שאלה:

לאשתי אין טיפת חוש הומור. היא אומרת שאני צוחק ממנה בפומבי, נעלבת ומקבלת מצבי רוח איומים בשל כך. האם מוגזם לדרוש ממנה שתהיה מסוגלת להבין בדיחות?

תשובה:

בדיחות הן עניין רציני. הגבול בין דחיפת מרפק ידידותית לבין דקירת סכין משפילה הוא לרוב גבול עדין מאוד. עליך לשאול אם הצחוק שתקבל ממנה שווה את הכאב שאתה גורם לה.

דבר זה נכון ביחס לכל הערה מתבדחת שמעירים על אדם אחר. אבל בין בעל לאשתו, השפלה היא פשע של ממש. זוהי התנהגות שנוגדת את כל מה שהנישואין אמורים להיות, דהיינו: אחדות בלעדית.

בטקס החתונה היהודי, אחרי שעמדו מתחת לחופה, הכלה והחתן נלקחים לחדר פרטי המכונה כ"חדר ייחוד". "ייחוד" פירושו אחדות, איחוד ובלעדיות. בכניסתם לחדר זה, שהוא מקום מבודד שבו איש לא נמצא מלבד בני הזוג, הם יוצרים מרחב מקודש שהוא שלהם ושלהם בלבד.

הזוג הטרי יוצאים מחדר הייחוד אחרי כמה דקות, אך במובן מסוים אל להם לצאת ממנו לעולם. עליהם לקחת את הפרטיות והאחדות של חדר הייחוד ולשאתן אל תוך חיי הנישואין שלהם. הקשר שבין בעל לאישה הוא מקום מקודש ומבודד, וצריך להישאר כזה. כל מלה או פעולה שמחבלת בפרטיות הנישואין ובאחדותם צריכה להימחק מן הרפרטואר שלנו.

כאשר אתה לועג לאשתך בפני חבריך, יצאת לרגע מחדר הייחוד. נטשת את הנשמה השותפה שלך והותרת אותה בודדה ומבודדת וכל זאת רק בשביל כמה צחוקים זולים. להתבדח זה בסדר, אך לעולם לא על חשבון האחדות שלך.

אותו הדבר קורה כאשר אחד מבני הזוג מבקר את בן או בת זוגו בציבור. בכך הוא או היא מרשים לזרים לחדור לחדר הייחוד. הוא או היא מזמינים אנשים אחרים לתוך רגע שצריך להשתייך לשניהם בלבד. יש זמן ומקום לביקורת בתוך קשר נישואין, אך לא בנוכחותם של אחרים.

השגיאות הללו הן כה נפוצות עד כי עבור זוגות רבים הן הפכו לעניין מקובל. אך אלה הם בדיוק הדברים הקטנים שיכולים לשחוק נישואין טובים עד עפר. כדי שקשר ישגשג ויפרח, עליו להישאר תמיד אחדות בלעדית.

כאשר תלמד לחוש בנוח בחדר הייחוד, לא תרצה לצאת ממנו לעולם.