בהוואי, בהונג קונג, באלסקה או באוסטרליה, בכל אשר נמצאים יהודים, שם תמצאו רב של חב"ד-ליובאוויטש, שליח אישי ישיר של הרבי מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסאהן זצ"ל. שם תמצאו אותו/אותה מושיטים יד ליהודים ומציתים בהם מחדש את שלהבת החיים היהודיים.

תנועת חב"ד הלכה לכל מקום ומוסיפה ללכת לכל מקום. מעל לכל, חב"ד ליובאוויטש הלכה לפני כולם לברית המועצות, וזאת בתקופה שבה הדבר היה מסוכן להפליא. בריה"מ ודאי הייתה אחת הנסיונות הכבירים ביותר להכחדה שיטתית של "נר התמיד" של אמונתנו. הרבי מליובאוויטש הושיט ידו ליהודי הדממה כדי לשמור בחיים את רוח היהדות.... והצליח בכך!

היה בכך סיכון, זה היה כמעט בלתי אפשרי, אך הרבי מליובאוויטש עשה זאת בגלל שזה היה כמעט בלתי אפשרי.

תחת הנחיית הרבי, חב"ד לא ידעה גבולות.

אני זוכר אירוע אחד שבו בילתי את ראש השנה יחד עם הרבי ב-770 פארקוויי, מרכז ליובאוויטש העולמי בברוקלין שבניו-יורק. ואז הם עדיין דיברו על אירוע שאירע כמה שנים קודם לכן, סבורני שהיה זה ב-1955.

בכל שנה, הרבי מליובאוויטש נהג להוביל אלפי חסידים לאורך "איסטרן פארקווי" כדי לעשות תשליך (התפילה הנעשית לצד מים ומסמלת את השלכת החטאים למים) בראש השנה, בגן הבוטני של ברוקלין.

באותה שנה ירד גשם זלעפות שהיה כה חזק עד כי הרחובות היו ריקים מאדם. כשהחסידים ההולכים אחרי הרבי הגיעו לפארק הם גילו כי שערי הגן סגורים. מה עושים? הגן נעול, השערים סגורים על בריח.

הרבי, בנחישות בלתי מעורערת, הביט על גדר המתכת בת שלושה או ארבעה המטרים והחל לטפס עליה. ואם הרבי מטפס על גדר ואתה חסיד, מה תוכל לעשות אם לא לעשות כמותו?

באותה שנה בליובאוויטש הם דקלמו את אמירתו המפורסמת של האדמו"ר מהר"ש, האדמו"ר הרביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד: "אנשים אומרים כי אם תפגוש במכשול ולא תוכל ללכת מתחתיו לך מעליו. ואני אומר שזה בעצם עדיף ללכת מעל מאשר ללכת מתחת!" (ובשפה האידית: "לכתחילה אריבער"!)

ליובאוויטש לא מכירה בדלתות סגורות או בגבולות כלשהם. ופרצת – שגשג וצמח! הוא נהג להשתמש בכל טכנולוגיית תקשורת מודרנית, בכבלים ובלוויין, במסעות מצווה ובניידות מצווה.

ליובאוויטש, בטרם נשמע הדבר בחוגים אחרים, הלכה ליהודים שנשכחו על ידי יהודים אחרים לקהילות זעירות ומבודדות, לקמפוסי אוניברסיטה. ליהודים מסוממים, ליהודים בבתי כלא.

התורה אומרת, "אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך".

והאם היה פעם מנהיג דתי בישראל שלקח את הפסוק הזה ללבו והפך שותף עם הבורא בכבודו ובעצמו בהשבת יהודים מכל קצוות העולם היהודי במידה כה רבה כרבי מליובאוויטש?

תכופות אני שואל את עצמי: מדוע? מה הניע את הרבי מליובאוויטש?

אינני יודע. ומי ידע?

יום אחד נספר לנכדינו שהייתה לנו הפריבילגיה לחיות בתקופתו.