ממנו. כל הכבוד להם על הגילוי המרגש!
במכתבו כתב לי הרבי שנשים עקרות לא נמצאות בשולי החברה. יש להן מצוות מיוחדות שביכולתן לקיים ובעיני האלוקים יש למצוות אלו חשיבות זהה כהבאת ילדים לעולם.
למרות שהוא ידע שאני לא חסידת חב"ד ואפילו לא דתיה, הוא הקדיש מזמנו כדי להשיב לי באריכות במכתב בן שני דפים. זה נגע לליבי.
עצתו ניחמה אותי לחלוטין. כעת אני קוראת שוב את מכתבו ומה שמרשים אותי במיוחד היא העובדה שאיכפת לו ממני. הוא הבין שאני מחפשת עצה והוא העניק אותה בצורה מאוד מאוד רחומה.
אני מקווה שעצתו של הרבי תסייע לאחרים כפי שהיא סייעה לי. יתכן ואנשים נמצאים בסיטואציה אחרת משלי אך עצתו הייתה מעשית ומעודדת. הערכתי אותה אז ואני מעריכה אותה היום.
הגישה שלי לחיים הייתה תמיד שאני מאושרת שאני כאן. היה עלי לא להיות – אמי וסבתי עליהם השלום נפטרו מסרטן – אך למרות זאת אני כאן נקיה מסרטן, אז תודה לא-ל על כך. ובעוד אני יודעת שכל אישה משתוקקת להביא ילדים לעולם, לא כל אישה מצליחה לעשות זאת.
אני מקווה שהנשים המדוכאות בשל העובדה שהם לא יכולות להביא ילדים לעולם יקחו את עצתו של הרבי לליבם בדיוק כפי שאני עשיתי. הוא חיזק בי את הידיעה שאלוקים יודע מה שבתוך ליבנו ואלו מצוות היינו שמחים לקיים.
בסופו של דבר הייתה לי ההזדמנות לבקר ב-770 ולהשתתף בנאום שנשא הרבי. תמיד אנצור זכרונות אלו בליבי – הוא היה אדם שכל כולו קרן ממה שמכנים 'רוחניות'.
הוא דיבר לקבוצה גדולה של ילדים, ונראה היה שהם היו מרותקים כמוני. אף אחד מהם לא זז – הם ידעו שהם נמצאים במחיצת צדיק גדול. גם אני ידעתי זאת.
עדיין עולה חיוך על פניי כשאני נזכרת כיצד ילדים אלו הסתכלו בהערצה על הרבי תוך שהוא מלמד אותם את רעיונות היהדות בטוב לב ובחום. אפילו ספקן יכל לראות שהוא אהב להיות יהודי ואהב ללמד אודות האלוקים.
בסוף נאומו הוא העניק דולר לצדקה לכל אחד מאיתם וחשתי זכות לצפות בכך.
אם יש בימינו יהודי קדוש היה זה הרבי. אפילו שנים לאחר-מכן לעולם לא שכחתי כיצד חשתי כשזכיתי לשהות באותו חדר יחד עם אדם מיוחד, עם הרבי.
מכתבו של הרבי
ב"ה, י"ג אייר תשל"ז (1 במאי 1977), ברוקלין, ניו יורק
ד.ל. הלפר...
ברכה ושלום!
מכתבך הגיע אליי באיחור מה.
ראשית, רוב תודות על איחולייך ליום הולדתי. הדרך הטובה ביותר להשיב על ברכותייך מופיעה בדברי חכמינו זכרונם לברכה: "ואברכה מברכיך" – אדם שמברך אחרים מתברך/ת מאת בורא העולם, מקור כל הברכות. בהתאם לכך, יהי רצון שהאלוקים יעניק לך מברכותיו הנדיבות בכל המצטרך לך.
בנוגע לשאלתך על תפקיד האישה מנקודת המבט של דתנו, או כפי שאת מכנה זאת "היהדות האורתודוכסית".
ראשית ברצוני לציין כי חלוקת היהדות לקטגוריות של אורתודוכסים, קונסרבטיבים ורפורמים היא חלוקה מלאכותית, שכן לכל היהודים אותה תורה שניתנה על-ידי אותו האלוקים, למרות שישנם יהודים השומרים יותר ופחות מצוות. הצמדת תווית כזו או אחרת לא תשנה את המציאות, כמובן.
לגבי גישת היהדות לנשים, לעתים קרובות הודגש שאלו החושבים שהיהדות מציבה את האישה בעמדה נחותה מזו של האיש טועים, שכן אין לכך כל יסוד. גבר ואישה נמשלו לראש וללב: שניהם חשובים במידה שווה, למרות שכל אחד מהם מתפקד בצורה שונה לחלוטין, ורק תיפקוד נורמלי של שניהם יוודא את בריאותו של הגוף. כך גם בקשר למעמד הגבר והאישה בחיים היהודיים ובחברה האנושית כולה.
אל לו ללב לחוש ברמה נחותה מזו של המוח למרות שבמובנים מסויימים הוא תלוי בו, כשם שאל לו למוח לחוש ברמה נחותה מזו של הלב כיון שבמובנים מסויימים הוא תלוי בזה האחרון. גם בחיים היהודיים ישנם חובות ותפקידים שבורא העולם ייחד לנשים ואחרים המיוחדים לגברים.
תורת אמת (הנקראת כך מפני שכל הוראותיה אמת המה) קובעת כי כאשר מסיבה מסויימת אדם לא יכול לקיים מצווה מסויימת או חלק מתפקידיו, "אונס רחמנא פטריה" – הרחמן מוחל לאדם שלא יכול לבצע את החיוב המוטל עליו או עליה. אלוקים יודע מה בלב כל אחד, ומכיוון שהוא יודע שלו הוא או היא יכלו לקיים את המצווה הם היו עושים זאת, הוא רואה זאת במקום המעשה עצמו.
ראוי לציין כי בהלכה דלעיל נעשה שימוש בשם התואר האלוקי "רחמנא" (רחום). בכך מודגש שכל מצוותיו של האלוקים נובעות ממידת הרחמים ואהבת החסד שלו הבלתי מוגבלת, ככל התכונות האלוקיות. לפיכך כאשר אדם לא יכול לבצע מצווה מסויימת בשל מצבים שלא בשליטתו הוא משוחרר ממנה ונמחל לו לחלוטין.
אין צורך לומר כי אין עלייך להתנצל על שאלותייך. להיפך, מכיוון שיהודים מתוארים בתורה כ"עם חכם ונבון", רצוי כי שאלות העוסקות בענינים הניתנים להבנה בשכל האדם לא יישארו באמונה בלבד. ישנו רק תנאי אחד הקיים עוד ממתן התורה והמצוות בהר סיני, שיש לקבל את התורה על בסיס "נעשה" (עשיה) ורק לאחר-מכן "נשמע" (הבנה). כלומר, לא ניתן להתנות את קיום המצוות בהבנה מעמיקה של חשיבותם, וכן ההתלהבות והחיוניות בה יש לקיים אותם לא יכולה להיות מותנית בהבנתם.
רעיון וגישה בסיסיים אלו (שיש לקיים את המצוות ורק לאחר-מכן להבין את חשיבותם) הם גם הגיוניים. שכן אם אנו מסכימים כי התורה היא אלוקית – ללא זאת הלא אין כל טעם בשאלות או בדיונים, שכן אם היא יצירה אנושית כל אחד יוכל לעשות בה ככל שיחפוץ – דהיינו, שהיא ניתנה על-ידי ישות אלוקית שעצמותו למעלה מהישג יד אנוש, תביעה להבין את המצווה האלוקית לפני שמקיימים אותה תהווה דבר והיפוכו, שכן בכך אנו מגבילים את הישות האלוקית להבנה האנושית אשר בנוסף להיותה מוגבלת היא גם כפופה להתפתחויות, שכן השכל האנושי מתפתח מיום ליום עם המידע והניסיון שנרכש, ולמרות זאת האדם מתעקש להבין את המצוות גם ברמת ההבנה הקיימת.
ניתן אפילו להוסיף שמעורב בכך שיקול פרגמטי או עיסקי. לדוגמה, כאשר מציעים לאדם אפשרות להשקיע דולר אחד תמורת תשואה של אלף דולרים, למרות שיש סיכוי קלוש להפסיד את הדולר המושקע, אדם נורמלי לא יתלבט פעמיים בטרם יחליט. בדומה לכך, כאשר יהודי, על בסיס "נעשה" לפני "נשמע", משקיע מאמץ קטן באופן יחסי בהגבלה עצמית בנושאי הכשרות, שמירת השבת וכדומה, והיצר הרע מנסה להסיח את דעתו בטענה שאפילו לו הוא יחיה 120 שנה הוא עדיין לא יבין לחלוטין את חשיבות המעשה שהוא עושה – המקסימום שהאדם הפסיד היא העובדה שהוא שלל מעצמו מאכלים מסויימים או נוחיות מסויימות בשבת. לאידך, אם אדם יחכה עם קיום המצוות עד שהוא יבין את חשיבותם, ובינתיים הוא יתנהג כמו כל גוי, הוא ישלול מעצמו את הטוב הנצחי הניתן להשגה בקלות, וכאשר הזמן יגיע והוא יגלה את האמת, הוא יבין שהוא חי בחטא על התורה האלוקית על כל המשתמע מכך.
ניתן לומר עוד רבות בנושא, אך אני בטוח שהאמור לעיל יספיק. יהי רצון שהאלוקים, שהשגחתו הנדיבה מוענקת לכל אחד, ינחה אותך בדרך האמת.
בברכה,
חתימתו של הרבי
נ.ב. מכיוון שהתייחסת במכתבך לתנועה לשחרור האישה שהפכה פופולרית בשנים האחרונות, מבלבלת אותי העובדה שמאמציה של התנועה מתמקדים במהפך האישה כדי שתהיה דומה לגבר – ואף מעניקים לכך את השם 'עצמאות' ו'גאוה פמיניסטית'!
הוסיפו תגובה