מה זה "אִסְרוּ חַג"?

היום שמיד לאחר שמיני עצרת, חג הפסח וחג השבועות יודע בתור "אסרו חג". מדוע הוא נקרא כך ומה עושים ביום הזה?

לנעול את החג בכבוד

השם 'אִסְרוּ חַג' הוא למעשה ציטוט מתוך פסוק במזמור קיח בתהלים1 שבו נאמר: "אִסְרוּ⁠ חַג בַּעֲבֹתִים עַד⁠ קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ".

לפי אחד מפירושי חז"ל2, הפסוק מתייחס לצורה הראויה "לנעול" את החגים ולהיפרד מהם לעבר ימות החול:

"אִסְרוּ⁠ חַג" – קִישְׁרוּ ונַעַלוּ את החג – "בַּעֲבוֹתִים" – באכילת בהמות עַבוֹת ושמֵנוֹת, ודבר זה חשוב ביותר – "עַד⁠" – שהעושה כן גדולה זכותו כמו – "קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" – כלומר, כאילו בנה בעצמו מזבח לה' והקריב עליו קורבן!3

מכאן נפסקה ההלכה שיש לכבד את היום העוקב לחג באמצעות תוספת סמלית של אכילה ושתייה חגיגית.

בְּנוֹ שֶׁל הַמוֹעֵד

שם נוסף ליום שאחרי החג הוא "בנו של המועד", כלומר היום ש"יורש" את השמחה מיום החג שלפניו4.

איסרו-חג בתנ"ך

עד כמה וותיק המנהג לכבד את היום שאחרי החג? את התיעוד הקדום ביותר למנהג אנו מוצאים כבר בתנ"ך, בימי עזרא הסופר:

בספר נחמיה5 מסופר על יום צום חד פעמי שקיימו עולי בבל לאחר חג הסוכות כחלק מתהליך החזרה בתשובה על נישואי התערובת שהיו נפוצים אז בקרב קהילת העולים6.

התאריך שנקבע אז ליום הצום והתענית היה היום השני לאחר חג הסוכות, העשרים וארבע לחודש תשרי. התלמוד הירושלמי7 מסביר כי הצום נקבע ליום זה משום שהיום הראשון לאחר החג, העשרים ושלושה בתשרי הוא יום שמח שלא מתאים לקבוע בו צום ותענית.

מכאן מוכיח התלמוד הירושלמי שכבר אז, בימי עזרא הסופר, נהגו להמשיך ולציין את שמחת החג ליום שאחרי החג.

מתי איסרו-חג?

בכל שנה יש שלושה ימי איסרו-חג, בשלושת הימים העוקבים לסיומם של שלושת ה"רְגָלִים" (שלושת החגים שבהם – כאשר בית המקדש עומד על תילו – מצווה לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים ולהקריב בו קורבנות): חג הסוכות ושמיני-עצרת, חג הפסח וחג השבועות.

מכיון שבחוץ-לארץ חוגגים כל חג במשך יומיים, יש הבדל בין תאריכי איסרו-חג בארץ ישראל לתאריכי איסרו-חג בחוץ לארץ. הנה פירוט של תאריכי איסרו חג, בארץ ובחו"ל:

מה עושים ומה לא עושים באיסרו-חג?

באיסרו-חג אסור להתענות (לצום), ונוהגים לשדרג את ארוחות היום כדי להעניק לו אופי חגיגי ושמח8.

"יוֹם טְבוֹחַ"

מבחינה הלכתית, החגיגיות באיסרו-חג השבועות חשובה יותר מהחגיגיות באיסרו-חג הסוכות ואיסרו-חג הפסח. זאת כיון שבתקופת המקדש היו מקריבים ביום זה את הקורבנות הרבים שהביאו עולי הרגל שהגיעו לבית המקדש לחג השבועות עד שזכה לכינוי "יוֹם טְבוֹחַ" על שם שחיטת הקורבנות ההמונית שהתקיימה בו9.

בגלל השמחה בהקרבת הקורבנות קבעו חכמים להימנע ביום זה מפעולות עצובות כמו צום ועריכת הֶסְפֶּדִים. קביעה זו נשמרה גם לאחר שבית המקדש נחרב ולכן נמשכת אף בימינו10.

לקשור את החג עם ימי החול

לאיסרו-חג יש תפקיד חשוב בקישור וגישור קדושת החג המרוממת עם ימות החול. באמצעות המשכת שמחת החג ליום החול נמשכת גם הקדושה המרוממת של החג לתוך חיי היומיום הרגילים ומשפיעה עליהם11.

• ראו גם: סעודת מלווה מלכה: מה, מדוע ואיך?