רבים מן המתפללים בבית הכנסת של הרב שלום בער הכט בקווינס שבניו יורק היו מהגרים שנמלטו מאיראן עם פרוץ המהפכה האיראנית בשנת 1979. מהגרים אלו נמלטו מהמדינה האיסלמית בעור שיניהם כשהם מותירים קרובי משפחה וידידים מאחור.
ימים ספורים לפני חג הפסח, פנה אליו אחד מן המתפללים בבקשה דחופה:
"שלוש מאות יהודים, ביניהם אחייני, הצליחו להבריח את הגבול מאיראן לפקיסטן. הם שוהים כעת בקראצ'י ואין להם מצות או מצרכי מזון כשרים לפסח. האם תוכלו לסייע להם?"
הרב שלום בער מיהר להעביר את הידיעה לאביו, הרב יעקב יהודה, שהעביר את הידיעה אל הרבי מליובאוויטש. "אני עצמי חששתי לקחת על כתפיי את האחריות ולשלוח לשם אדם עם מוצרים לפסח" אמר לימים הרב הכט, "שכן האיסלאם הקיצוני שלט בפקיסטן ומשימה שכזו כרוכה בסכנה של ממש. לפיכך, ביקשתי את עצתו של הרבי כיצד לנהוג."
הרבי הורה לרב הכט למצוא אדם הבקיא במנהגי יהדות איראן שיוכל לנסוע לפקיסטן לקראת חג הפסח. הוא הוסיף כי הוא ישלם את כל ההוצאות: כרטיס הטיסה, רכישת המצות ומוצרי המזון ואף יעניק לשליח ברכה מיוחדת.
"אם הרבי מעניק ברכה מיוחדת משמע שבטחונו האישי של השליח מובטח" אמר הרב הכט ומיהר לחפש אחר האדם המתאים. הוא מצא את זלמן גרבר, תלמיד ישיבה שהיה בקיא במנהגי יהודי איראן. זלמן הביע נכונות לצאת למשימה המסוכנת.
לאחר הפעלת קשרים בחלונות המתאימים קיבל זלמן אישור כניסה מהקונסוליה הפקיסטנית. הטיסה עברה כשורה, אך בשדה התעופה של קראצ'י, פקידי המכס התקשו להבין לשם מה הוא זקוק לכמות גדולה של קרקרים... תודה לא-ל הבדיקה עברה בשלום.
המשימה בוצעה בהצלחה. בליל הסדר, בפרבר שקט של קראצ'י, התכנסה קבוצת היהודים כדי לחגוג את חג הפסח כדת וכדין בלב המדינה המוסלמית העויינת.
הוסיפו תגובה