שאלה:

ניסיתי את ידי בשידוכים, אך עד כה נכשלתי כישלון חרוץ. זיווגתי חמישה זוגות, וכולם נכשלו. רובם אמרו שלא הייתי אפילו קרובה למטרה. אך אני חשבתי בכל פעם שהיו אלה שידוכים מושלמים. יש לי חברה שעשתה שבעה שידוכים מוצלחים והיא לא באמת הכירה את האנשים טוב כל כך. האם אני מפספסת פה משהו? האם יש איזה סוד שלא ידוע לי כדי בתחום השדכנות?

תשובה:

נשמת האדם דומה ללהבה של נר. לכל נשמה יש נוכחות, יש לה אור שממלא את החדר. לכל אחד ואחת מאיתנו יש להבה משלו, בעלת גוון ייחודי.

כאשר שני בני אדם מתחברים – בדיוק כמו בשעה ששתי להבות מתחברות – החדר מואר על ידי להבה אחת, לא שתיים. שתי ההילות שלהם חוברות יחדיו ויוצרות אור חדש, שמהווה יותר מאשר סכום שני הנפרדים. אני – אני, ואת – את. אך כאשר אנו מתחברים, אנו יוצרים "אנחנו" שמהווה יותר מסתם "את פלוס אני" – זהו "אנחנו" שיש לו אור והילה משל עצמו.

זוהי הסיבה שבגללה קשה לנחש איך שני אנשים יסתדרו ביחד. את עשויה להכיר כל אחד מהם בנפרד, אך אינך מכירה את היסוד השלישי, כלומר – את האור החדש הנוצר כששניהם נמצאים ביחד. אנו עשויים לחשוב ששני אנשים יהיו "מושלמים" זה עבור זו, אך כשהם נפגשים, אין כל אנרגיה ביניהם. כאינדיבידואלים, הם עשויים להיות נרות דולקים בעוצמה, אך הם פשוט לא מתמזגים היטב זה עם זו. באופן דומה, תכופות אנו מסתכלים על שני בני זוג וחושבים לעצמנו, "את שני אלה לעולם לא הייתי שם ביחד", ועם זאת, ברור שהם מתאימים זה לזו.

אמנם נרותיהם האישיים עשויים להיראות שונים, אולם יחדיו – להבותיהם יוצרות אור מקסים וזוהר.

שדכן לא יכול להחליט אם תהיה "כימיה" בין שני בני אדם. מלאכתך אינה לנסות לזווג בין נשמות, אלא לנסות לזווג בין בני-אדם שיש להם ערכים דומים. טעם דומה במוסיקה, או עניין משותף בצפרדעים, אינו ערובה לכך שהקשר יימשך כל החיים. לעומת זאת, גישות משותפות לתחומי המשפחה, הנישואין, הדת והחיים – בהחלט עשויות להוות ערובה לכך. אם את מכירה שני בני אדם שמאמינים באופן בסיסי באותם דברים, ושסדרי העדיפויות שלהם בחיים דומים זה לזה – אזי – אפילו אם הם עושים רושם של שניים בעלי אופי שונה מאוד זה מזו – נסי לסדר להם פגישה. את השאר הם יוכלו לגלות בעצמם.

כל זוג חדש הוא מקור אור חדש לעולם. אפילו אם לא נחלת הצלחה, אל תוותרי על הניסיון לשדך שידוכים. מי יודע, אולי יום אחד תדליקי את הלהבה הנכונה?