מסופר על הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'וב (1740-1809) שפעם ביציאתו מבית הכנסת בליל התקדש יום הכיפורים, לאחר תפילת כל נדרי, נפגש בצעיר יהודי בן העיירה. הלה החליט להתריס מול כל המתפללים ולעמוד מול היציאה הראשית של בית הכנסת כשבפיו מקטרת מעשנת ובידו סנדוויץ' עסיסי של 'דבר אחר'... השם ישמור ויציל!

בוודאי חשבתם שהצעיר זכה במנת גערות גדושה מפי רב העיירה.... אך לא. כשרבי לוי יצחק הבחין במעשיו הוא ניגש אליו ברוך ובחמימות, בירך אותו בברכת שנה טובה והפטיר "בוודאי שכחת, בני יקירי, כי יום כיפור הוא היום".

"לא ולא" התריס הצעיר בחוצפה. "אני זוכר היטב כי היום יום הכיפורים".

"ושמא לא חונכת בילדותך כי ביום כיפור נפתחים שערי השמיים, וכל יהודי יכול לשוב אל חיק אביו שבשמיים"? ניסה לסנגר שוב הרב.

"חונכתי גם חונכתי" השיב הצעיר תוך כדי נגיסה נוספת בסנדוויץ'.

חכך רבי לוי יצחק את ידיו זו זו כשהוא מנסה בכל כוחו לדון לכף זכות את האיש שמולו. "ושמא הנך חולה והרופא ציווה עליך באזהרה חמורה שלא לצום"?...

"בריא כשור אנוכי" נענה היהודי כשהוא מנפח את חזו בגאווה.

נשא רבי לוי יצחק את עיניו השמיימה ואמר: "ריבונו של עולם! בוא וראה כמה יקרים וחביבים בניך עם ישראל! הן אפילו יהודי המזלזל בכל מצווה ממצוותיך הקדושות, אפילו הוא לא יוציא מפיו דבר שקר ביום הכיפורים"!....

איך אומרים? הכול עניין של זווית ראיה. אנו יכולים להביט על הזולת בעין ימנית או בעין שמאלית: הבחירה היא שלנו.

שתי עיניים לאדם, אך רק ראש אחד. "מדוע"? שאלתי פעם את סבתי.

והיא הסבירה: "לשם מה צריך ראש? ישנם החושבים שהראש משמש כמחזיק לתיק. אחרים טוענים כי הוא נועד להכניס דרכו דברי מאכל.... אך האמת היא שהראש הוא לא רק איבר נוסף בגוף האדם אלא האיבר המרכז ומתפעל את הגוף כולו. לפיכך ראש יש רק אחד".

ובימי ראש השנה, יום הכיפורים והימים שבינתיים, עלינו לשאול את עצמנו: האם אכן אנו מייחסים לראש את החשיבות הראויה? האם אנו מעניקים לו את השליטה המלאה, או שמא הראש הפך לזנב?

אם נצליח להתבונן בכך – ולו ל-5 דקות – הרי שהבנו היטב את מהות החג.

שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה!