לא תחמוד – מישהו חומד כאשר הוא מקנא. אל תקנאי.

תשאלו: מי מאתנו מקנאה בבעלה, שהוא למעשה מחצית מנשמתה? – תתפלאי, אבל נשים רבות מקנאות.

הן מקנאות בחופש של הבעל ההולך ובא ככל שיחפוץ, בעוד היא חייבת למצוא שמרטפית אם רצונה לצאת.

הבעל יכול לומר "שלום" ולהזדרז להגיע בזמן לתפילת מנחה, ואז הוא נשאר עוד קצת ללמוד ועוד קצת לפטפט עם חבר, ואילו היא 'תקועה' בבית כדי להכין ארוחת ערב, לקלח, להשכיב, לעזור בשיעורי בית – ברור שהדבר יכול לגרום לקנאה וחוסר שביעות רצון.

על כל בעל לזכור את המטלות הרבות שיש לאשתו ולעזור לה במידת האפשר, להעריך ולהבין אותה (וכפי שאמרנו, הערכה מילולית הכרחית ובעצמה מקלה המון מן המעמסה).

על כל אישה לזכור שאם איננה שמחה, והיא רגוזה או ממורמרת, עליה לשבת עם בעלה (או אולי עם משפיעה) ולדון איך אפשר לשחרר אותה מחוסר שביעות הרצון. אולי היא צריכה לצאת יותר לשיעורים או למבצעים, גם כדי לצאת מן הבית עם חברות? אולי היא עובדת הרבה מדיי מחוץ לבית? אולי פחות מדיי? אולי היא זקוקה ליותר עזרה בבית? אולי העוזרת שלה אינה מוצלחת? בעיות עם החמות? – מי יודע...

עם קצת מחשבה, בדיון רגוע, אפשר להבין את הצרכים ולמלא אותם במידת האפשר, ואז היא תפסיק לחמוד את סגנון החיים של בעלה שאינו מתאים עבורה.

מילוי עשרת הדיברות בחיי הנישואין שלנו, כשהם מושתתים על עשרת הדיברות שנתן לנו הקב"ה על הר סיני, על ידי משה עבדו, בוודאי ישתקפו באיכות הרוחנית של חיינו – דבר שיקרב ויחיש את בוא המשיח מיד.