הטיעון הנפוץ ביותר, ואולי המתסכל ביותר שהצטרכתי לעסוק בו שוב ושוב הוא הסבר להגדרת התורה למילה "עבודה".

הפסוק אומר: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' (שמות ל"ה, ב'). בטח שמה שאסור לעשות בשבת הוא עבודה אמיתית, עבודה קשה שאנו מקבלים משכורת עליה, ולא רשימת המלאכות המעצבנת והגובלת בקטנוניות שהרבנים מנסים לאסור עלינו?!

למען הסדר הטוב, הרשו לי להצהיר, שאני מסכים עם רוב ההיבטים של קביעה זו; צפייה בטלוויזיה היא תענוג ולא עבודה; רוב הפעולות האסורות בשבת הן לאו דווקא פעולות קשות ומכבידות, ויש המון דברים שימושיים שמותר לנו לעשות אפילו ללא תמורה.

אולם האמת היא שה'עבודה' במשמעותה הפשטנית מעולם לא נאסרה בשבת. אסורה עלינו עשיית 'מלאכה', אך לא עשיית 'עבודה'. נכון, ש'מלאכה' ו'עבודה' הן כמעט מילים נרדפות, אך מבט מעמיק יותר על הפסוק יגלה לנו שמטלות ספציפיות מסוימות נאסרו ואחרות לא נאסרו, בלי קשר לקושי שלהן או לתשלום שאנו מקבלים עבורם.

בכמה הזדמנויות התורה משווה את שמירת השבת עם בניית המשכן. הן בפרשת השבוע שעבר והן בפרשת שבוע זה, באמצע פירוט ההוראות על בניית המשכן מפסיקה התורה כדי לצוות אותנו על השבת. 39 אבות מלאכה היו קשורים בבנייתו ותפקודו של המשכן – ואסור לנו לבצע מלאכות אלו בשבת.

כך, בשום מקום האיסור בביצוע 'מלאכה' בשבת אינו מוגבל להעסקה, לעבודה קשה או לשימוש בטכנולוגיה. 'מלאכה' מוגדרת ככל עבודה שהיא האסורה בשבת, כפי שבוצעה בבנייתו ותפקודו של המשכן.

לעיתים קרובות, כאשר אנו עסוקים בעניין חשוב, אנו מתפתים "לעגל פינות" בדרך להצלחה. "תן לי להקדיש עצמי לחזון שלי", אומר איש החזון, "אפילו במחיר עקבות ההרס והחורבן הפיזי והרוחני שאשאיר אחרי. חיי המשפחה יכולים לסבול, אני מרשה לעצמי להתפתות להחלטות פיננסיות לא כל כך בריאות, והכישורים הבינאישיים שלי גרועים, הכל למען המטרה הגבוהה".

בניית המשכן היתה המטלה הקדושה והמורכבת ביותר שהוטלה על עם ישראל בזמן נדודיהם במדבר. כל אחד מן הגברים והנשים שנבחרו להשתתף במשימה היה פועל מיומן באופן מיוחד ואדם צדיק מבחינה מוסרית. זה היה אמור להיות המשכן הזמני לקב"ה, מקום בו ההשראה האלוקית תרד ותשרת את ההמונים. לא יכולה להיות מטרה יותר אצילית וגורמת סיפוק מאשר לתרום לבנייתו.

למרות זאת, בכל ליל שבת העבודות בבניין המרשים הזה היו נעצרות. לא משנה עד כמה נעלה היתה העבודה שבה עסק מישהו, היה צורך בסדר עדיפויות והכרה, שעד כמה ששאיפותיו של אדם ראויות להערצה, הם לא יכולות לבוא במקום מחויבויותיו. השעיית הבנייה לכבודה של השבת הייתה תזכורת שבועית לבנאים ולאמנים, שאפילו המטרה האצילית ביותר צריכה להיות מלווה בחוש של שליטה עצמית ומוכנות להקרבת המטרות קצרות-הטווח שלנו על מנת למלאות את תפקידנו.