לפני כמה ימים קיבלנו שיחת טלפון מחברים. שלמה ליב גולדמן ותום יהל נמצאים בשליחות הקיץ לאיזור ההרים במדינת ניו-יורק, והם פגשו יהודי שאמו מתגוררת בבית אבות בעיר ג'קסונוויל שבפלורידה. מכיוון שאנו אמורים לשהות באיזור, האם נוכל לבקר אותה? כמובן שהשבנו בחיוב.

"תראי, החסידים באו לבקר!" שמעתי את אחת הדיירות קוראת לחברתה. מיהרנו להציג את עצמנו ופיתחנו שיחה ארוכה ומעניינת על ההיסטוריה של הדיירות, כאשר דיירים רבים מצטרפים לשיחה המרתקת. כשסיפרנו להם על שליחות הקיץ ועל ידידינו הנמצאים בהרים בניו-יורק, ביקשה אחת הדיירות מאיתנו: "יש לי בן המתגורר בהרים, אך הוא התרחק מיהדותו... האם ידידיכם יוכלו לגשת ולבקר אותו?"

כמובן שהשבנו בחיוב... מתברר שהעולם קטן יותר משחשבנו.

(אגב, ביצענו גם את השליחות ונפגשנו עם היהודיה עבורה הגענו לבית האבות. היא שמחה לקבל דרישת שלום חמה מבנה!)

מיהרנו להשיב בחיוב ובהזדמנות הראשונה שנוצרה ניגשנו לבית האבות לבקר אותה.

השליחות שלנו הובילה אותנו לאורוגוואי שבדרום אמריקה. אנו פוגשים יהודים רבים, ובדרך נהנים מהנוף המיוחד ומכלי רכב לא צפויים...

שקיעה

"שומר דלתות ישראל" - קובעים מזוזה על פתח בית

"זהירות, סוסים מאחוריך"

מי רץ יותר מהר?

בילינו זמן רב בשיחה ידידותית עם יהודים אלו

בשבוע שעבר חגגתי את יום הולדתי. ערכנו חגיגה מאולתרת אליה הצטרף אלי, מטייל שגילה כי יום ההולדת העברי שלו חל יום לפני... זו הייתה מסיבת יום הולדת מיוחדת. הרבה כיבוד לא היה שם (חוץ מקצת קרקרים וביסלי באדיבות אחד המטיילים) אך ישבנו אל תוך הלילה, אמרנו "לחיים", ודיברנו על "איך הגענו לכאן". החבר'ה מאוד רצו לשמוע על השליחות, על שלוחי חב"ד ברחבי העולם וגם על הכוח שמניע אותנו – המשימה המיוחדת שהטיל עלינו הרבי מליובאוויטש זצ"ל.

"חבל שאין לך יום הולדת פעם בשבוע" אמר לי אחד ממשתתפי המסיבה. לו יהי!

"אמא מה קורה?" מטייל משתמש בעמדת המחשב של בית חב"ד באיה נאפה

ומכאן לדיווח קצת פחות משמח:

מבית חב"ד בלרנקה קיבלנו ידיעה כי אחד המטיילים חלה בשפעת החזירים והוא מאושפז בבידוד בבית חולים כאן בעיר. כמובן שלא הססנו לרגע ויצאנו לבקר אותו. מצב הרוח שלו לא היה הכי משופר – בלשון המעטה. שוחחנו עמו רבות, הבאנו לו אוכל כשר מישראל והתפללנו לרפואתו.

אנו מתכננים לשוב ולבקר אותו מחר בבוקר. ליתר דיוק, אנו מקווים כי הוא הוא יחלים ויבוא לבקר אותנו בבית חב"ד!

קריאת התורה באיה נאפה

ביום רביעי שעבר נכנסו לבית חב"ד בו אנו נמצאים – במנאלי, הודו – כמה מטיילים וביקשו: "האם נוכל לערוך אזכרה לרועי קליין?"

מתברר כי הם היו פיקודיו של רועי ושירתו בגדוד 51 של גולני. רועי יחדיו הם נלחמו בבינת ג'ביל, וכאשר הושלך עליהם רימון יד קפץ עליו רועי תוך שהוא צועק "שמע ישראל" ובכך הציל את חיי חייליו.

