כשנה לפני המהפכה החומייניסטית פתח הרבי במבצע הצלה סודי לחלץ ילדים יהודים מאיראן. על-ידי שלוחים מיוחדים שהגיעו לאיראן, חולצו למעלה משלושת-אלפים ילדים בטרם פרצה המהפכה. גם לאחר שפרצה, בפעילות סודית ושקטה יחד עם הקהילה היהודית, חולצו ילדים רבים נוספים.

בכתבה שלפנינו סיפור שהתרחש עם שני שלוחים ששלח הרבי לאיראן. המערכת.

כשנה לפני שפרצה המהפכה באירן הגיעו אליה שני שלוחים של הרבי מליובאוויטש על-מנת להדפיס את ספר התניא. (הרבי מליובאוויטש קרא להדפיס את ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב"ד, בכל מקום. עותקים של ספר התניא נדפסו באלפי מהדורות לאור קריאה זו). ועד הקהילה אכן החליט להדפיס את התניא בהרבה עותקים ולחלק אותם לכל יהודי הקהילה.

הספר נמסר לדפוס, אולם הליך ההדפסה התעכב ונמשך זמן רב, ובינתיים התחוללה המהפכה וחומייני עלה לשלטון. כשהתחדשה פעילות ועד הקהילה ואני הייתי אחראי לפעילותה הרוחנית, השתדלתי להוציא מבית-הדפוס את כל ספרי התניא ולהביאם לספריית ועד הקהילה. שם, באולם הגדול של הספרייה, הם אוחסנו באופן זמני בערימה לא מסודרת.

באותה תקופה הכריזה ממשלת המהפכה על חוק חדש בשם 'חוק הטיהור'. פירושו של החוק היה שכל אזרח איראני וכל מוסדות הציבור חייבים בתוך שלושים יום לבער את כל המסמכים, הניידות והספרים שברשותם ואשר עליהם מופיעים סמל המלוכה, סמל כורש, שמו של השאה, וכל כיוצא בזה.

החוק קבע שכל מי שיימצא ברשותו לאחר חודש ימים מסמך כלשהו או ספר עם אחד מהסמלים הנ”ל ייענש במלוא חומר הדין. ואם יתברר כי לא השמיד את הסמלים בזדון – דינו מוות.

אנחנו בוועד הקהילה, ניצבנו לפני בעיה מאד קשה: ברשותנו היה ארכיון בן למעלה ממאה שנה ורוב-רובם של הניירות, המסמכים והספרים נשאו גם את סמל הכתר וגם את שם השאה והמלוכה בראש המסמכים. לדוגמה, היו גם ברשותנו הרבה מטבעות זהב מיוחדות שהקהילה הנפיקה לרגל הכתרת המלך ולרגל חגיגת 2500 שנה להכתרת כורש. בצידו האחר של המטבע היה סמל המנורה ואילו בצידו השני סמל המלוכה, כורש או הכתר, וכדומה.

מבחינה ערכית היה קשה לנו מאוד להשלים עם ביעור ו’טיהור’ כל הספרייה העצומה והגנזך הענקי, אולם גם לאחר שנאלצנו להשלים עם הגזירה הזאת מחוסר ברירה, לא היתה כמובן שום אפשרות לבצע את הדבר בפרק זמן כה קצר.

בסוף החודש, בטרם הספקנו לבצע את המשימה, נכנס אלי לפתע ללשכתי המזכיר ומודיע, כי זה עתה הגיעו בפתאומיות שני מפקחים מטעם הממשלה, וברצונם לערוך ביקורת במשרדים ולבדוק אם מילאנו אחר 'חוק הטיהור'.

אימת מוות נפלה עלי. ידעתי באותו רגע שאני מחוסל וכי סכנה גדולה נשקפת לקהילה היהודית כולה. אמרתי וידוי, שמע-ישראל, והכנתי עצמי לצידוק הדין. כשנכנסו המפקחים לחדרי הייתי מבוהל עד מוות. משום מה לאחר שביקשו להתחיל בביקורת, עלה בדעתי לקחת אותם קודם כל לאולם הספרייה.

המראה הראשון, הבולט, שנגול למול עיניהם שעה שנכנסו לאולם הספרייה, היו ערמות ספרים שהיו זרוקים שם בכל הפינות בצורה בלתי מסודרת. אחד מהמפקחים התכופף ולקח אחד מהספרים הללו, היה זה ספר התניא. המפקח שאל אותי איזה ספר זה ואני סיפרתי לו על בעל התניא, על תנועת חב"ד, על רבי ישראל בעל-שם-טוב ועל החסידות. ציינתי כי זהו אחד מספרי היסוד של תנועה זו. הוא פתח את הספר וביקש להסביר לו מה כתוב בדף שפתח, היה זה בדיוק הדף הראשון של 'שער היחוד והאמונה'. תרגמתי וביארתי לו את כל העמוד הזה, מתחילתו ועד סופו. כשסיימתי, סגר המפקח את הספר, נישק אותו ואמר בקול: "במקום שיש ספרים כאלה ואדם שאחראי על מקום כזה, אין צורך באף ביקורת נוספת"!

עמדנו שם כחולמים. כשהספקתי להתאושש מהפתעתי והתרגשותי, אמרתי לו בטרם ניפרד, כי עם כל הכבוד היינו מאוד שמחים לו היה חותם בספר האורחים שלנו על ביקורו. הוא נענה מיד וכתב בספר האורחים: ביום זה וזה ביקרתי במשרדי הקהילה, בדקתי ואישרתי כי הכל כשורה.

בשבת הקרובה, בבית הכנסת, חגגה עמי הקהילה כולה את נס ההצלה, בזכות ספר התניא קדישא.