למרות שאמרה עתיקה אומרת ש"אין שאלה טפשית". אך האם אתה באמת רוצה לשאול שאלה כזאת? רוב האנשים לא אוהבים להיות נבוכים, כך שאם יש להם שאלה הם מיד מרגישים שעליהם לדעת את התשובה – ואם הם לא יודעים את התשובה, הם מתביישים לשאול את השאלה... איך שלא יהיה, אנשים מתביישים – ואולי סתם לעולם לא עולה בדעתם לשאול את השאלה הפשוטה: מהו "חסיד"?

רוב היהודים, ללא קשר לרמת ההשכלה שלהם, שמעו את המונחים "חסיד" או "חסידי" במהלך חייהם. לאחרונה ביקרתי חבר, ובמהלך שהותי שם עלה הנושא הזה. הוא ניסה להסביר לחבר אחר שלו מה זה חסיד.

"החסידים הם אלה בעלי הזקנים שלובשים את המעילים הארוכים השחורים".

"לא, לא, לא" מיהר החבר לתקן אותו. "לכל האורתודוקסים יש זקנים ומעילים שחורים וארוכים. החסידים הם אלה עם הכובעים רחבי השוליים".

"לא, כולם חובשים את הכובעים האלה..."

כך התנהלו חילופי הדברים במשך זמן מה. זה היה נראה כמו איזו קומדיה. בהתחלה זה הצחיק אותי קצת, אך לאחר זמן התחלתי לתהות אם אני באמת יודע בעצמי מהו חסיד. אז החלטתי לחקור את העניין.

זכרתי במעומעם שראיתי במקום כלשהו את המונח "חסיד", והמונח נראה שלא במקומו. באיזשהו מקום, בספר כלשהו שנכתב באותה תקופה, עוד בטרם הייתה קיימת "תנועת החסידות" במזרח אירופה. הדבר הפריע לי, אך באופן עמום ועצלני, בבחינת משהו-לא-מסתדר-לי-כאן-אך-אני-לא-עומד-לעצור-עכשיו-כדי-לבדוק-את-זה. אבל עכשיו, כשהשאלה עלתה, החלטתי לחזור אליה. הסתבר שראיתי את המילה ב"פרקי אבות".

פרקי אבות הוא ספר שכולו אמרות קצרות ונוקבות אך עמוקות, שכתבו הרבנים בתקופת התלמוד. בפעם הראשונה שקראתי אותו אהבתי אותו מאוד. קוראים לו ספר, אך כל העניין כולל 25 עמודים בקושי, שישה פרקים בני כארבעה עמודים כל אחד. כל פרק מכיל קצת יותר מתריסר קטעי חוכמה קצרים, שהם כה עמוקים עד כי יכולת להגות בהם שוב ושוב במשך כל שארית חייך. וישנם בני אדם העושים זאת.

מכל מקום, האמרה החמישית בפרק ב פרקי אבות מצהירה כך: "הוא [הלל] היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד... " (פרקי אבות, ב, ה). בתרגום לאנגלית, כתוב ליד המילה "חסיד" בסוגריים: "אדם העושה יותר משדורש החוק היבש". זהו זה. נדהמתי. ידידי וחברו יכלו להתווכח במשך יום שלם על כובעים, על מעילים ועל זקנים. אולי אתה ואני פילוסופיים יותר מהם, ובכל זאת לא נגיע ללב העניין. אולם חכמינו זכרונם לברכה לא השחיתו את מלותיהם לריק. חסיד הוא פשוט אדם העושה יותר משעליו לעשות, מישהו ההולך צעד אחד הלאה.

אי אפשר שלא לאהוב את אנשי המשנה והתלמוד הללו. זה הרי לגמרי נקי ומדויק. אף הברה מיותרת. הלוואי שיכולתי להיות כזה בעצמי. הקריאה ממש ריגשה אותי, משום שהיא גרמה לי להיזכר במשהו אחר ששמעתי פעם מפי רב של חב"ד.

הוא אמר שיש שפע של מצוות שניתן לקיימן, מהסוג של משהו פרטי בינך לאלוקים: הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת וכולי. אלה הן בהחלט מצוות כבירות שעליך לקיים. אולם, כך המשיך, מה ביכולתך לעשות כדי לרגש את אלוקים באמת ובתמים? ובכן, נניח שידיד שלך מספר לך שהוא שבור משום שבנו שבכתה ב' אובחן לא מזמן כסובל מליקוי למידה ומתקשה מאוד ללמוד לקרוא. ובכן, יכולת להביא לבחור הזה עוגה, וזה יהיה נחמד, אך אם יכולת למצוא את המורה הפרטי המתאים או את תכנית הקריאה שעשויה לעזור לילד – זה מה שהוא באמת צריך. יכולת לחסוך לו כאב לב מתמשך. זה מה שנקרא ללכת צעד אחד הלאה.

הנקודה היא שאם ברצונך לשמח את אלוקים, התייחס יפה לילדיו. אל תאמר דברים רעים לאנשים. אל תלך רכיל. חייך פעם בכמה זמן. ואם אתה באמת רוצה להפוך לחסיד, עזור ליהודי אחר שיש לו בעיה רצינית מאוד. או הראה לו כיצד לעשות מצווה שהוא מעולם לא עשה קודם לכן. זה פירושו של חסיד אמיתי.

ועדיין, אם לאחר קריאת כל המאמר הזה תמצא עצמך משתוקק למעיל שחור ארוך ולכובע רחב שולים, לך על זה. עליך להתחיל איפשהו.