שעתיים לאחר-מכן הגיעו מטיילים רבים. הדלקנו נרות, אמרנו תפילה מיוחדת והנחנו תפילין עם כל המטיילים במקום. ערכנו אזכרה לרועי קליין וכן תפילה מיוחדת עבור גלעד שליט.

האזכרה העצובה משהו הסתיימה בריקוד סוער של השיר בן האלמוות: עם ישראל חי!

(תמונת רועי ומשפחתו מתוך האתר להנצחת רועי קליין)

היום פגשנו יהודי. נקרא לו בוב. בוב חי באיזור בקליפורניה הנמצא על הגבול שבין הציוויליזציה ובין שמורות טבע רחבות ידיים

זהו הסיפור של בוב:

אביו שירת בחיל האויר האמריקני, והוריו חינכו אותו עם מעט יהדות. בצעירותו הוא מעולם לא התמסר ללימודי היהדות שלו. בשנות העשרים לחייו אירע מאורע שהשפיע עליו רבות: כמה מידידיו התנצרו. "אם הם עשו זאת" חשב בוב לעצמו, "מדוע שלא אלך בעקבותיהם?"

כמה טיפות מים מהכומר המקומי ובוב 'הפך' לנוצרי אדוק. הוא הצטרף לכנסיה סמוכה, הקדיש זמן רב ללימודי הנצרות עד שברבות השנים הוא הפך לכומר ופתח כנסיה משלו.

נוף שראינו בדרך לבוב.

אך דווקא אז החלו הספקות לנקר בו. הם החלו כשהוא גילה התנהגות לא נאותה אצל חבריו בדרגות הכמורה, והתגברו כשחברי הכנסיה שלו החלו לחקור אותו על מוצאו היהודי.

הוא התחרט על כך שהוא לא למד על יהדותו בטרם התנצר, ואחרי תהליך ארוך הוא עזב את הכנסיה והנצרות ושב ליהדותו.

כשהגענו לביתו שמחנו לגלות מזוזה הניצבת בגאווה על פתח הבית. יש לבוב זוג תפילין אך הוא לא ידע כיצד להניח אותן. שמחנו לסייע לו וגם לשמוע את סיפורו המרגש – שהותיר עלינו רושם עז.

אנו מסייעים לבוב להניח תפילין.

בשבוע שעבר ערכנו ביקור מרגש בעיר פוזנן שבפולין. פוזנן היא עיר עם היסטוריה עשירה הממוקמת במרחק כ-4 שעות נסיעה מורשה.

את תחילת הביקור פתחנו במפגש עם ראש הקהילה – אישה פעילה בשנות הארבעים לחייה. היא הובילה אותנו לחדר ששימש כבית-כנסת והנאצים הפכו אותו לבריכת שחיה. הם בנו את הבריכה כך שלחץ המים יחזיק את קירות הבנין, ולפיכך גם כיום הקהילה היהודית לא יכולה להשיב את בית הכנסת על כנו. רק חלונות בית הכנסת – בהם הנאצים לא נגעו – מספרים את סיפורו העצוב.

לאחר-מכן ניגשנו לבנין הקהילה המקומית שם המתינה לנו קבוצה נאה של גברים, נשים וצעירים יהודיים. התפללנו את תפילת המנחה ולאחר התפילה נוצר ריקוד ספונטני: הריקוד איחד בין זקנים ניצולי שואה ובין נערים שיכלו להיות נכדיהם!

רבים מהם הניחו תפילין – חלקם לראשונה בחייהם שכן הם לא זכו לחגוג בר מצווה.

לאחר-מכן התיישבנו לארוחת צהריים משותפת עם כל חברי הקהילה, במהלכה סיפרנו להם סיפורים ורעיונות מן התורה.

אחרי שקבענו מזוזה בפתח בית-הכנסת, ביקרנו את בית הקברות המקומי שם שוכן כבוד קברו של רבי עקיבא איגר, הפרשן התלמודי המפורסם ששימש כרב העיר. בית הקברות, השוכן מאחורי בנין מגורים בעיר, שופץ לאחרונה מחדש לאחר מאבק משפטי ארוך.

