אומות, מדינות, ואפילו מספר חברות יפניות, יש להן המנון.

המנון הוא שיר המבטא את התמצית, נושא משותף שמאחד את כל מגוון האנשים והפעילויות של החיים באותו מקום.

למשל, ישנם המון סוגים של התכנסויות, שבהן מושמע ההמנון הלאומי. חלקן שמחות, חלקן עצובות, חלקן רציניות מאד וחלקן אפילו טפשיות, חלקן גדולות וחלקן קטנות למדי. אך הנושא המשותף שההמנון נותן לו ביטוי הוא: האזרחים גאים להיות חלק ממדינתם, והם אסירי תודה על ההזדמנות שהארץ נותנת להם. ההמנון הלאומי מושמע הן בהשבעת נשיא/ראש ממשלה חדש והן לפני משחק כדורגל, שכן בשניהם האושר והביטחון מהווים גורם מכריע.

גם לתקופת החגים שלנו יש "המנון" משלה.

אנו נכנסים עכשיו לתקופה של ימי עומק, ימים של כוח, וימי ניסיון ומבחן בלוח השנה היהודי. החגים והימים המיוחדים בתקופה זו נוגעים בכל מיתר בישותנו ומשמיעים כל תו שנשמתנו יכולה לשיר.

במשך חודש אלול אנו עסוקים בהתבוננות והערכה עצמית.

בראש השנה אנו חוקרים את הקשר האישי והקהילתי בינינו לבין האלוקים ומחדשים את האמונה שאנו יכולים לעשות שינוי בעולם.

במשך עשרת ימי תשובה, ששיאם ביום הכיפורים, אנו עומדים מול השלילי שבעברנו. ואז אנו מקשרים את עצמנו אל המקור האולטימטיבי ברמה עמוקה יותר מזו שאליה יכולות מגרעותינו להגיע, ועם הכוח שבקשר הזה אנו הופכים את המרירות של עברנו למתיקות של עתיד טוב יותר.

ואז, עם הקִרבה החדשה אל הנעלה והנשגב, אנו מגיעים לחג הסוכות, שבו כל אספקט של חיינו מחובק ומכוסה בנוכחות אהבתו של השם אלינו ובאהבת הגומלין שלנו אליו, יתברך, שזהו ניסיון המוליד את האושר הגדול, המגיע לשיאו בשמחה המושלמת של שמיני עצרת ושמחת תורה.

חוויות אלה מאד מגוונות, אך הן מהוות חלק מרצף אחד. יש להן המנון המבטא את הרצף הזה.

ה"המנון" של תקופת החגים, המקיף את חודשי אלול ותשרי, הוא פרק כ"ז בתהילים – "לדוד ה' אורי וישעי".

במשך 50 יום, מראש חודש אלול עד היום השביעי של סוכות (הושענא רבה), אנו אומרים פרק זה פעמיים ביום, בבוקר ובערב. שורת הפתיחה שלו היא המפתח לכל החוויות שאותן הזכרנו: "ה' אורי וישעי..."

התכלית של האור היא לגלות. הוא מאפשר לנו לראות ברור את הדבר שעליו הוא מאיר. ההמנון מבטא את תחושתנו, שבתקופה זו של השנה, האלוקים נגיש באופן מיוחד, ולכן אנו יכולים לפתוח את הדלתות להכרתנו בו ולהרשות לאורו לגלות את כל מה שיש ברשותנו אך משום מה החמצנו בפרוזדורים המעומעמים של חיי היום-יום.

זהו האור שהוא הנושא המגשר על פני כל התקופה:

האור מגלה את הפגמים שלנו.

הוא מגלה את יכולתנו להתעלות מעל אותם פגמים.

הוא מגלה, שהשלילי שבנו מגיע לא יותר עמוק מחלום רע, שממנו אנו יכולים להתעורר עם נחשול של הכרה שיש בה כוח רצון.

הוא מגלה שחלום המושלמות שלנו הוא חזון שיש בכוחנו להשיג.

הוא מגלה שאנחנו לא כל כך רחוקים מאלוקות כפי שחשבנו.

הוא מגלה שאנחנו לא ישות נפרדת מאלוקים, אלא שלוחה של מהותו.

הוא מגלה את יכולתנו לראות את התכונה האלוקית הזו גם בכל אדם אחר.

הוא מגלה את יכולתנו להתעלות מעל לכאב של היותנו ארעיים ובני חלוף.

הוא מגלה את יכולתנו לשמוח באמיתי ובנצחי.

בשעה שאנו אומרים את המילים הנפלאות האלה כל יום בתקופה המכריעה, הבה נפתח את עצמנו אל האור האלוקי שבתוכנו, ונשנה את עצמנו ואת עולמנו – לתמיד.

תהילים פרק כ"ז

1. לדוד.

2. ה' אורי וישעי ממי אירא, ה' מעוז חיי ממי אפחד? בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי, צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו.

3. אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח.

4. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש: שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

5. כי יצפנני בסֻכּה, ביום רעה יסתירני בסתר אהלו, בצור ירוממני.

6. ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה לה'.

7. שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני.

8. לך אמר לבי, בִּקשו פני את פניך, ה' אבקש.

9. אל תסתר פניך ממני, אל תֵּט באף עבדך, עזרתי היית, אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי.

10. כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני.

11. הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור למען שוררי.

12. אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר, ויפח חמס.

13. לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים.

14. קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקווה אל ה'.