האם ביהדות יש מקום לרווקה מתבגרת?

שאלה:

לאחרונה התחלתי להתעניין ביהדות והתחלתי ללכת לבית כנסת. העניין הוא שאני רווקה, מעולם לא התחתנתי. אני בשנות הארבעים המאוחרות לחיי ובאמת לא יודעת אם אתחתן אי פעם. נראה לי שהיהדות כל כך קשורה בנושא הנישואין והילדים שאני מרגישה די מחוץ לעניינים. האם יש ביהדות מקום לאישה רווקה?

ג'נט

תשובה:

ג'נט יקרה,

אני חושבת שללא קשר לנסיבותינו בחיים, כל אדם שואל את השאלה באשר למקומו או מקומה ביהדות. זה קורה במיוחד משום שיש לנו היבטים רבים כל כך שלפעמים קשה לנו לדעת איך להתאים לסביבתנו.

ישנה אני-האחות, אני-החברה, אני-הבת, אני-העובדת, אבל את ה"אני" העמוק ביותר, שלא ניתן להגדיר על-ידי נסיבות חיצוניות – זוהי ה"אני" שאותו עלינו ללמוד להכיר טוב יותר מכל השאר.

הלל החכם היה אומר: "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי, מה אני?" (משנה אבות פרק א). מצד אחד עלינו להשקיע זמן בלהכיר את עצמנו, ובו בזמן עלינו לשרת אחרים. האיזון בין שני הקטבים הללו מהווה את תמצית החיים היהודיים.

אותו הלל החכם אמר גם: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך – זו היא כל התורה כולה, ואת היתר לך ולמד (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לא, עמוד א). זוהי היהדות. אינך צריכה להיות נשואה כדי להיות יהודיה הקשורה ליהודים אחרים ונושאת במחויבותך הפנימית לדרכך ביהדות.

המצוות הן אחד הכלים העיקריים שדרכו אנו מסוגלים להתחבר לאלוקים, ובכך אנו מתחברים לעצמיותנו הפנימית, לחלק שבתוכנו החווה את תכליתנו בעולם ומחובר אליה. לכן, כאשר את חווה את החיבור הפנימי הזה עם עצמיותך האמיתית, זה יפתח אותך לכל מיני אפשרויות. לעולם אינך יודעת לאן יובילוך חייך. אולי אפילו נישואין הם חלק מעתידך עדיין.

כמו כן, את צודקת שהיהדות מדגישה מאוד את חיי המשפחה. אולם חשוב גם להבין, שבתוך המסגרת היהודית יש מקום לכולם. חכמינו זכרונם לברכה מלמדים אותנו כי לתורה יש "שבעים פנים". פירוש הדבר הוא שלכל מילה ולכל משפט ומושג שקיימים בתורה קיימות לפחות 70 דרכים שונות שבהן ניתן להבינם. קחי למשל את המצווה "פרו ורבו". המשמעות הקלאסית והפשוטה היא "הולידו ילדים וגדלו אותם". אך אם תרחיבי את המסגרת המושגית שלך במקצת, אזי תוכלי להבין זאת גם במשמעות הבאה: היי יצירתית, עבדי קשה ותרמי לעולם הזה, ומעשייך הטובים ומאמצייך יהיו המורשת שאותה תורישי לאחרים, פירות עמלך... אלה יהיו ילדייך הרוחניים, כביכול.

כך שלמרות תחושתך כי חיי הנישואין הם אידיאל, חשוב להבין שקיימות דרכים רבות להיות אישה ואם. אנו יכולים להינשא למצוות שמירת השבת, למשל. אנו יכולות לקדש את האיחוד הזה בעזרת הזמנת אורחים לביתנו, ולחגוג את הנישואין הללו בתפילה ובשיר. כמו כן אנו יכולות להיות אם לאדם חולה הזקוק לאהבה ולתשומת לב. אנו יכולות לטפח פרויקט קהילתי ולהושיט ידנו לאחרים המצויים במצוקה. ישנן הזדמנויות נפלאות שלהן נוכל להינשא, ופרויקטים נפלאים שנוכל לשמש להם כאם.

אם את חשה מחוץ לעניינים, אני מעודדת אותך לעשות מאמץ להשתלב. "פרו ורבו". למדי יותר על משמעות ההוויה כאישה יהודייה. יתר על כן, קחי את מה שאת לומדת ולמדי זאת לאחרים. חז"ל מלמדים אותנו שכל מי שמורה תורה לאחרים, הרי זה כאילו היא או הוא "יולדים" את האדם שאותו הם מלמדים. למעשה, הדוגמא הגדולה ביותר לכך היא הרבי מלובאוויטש ואשתו, שמעולם לא היו להם ילדים משלהם. אך כאשר הרבנית נשאלה אם יש לה ילדים, היא השיבה שכל החסידים הם בניה.