יופיה עוצר הנשימה של העיר דוברובניק שבקרואטיה מושך אליה אלפי תיירים מרחבי העולם, ביניהם תיירים יהודיים שבאים לבקר גם בבית הכנסת היהודי העתיק השוכן בעיר.

יום אחד ברחובות העיר מישהו טפח על שכמנו. הסתובבנו וגילינו אדם בגיל העמידה עם פנים מחייכות. "היום הוא יום ההולדת ה-79 שלי" הוא אמר, "הייתי שמח לציין זאת בהנחת תפילין. אתם יודעים, לא הנחתי תפילין מאז הבר מצווה... הרבה שנים חלפו מאז..."

למחרת פגשנו יהודי נוסף בבית הכנסת העתיק בעיר. כשהצענו לו להניח תפילין הוא סירב, אך לבסוף התרצה. "יש לי סיפור לספר לכם" הוא אמר אחרי שהוא סיים לומר את ה'קריאת שמע'.

"גדלתי בבולטימור, וההורים שלי לא הסתדרו עם חברי הקהילה המקומית. כשהייתי בן 11 ההורים שלי נסעו לברוקלין שבניו יורק להיפגש עם הרבי.

"באמצע הפגישה הרבי אמר לאמי שהוא מרגיש שמשהו מפריע לה. "הבן שלי עומד להיות בר מצווה בעוד שנתיים" אמרה לו אמי, "ואיננו יודעים היכן לחגוג את בר המצווה שלו!"

"הרבי הציע להוריי לחגוג את בר המצווה בבית הכנסת שלו, ב-770. ואכן, כשנתיים לאחר-מכן חגגתי את בר המצווה שלי במחיצת הרבי מליובאוויטש!"

הודינו לו על הסיפור המרגש. שמחנו לשמוע שבפעם הראשונה הוא הניח תפילין במחיצתו של הרבי, ואנו, חסידיו של הרבי, מניחים לו תפילין פעם נוספת.

מענדל מוצ'קין ופסח וולוסוב הם הרבנים הנודדים בעיר מירטל ביץ' שבדרום קרוליינה. הם נפגשו בכמה בחורים צעירים ונחמדים שמוכרים בדוכנים ברחבי העיר. לחיצת יד חמה, שיחה ידידותית וכמובן - הנחת תפילין!

על החולצה שלו כתוב שיורד שלג, אך ביום חם ושטוף שמש הוא הניח עמנו תפילין

"וקשרתם לאות על ידך, והיו לטוטפות בין עיניך"

אגם, שתיה קרה ותפילה חמה

ברוכים הבאים לאיה נאפה, קפריסין! אל העיר הזו, בה אין בית כנסת או ספר תורה אחד לרפואה בכל העיר, באים בחופשת הקיץ אלפי מטיילים ישראלים, רובם בחורים צעירים לפני צבא.

יחד עם חמישה בחורי ישיבה נוספים יצאו לאיה נאפה כדי לתחזק את הבית חב"ד שיפעל בעיר בקיץ. הקבוצה שלנו מונה בחורים מרקע מגוון למדי: יוסף לוין ונחום פינסון מתגוררים בברוקלין שבניו יורק; ישראל מלכא ומנדי אביוב מתגוררים בישראל; שמואל פינסון גר בצרפת ואנוכי הקטן מתגורר בצפת.

כשהגענו המתינו לנו ישראל ומנדי שכבר שכרו מבנה עבור בית חב"ד שיפעל במקום בחופשת הקיץ. הם קישטו אותו, הפיצו פליירים המבשרים על הקמת בית חב"ד, הביאו עמם ספר תורה, סידורים וכיפות; אנו הצטרפנו אליהם עם הרבה אנרגיה חיובית לבוא ולהפעיל את המקום.

אוקיי, אז מזגן אין כאן ודי חם... אך המרץ רב. בכל יום אנו פוגשים קבוצות גדולות של נערים מישראל, מניחים להם תפילין ומזמינים אותם לבוא ולבקר בבית חב"ד. כך פגשנו את יריב שלא חגג בר מצווה מימיו! הנחנו לו תפילין וחגגנו לו מיני בר מצווה במקום...

