טסה לחו"ל, עוד תכשיט עדכני.
טיפול קוסמטי יקר, הכי חדשני.
בוסט של אנרגיה נוצצת, חיונית.
ואחריה - נפילת סוכר אימתנית.

ואולי מספיק עם ריגושים חיצוניים.
הסיפור שלי לא שם. רק אצלי בפנים.

לפעמים מתמקדת במה שחסר.
מה לא הספקתי היום, מה יכולתי יותר.
מבקרת את עצמי, מקטינה.
הורסת שוב ושוב, לא בונה.

בלי עיוורון - להיות לא מושלמת, אך שלמה.
לתקן את הנדרש בלי מרירות. בהסכמה.
נפלתי? פחות שיפוטיות. מותר לסלוח.
לא רק לזולת. לעצמי. חמלה היא כוח.

לחיות בשלום עם ה"אני".
להפסיק להסתכסך עם עצמי.
לכבד, גם ליהנות.
לא לשנוא חלילה, לא לגנות.

בפרשת קדושים נאמר:
"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר... וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ..."
לאהוב את הָרֵעַ, כמו שאתה אוהב את עַצְמְךָ.

האם מכד ריק אפשר למלא את האחר?
ואיך ניתן להעניק, אם אני עצמי חסר?

אהבה עצמית - טוב או רע?
חוששת לחטוא בחטא היוהרה.
האם זו אגוצנטריות? אין סתירה?
ואולי זו הדרך למטרה...

כשמתחברת לטוב שבי, לניצוץ היהודי,
מוֹדָה לה', מְגַלָּה עוד על ייחודי.
מתמקדת בַּשְּׁבִיל שלי, בלי להשוות.
הָעֵרֶךְ שֶׁלִּי לֹא מִשְׁתַּנֶּה, כְּשֶׁלְּאַחֵר הַצְלָחוֹת.

ויש בי אז יותר מסוגלות, גם אמונה.
וחיי הנפש שלי יותר בזרימה.
יש בריאות, יש הצלחה.
והזוגיות גם היא בצמיחה.

לאהוב, להביט בעין טובה.
על עצמי, גם על הסביבה.

כי מערכת יחסים יש אחת - נפשגוף - וכל השאר זו רק השתקפות…