בשבתות ערכנו סעודת שבת ענקית עם 120 משתתפים. אכלנו, רקדנו, שרנו והתפללנו יחד.

אם אתם מתכננים לבוא ולבקר, בית חב"ד ממוקם ליד ה"סקוור" מה שאומר שהוא נגיש במיוחד לאלפי המטיילים. השנה אין מסעדה רשמית בבית חב"ד אך תמורת תשלום סמלי תוכלו להזמין שניצל בפיתה וסלט או מה שיש... מוזיקה יהודית שתמיד מתנגנת ברקע מוסיפה לאוירה המיוחדת ולתחושה החזקה של ה"ביחד" גם בחו"ל.

יש לכם חברים שמגיעים לאיה נאפה? ספרו להם עלינו! אנו מחכים להם כאן בזרועות פתוחות.

במסגרת שליחותנו הנודדת בעיר ניילס שבאילינוי קיבלנו כתובת של משפחה יהודית שעלתה מרוסיה לפני זמן לא רב. נאמר לנו כי הם מתגוררים בקומה השישית.

כשנכנסנו למעלית לחצנו בטעות על הכפתור לקומה השביעית. כשיצאנו מן המעלית ונקשנו בדלת קיבל את פנינו אדם מוסלמי חובש כאפיה... "אנו מתנצלים שהפרענו את מנוחתך" אמרנו לו, "הגענו לכאן לחפש משפחה יהודית ובטעות נקשנו על דלתך" סיימנו תוך שאנו סבים על עקבותינו.

"אל תלכו" הוא קרא אחרינו, "אשתי יהודיה!" הוא קרא לאשתו ונפתחה שיחה ידידותית.

מסתבר שהיא היתה נשואה במשך שלושים שנה ליהודי. אחרי שהוא נפטר היא התחתנה עם בעלה הנוכחי ומאז היא איבדה כל אינטרס ביהדות. שוחחנו עמה – ועם בעלה – בארוכה, וכשנפרדנו הותרנו לה חומר קריאה רב בנושאים יהודיים.

טעות? מקרה? בכלל לא. יד האלוקים מוליכה אותנו.

תמצאו אותם באיה נאפה שבקפריסין. תפגשו בהם בורשה שבפולין. תצפו בהם נוסעים בערים נידחות בערבות אוסטרליה. הם יסעו מאות קילומטרים כדי לפגוש יהודי בודד, לשוחח עמו ולעודד את רוחו.

הם חברים בתכנית מיוחדת: תכנית הקיץ של חב"ד.

מדי שנה מאות תלמידי ישיבות חב"ד מנצלים את חופשת הקיץ כדי לבלות את זמנם בתכנית מיוחדת המכונה "שליחות המל"ח". תכנית זו נוסדה על-ידי רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש, והורחבה על-ידי ממלא מקומו, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן. מטרת התוכנית: להגיע ליהודים ברחבי העולם, גם במקומות בהם אין קהילות יהודיות מסודרות, כדי להיפגש עמם, לעודד את רוחם ולחזק את הקשר שלהם לבורא העולמים.

התכנית החלה בשנות הארבעים וכללה קבוצה מצומצמת של תלמידי ישיבה; עם פריחתה של תנועת חב"ד והתקדמות התחבורה התפתחה התכנית עוד ועוד, והשנה (תשס"ט – 2009) היא כוללת קרוב לארבע מאות תלמידי ישיבות שיבלו את הקיץ הרחק מביתם וממשפחתם כדי למצוא יהודים ולהתחבר עמם.

במהלך הקיץ הקרוב אתר בית חב"ד יארח רשימות, סיפורים, אנקדוטות ותמונות של כמה מן הרבנים ברחבי העולם המשתתפים בתכנית מיוחדת זו. לכבוד הוא לנו לארח בלוג מיוחד זה: "רבנים על גלגלים: סיפורם של הרבנים בתכנית הקיץ של חב"ד". אז הדקו את החגורות: המסע יוצא לדרך!